„Ein Lohnarbeiter [, der] innerhalb seiner Frist [fordert], schwört und erhält [usw.]“: Warum haben die Rabbanan für den Lohnarbeiter angeordnet, dass er schwört und erhält?
שכיר בזמנו נשבע ונוטל וכו': שכיר אמאי תקינו ליה רבנן למשתבע ושקיל
Bawa Mezia 112b בבא מציעא
Aufbau der Debatte:Frage 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Raw Jehuda sagte, Schmuel sagte: Große Halachot wurden hier gelehrt. – Sind das denn Halachot? Das sind Anordnungen! Vielmehr sagte Raw Jehuda, Schmuel sagte: Große Anordnungen wurden hier gelehrt. – „Große“ – daraus folgt, dass es [auch] kleine gibt?
אמר רב יהודה אמר שמואל הלכות גדולות שנו כאן הני הלכתא נינהו הני תקנות נינהו אלא אמר רב יהודה אמר שמואל תקנות גדולות שנו כאן גדולות מכלל דאיכא קטנות
Vielmehr sagte Raw Nachman, Schmuel sagte: Feststehende Anordnungen wurden hier gelehrt. Es ist [eigentlich] der Eid des Hausherrn, und die Rabbanan haben ihn vom Hausherrn weggenommen und dem Lohnarbeiter auferlegt, wegen des Lebensunterhalts des Lohnarbeiters. – Und wegen des Lebensunterhalts des Lohnarbeiters lassen wir den Hausherrn Verlust erleiden?
אלא אמר רב נחמן אמר שמואל תקנות קבועות שנו כאן שבועה דבעל הבית היא ועקרוה רבנן לשבועה דבעל הבית ושדיוה אשכיר משום כדי חייו דשכיר ומשום כדי חייו דשכיר מפסדנא ליה לבעל הבית
Dem Hausherrn selbst ist es lieb, dass der Lohnarbeiter schwört und erhält, damit sich ihm Arbeiter verdingen. – Dem Lohnarbeiter selbst ist es lieb, dass der Hausherr schwört und [die Forderung] erlischt, damit der Hausherr ihn dingt! – Der Hausherr dingt gezwungenermaßen, und auch der Lohnarbeiter verdingt sich gezwungenermaßen.
בעל הבית גופיה ניחא ליה דמשתבע שכיר ושקיל כי היכי דליתגרו ליה פועלים שכיר גופיה ניחא ליה דמשתבע בעל הבית ויפקע כי היכי דליגרוהו בעל הבית על כרחיה אגר שכיר נמי בעל כרחיה איתגר
Vielmehr ist der Hausherr mit den Arbeitern beschäftigt. – Wenn dem so ist, soll er ihm doch ohne Eid geben! – Um den Hausherrn zu beruhigen.
אלא בעל הבית טרוד בפועלים הוא אי הכי ניתב ליה בלא שבועה כדי להפיס דעתו של בעל הבית
Soll er ihm doch vor Zeugen geben! – Die Sache ist ihnen zu mühsam. Soll er ihm doch von vornherein geben! – Beide wollen [es] auf Kredit.
וניתב ליה בעדים טריחא להו מילתא וניתב ליה מעיקרא שניהם רוצים בהקפה
Wenn dem so ist, dann auch, wenn er [den Lohn] vereinbart hat! Warum wurde dann gelehrt: Der Handwerker sagt: „Zwei hast du mit mir vereinbart“, und jener sagt: „Ich habe mit dir nur einen vereinbart“ – wer von seinem Nächsten herausfordern will, auf dem liegt der Beweis? – Eine Vereinbarung behalten die Leute gewiss im Gedächtnis.
אי הכי אפי' קצץ נמי אלמה תניא אומן אומר שתים קצצת לי והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחת המוציא מחבירו עליו הראיה קציצה ודאי מידכר דכירי ליה אינשי
Wenn dem so ist, dann auch, wenn seine Frist verstrichen ist! Warum haben wir dann gelernt: „Ist seine Frist verstrichen, so schwört er nicht und erhält nicht“? – [Es gilt die] Vermutung, dass der Hausherr [das Verbot] „Du sollst nicht über Nacht behalten“ nicht übertritt.
אי הכי אפי' עבר זמנו נמי אלמה תנן עבר זמנו אינו נשבע ונוטל חזקה אין בעל הבית עובר משום בל תלין
Du hast doch gesagt, der Hausherr sei mit seinen Arbeitern beschäftigt! – Das gilt nur, bevor die Zeit seiner Verpflichtung gekommen ist;
והא אמרת בעל הבית טרוד בפועליו הוא הני מילי מקמיה דלימטייה זמן חיוביה
Original: Bava Metzia 112b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.