Er sagte zu seinem Diener: Zieh [mich weiter], dieser will nicht lernen. Und was ist der Grund? Abaje sagte: Die Schrift sagt: „von allem, was sich bei ihm findet“ (Dtn 21,17) – bei ihm und nicht bei ihr.
אמר ליה לשמעיה גוד לית דין צבי למילף וטעמא מאי אמר אביי אמר קרא (דברים כא, יז) בכל אשר ימצא לו לו ולא לה
Das braucht er doch für [einen Sohn], der nach Fehlgeburten kommt, dass er Erstgeborener für das Erbe ist: Wer sein Herz [wegen des Verlustes] um ihn betrübt ist, ausgenommen dieser, um den sein Herz nicht betrübt ist!
ההוא מבעיא ליה לבא אחר נפלים דלהוי בכור לנחלה מי שלבו דווה עליו יצא זה שאין לבו דווה עליו
Vielmehr sagte Rawa: Die Schrift sagt: „Ihm gehört das Recht der Erstgeburt“ (Dtn 21,17) – das Recht der Erstgeburt gibt es beim Mann, und es gibt kein Recht der Erstgeburt bei der Frau.
אלא אמר רבא אמר קרא (דברים כא, יז) לו משפט הבכורה משפט הבכורה לאיש ולא משפט הבכורה לאשה:
„Und der Mann seine Frau“ usw. Woher diese Dinge? Denn die Rabbinen lehrten: „Sein Blutsverwandter“ (Num 27,11) – das ist seine Frau. Das lehrt, dass der Ehemann seine Frau beerbt. Man könnte meinen, auch sie beerbe ihn; die Schrift lehrt: „und er soll sie beerben“ (Num 27,11) – er beerbt sie, und sie beerbt ihn nicht.
והאיש את אשתו וכו': מנהני מילי דתנו רבנן (במדבר כז, יא) שארו זו אשתו מלמד שהבעל יורש את אשתו יכול אף היא תירשנו תלמוד לומר (במדבר כז, יא) וירש אותה הוא יורש אותה ואין היא יורשת אותו
Die Verse sind doch nicht so geschrieben! Abaje sagte: Ordne [ihn] so: „Und ihr sollt sein Erbe dem geben, der ihm am nächsten ist, seiner Blutsverwandten, und er soll sie beerben.“
והא קראי לאו הכי כתיבי אמר אביי תריץ הכי ונתתם את נחלתו לקרוב אליו שארו וירש אותה
Rawa sagte: Ein scharfes Messer zerschneidet die Verse! Vielmehr sagte Rawa: So meint er es: „Und ihr sollt das Erbe seiner Blutsverwandten ihm geben.“ Er ist der Ansicht, man nimmt weg, fügt hinzu und legt aus.
אמר רבא סכינא חריפא מפסקא קראי אלא אמר רבא הכי קאמר ונתתם את נחלת שארו לו קא סבר גורעין ומוסיפין ודורשין
Und dieser Tanna leitet es von hier ab, denn es wird gelehrt: „Und er soll sie beerben“ – das lehrt, dass der Ehemann seine Frau beerbt. Das sind die Worte Rabbi Akiwas.
והאי תנא מייתי לה מהכא דתניא וירש אותה מלמד שהבעל יורש את אשתו דברי ר"ע
Rabbi Jischmael sagt: Das ist nicht nötig. Siehe, es heißt: „Und jede Tochter, die ein Erbe aus den Stämmen der Kinder Israels erbt, soll einem aus der Sippe [des Stammes ihres Vaters zur Frau werden]“ usw. (Num 36,8) – vom Übergehen durch den Ehemann spricht die Schrift.
רבי ישמעאל אומר אינו צריך הרי הוא אומר (במדבר לו, ח) וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל לאחד ממשפחת וגו' בהסבת הבעל הכתוב מדבר
Und es heißt: „Und ein Erbe der Kinder Israels soll nicht von Stamm zu Stamm übergehen“ (Num 36,7); und es heißt: „Und ein Erbe soll nicht von einem Stamm zu einem anderen Stamm übergehen“ (Num 36,9).
ואומר (במדבר לו, ז) ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה ואומר (במדבר לו, ט) ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר
Und es heißt: „Und Elasar, der Sohn Aarons, starb, und sie begruben ihn auf dem Hügel seines Sohnes Pinchas“ (Jos 24,33). Woher hatte denn Pinchas, was Elasar nicht hatte? Vielmehr lehrt das, dass Pinchas eine Frau heiratete, und sie starb, und er beerbte sie.
ואומר (יהושע כד, לג) ואלעזר בן אהרן מת ויקברו אותו בגבעת פנחס בנו וכי מנין לפנחס שלא היה לו לאלעזר אלא מלמד שנשא פנחס אשה ומתה וירשה
Und es heißt: „Und Segub zeugte Jaïr, und er hatte dreiundzwanzig Städte im Land Gilead“ (1 Chr 2,22).
ואומר (דברי הימים א ב, כב) ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד
Original: Bava Batra 111b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.