Wenn dem so ist – wenn die Frau gebiert, steigt sie [doch] im Wert! Vielmehr schätzt man die Kinder, wie viel sie wert sind, und gibt es dem Ehemann; und hat sie keinen Ehemann, gibt man es seinen Erben.
א"כ משהאשה יולדת משבחת אלא שמין את הולדות כמה הן יפין ונותן לבעל ואם אין לה בעל נותן ליורשיו
GEMARA: Der Grund ist, dass er es auf einen anderen abgesehen hatte; folglich zahlt er, wenn er es auf die Frau abgesehen hatte, den Ersatz für die Leibesfrucht. Wollen wir sagen, das sei eine Widerlegung Raw Addas bar Ahawa? Denn Raw Adda bar Ahawa sagte: Ochsen, die es auf eine Frau abgesehen hatten, sind vom Ersatz für die Leibesfrucht befreit.
גמ׳ טעמא דמתכוין לחבירו הא מתכוין לאשה משלם דמי ולדות לימא תיהוי תיובתא דרב אדא בר אהבה דאמר רב אדא בר אהבה שוורים שנתכוונו לאשה פטורים מדמי ולדות
Raw Adda bar Ahawa sagt dir: Dasselbe gilt, selbst wenn sie es auf die Frau abgesehen hatten – sie sind ebenfalls vom Ersatz für die Leibesfrucht befreit. Und dass er lehrt: „ein Ochse, der es auf einen anderen abgesehen hatte“ – weil er im Schlusssatz lehren will: „ein Mensch, der es auf einen anderen abgesehen hatte“, denn so steht der Vers geschrieben, lehrt er auch im Anfangssatz: „ein Ochse, der es auf einen anderen abgesehen hatte“.
אמר לך רב אדא בר אהבה הוא הדין דאפי' נתכוונו לאשה נמי פטורים מדמי ולדות והא דקתני שור שהיה מתכוין לחבירו איידי דקא בעי למיתנא סיפא אדם שהיה מתכוין לחבירו דהכי כתיב קרא קתני רישא נמי שור שהיה מתכוין לחבירו
Raw Papa sagte: Ein Ochse, der eine Sklavin gestoßen hat, sodass ihre Kinder abgingen – [der Eigentümer] zahlt den Ersatz für die Leibesfrucht. Was ist der Grund? Er hat bloß eine trächtige Eselin geschädigt; denn die Schrift sagt: „Bleibt ihr hier mit (im) dem Esel“ (Gen 22,5) – [lies:] ein Volk (am), das dem Esel gleicht.
אמר רב פפא שור שנגח את השפחה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות מאי טעמא חמרתא מעברתא בעלמא הוא דאזיק דאמר קרא (בראשית כב, ה) שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור:
Wie zahlt er den Ersatz für die Leibesfrucht? Den Ersatz für die Leibesfrucht? Den Wertzuwachs durch die Leibesfrucht müsste es heißen! – So meint er es auch: Wie zahlt er den Ersatz für die Leibesfrucht und den Wertzuwachs durch die Leibesfrucht? Man schätzt die Frau, wie viel sie wert war, bevor sie gebar, und wie viel sie wert ist, nachdem sie geboren hat.
כיצד משלם דמי ולדות: דמי ולדות שבח ולדות מיבעי ליה הכי נמי קאמר כיצד משלם דמי ולדות ושבח ולדות שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה:
Rabban Schimon ben Gamliel sagte: Wenn dem so ist – wenn die Frau gebiert, steigt sie im Wert. Was meint er? Rabba sagte: So meint er: Steigt denn eine Frau vor der Geburt mehr im Wert als nach der Geburt? Steigt eine Frau nicht nach der Geburt mehr im Wert als vor der Geburt? Vielmehr schätzt man die Kinder und gibt es dem Ehemann.
אמר רשב"ג א"כ משהאשה יולדת משבחת: מאי קאמר אמר רבה ה"ק וכי אשה משבחת קודם שתלד יותר מלאחר שתלד והלא אשה משבחת לאחר שתלד יותר מקודם שתלד אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל
So wurde auch gelehrt: Steigt denn eine Frau vor der Geburt mehr im Wert als nach der Geburt? Steigt eine Frau nicht nach der Geburt mehr im Wert als vor der Geburt? Vielmehr schätzt man die Kinder und gibt es dem Ehemann.
תניא נמי הכי וכי אשה משבחת קודם שתלד יותר מלאחר שתלד והלא אשה משבחת לאחר שתלד יותר מקודם שתלד אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל
Rawa sagte: So lehrt er: Steigt denn eine Frau [nur] für den im Wert, von dem sie gebiert, und hat sie selbst am Wertzuwachs durch die Leibesfrucht keinen Anteil? Vielmehr schätzt man die Kinder und gibt es dem Ehemann, und den Wertzuwachs durch die Leibesfrucht teilen sie.
רבא אמר הכי קתני וכי אשה למי שיולדת משבחת ואין לעצמה בשבח ולדות כלום אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל ושבח ולדות חולקין
So wurde auch gelehrt: Rabban Schimon ben Gamliel sagte: Steigt denn eine Frau [nur] für den im Wert, von dem sie gebiert, und hat sie selbst am Wertzuwachs durch die Leibesfrucht keinen Anteil? Vielmehr schätzt man den Schaden für sich und den Schmerz für sich, und man schätzt die Kinder und gibt es dem Ehemann, und den Wertzuwachs durch die Leibesfrucht teilen sie.
תניא נמי הכי אמר רשב"ג וכי אשה למי שיולדת משבחת ואין לעצמה בשבח ולדות כלום אלא שמין נזק בפני עצמו וצער בפני עצמו ושמין את הולדות ונותנין לבעל ושבח ולדות חולקין
Und die Rabbanan, die sagen, auch der Wertzuwachs durch die Leibesfrucht gehöre dem Ehemann – was ist der Grund? Wie wir gelernt haben: Aus dem, was gesagt ist: „und ihre Kinder gehen ab“ (Ex 21,22), wüsste ich nicht, dass sie schwanger ist? Was lehrt [das Wort] „schwanger“? Um dir zu sagen, dass der Wertzuwachs durch die Schwangerschaft dem Ehemann gehört.
ורבנן דאמרי שבח ולדות נמי לבעל מאי טעמא כדתנן ממשמע שנאמר (שמות כא, כב) ויצאו ילדיה איני יודע שהיא הרה מה ת"ל הרה לומר לך שבח הריון לבעל
Und Rabban Schimon ben Gamliel – was legt er aus diesem „schwanger“ aus? Er braucht es für das, was gelehrt wurde: Rabbi Elieser ben Jaakow sagt: Er ist niemals haftbar, außer wenn er sie gegenüber der Stelle der Schwangerschaft trifft. Raw Papa sagte: Sage nicht: genau gegenüber der Stelle der Schwangerschaft, sondern überall, von wo der Schmerz zum Kind hinaufsteigt; ausgenommen sind Hand und Fuß, wo das nicht [der Fall ist].
ורשב"ג האי הרה מאי דריש ביה מבעי ליה לכדתניא ר"א בן יעקב אומר לעולם אינו חייב עד שיכנה כנגד בית ההריון אמר רב פפא לא תימא כנגד בית הריון ממש אלא כל היכא דסליק ביה שיחמא לולד לאפוקי יד ורגל דלא:
War sie eine Sklavin, die freigelassen worden war, oder eine Proselytin, ist er befreit. Rabba sagte: Das wurde nur gelehrt, wenn er sie zu Lebzeiten des Proselyten verletzt hat und der Proselyt [dann] gestorben ist; denn da er sie zu Lebzeiten des Proselyten verletzt hat, hat der Proselyt sie erworben, und da der Proselyt gestorben ist, hat [der Schädiger] sie vom Proselyten erworben. Hat er sie aber nach dem Tod des Proselyten verletzt, so erwirbt sie selbst daran [ein Recht], und er ist verpflichtet, ihr selbst zu bezahlen.
היתה שפחה ונשתחררה או גיורת פטור: אמר רבה לא שנו אלא שחבל בה בחיי הגר ומת הגר דכיון דחבל בה בחיי הגר זכה בהו גר וכיון דמת הגר זכה בהו מן הגר אבל חבל בה לאחר מיתת הגר זכיא לה איהי בגוייהו ומיחייב לשלומי לה לדידה
Raw Chisda sagte: Beim Herrn! Sind denn die Leibesfrüchte Geldbeutel, dass sie sie erwerben könnte? Vielmehr: Ist der Ehemann vorhanden, hat der Allbarmherzige es ihm zugesprochen; ist der Ehemann nicht vorhanden, nicht.
א"ר חסדא מרי דיכי אטו ולדות צררי נינהו וזכיא בהו אלא איתיה לבעל זכה ליה רחמנא ליתיה לבעל לא
Man wandte ein: Hat er eine Frau getroffen, sodass ihre Kinder abgingen, so gibt er [den Ersatz für] Schaden und Schmerz der Frau und den Ersatz für die Leibesfrucht dem Ehemann. Ist der Ehemann nicht [mehr da], gibt er es seinen Erben; ist die Frau nicht [mehr da], gibt er es ihren Erben. War sie eine Sklavin, die freigelassen worden war, oder eine Proselytin, so hat er [es] erworben.
מיתיבי הכה את האשה ויצאו ילדיה נותן נזק וצער לאשה ודמי ולדות לבעל אין הבעל נותן ליורשיו אין האשה נותן ליורשיה היתה שפחה ונשתחררה או גיורת זכה
Man sagte: Ist sie denn besser als unsere Mischna, die wir [so] erklärt haben, dass er sie zu Lebzeiten des Proselyten verletzt hat und der Proselyt gestorben ist? Hier ebenfalls, dass er sie zu Lebzeiten des Proselyten verletzt hat und der Proselyt gestorben ist. Und wenn du willst, sage: nach dem Tod des Proselyten,
אמרי ומי עדיפא ממתניתין דאוקימנא שחבל בה בחיי הגר ומת הגר הכא נמי שחבל בה בחיי הגר ומת הגר ואיבעית אימא לאחר מיתת הגר
Original: Bava Kamma 49a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.