Das Bündel ist auseinandergefallen.
נתפרדה חבילה
Awoda Sara 11a עבודה זרה
Aufbau der Debatte:Einwand 2
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Onkelos bar Kalonymos trat zum Judentum über. Der Kaiser schickte eine Abteilung Römer hinter ihm her. Er zog sie mit Schriftversen an sich, und sie traten zum Judentum über. Er schickte erneut eine [andere] Abteilung Römer hinter ihm her und sagte zu ihnen: Sagt ihm überhaupt nichts.
אונקלוס בר קלונימוס איגייר שדר קיסר גונדא דרומאי אבתריה משכינהו בקראי איגיור הדר שדר גונדא דרומאי [אחרינא] אבתריה אמר להו לא תימרו ליה ולא מידי
Als sie ihn mitnahmen und gingen, sagte er zu ihnen: Ich will euch bloß etwas sagen: Der Fackelträger trägt die Fackel vor dem Vorläufer, der Vorläufer vor dem Herzog, der Herzog vor dem Statthalter, der Statthalter vor dem Comes. Trägt etwa der Comes die Fackel vor den Leuten? Sie sagten zu ihm: Nein. Er sagte zu ihnen: Der Heilige, gelobt sei Er, trug die Fackel vor Israel her, denn es steht geschrieben: „Und der Ewige ging vor ihnen her, bei Tag [in einer Wolkensäule]“ (Ex 13,21) usw. Da traten sie [alle] zum Judentum über.
כי הוו שקלו ואזלו אמר להו אימא לכו מילתא בעלמא ניפיורא נקט נורא קמי פיפיורא פיפיורא לדוכסא דוכסא להגמונא הגמונא לקומא קומא מי נקט נורא מקמי אינשי אמרי ליה לא אמר להו הקב"ה נקט נורא קמי ישראל דכתיב (שמות יג, כא) וה' הולך לפניהם יומם וגו' איגיור [כולהו]
Er schickte erneut eine andere Abteilung hinter ihm her und sagte zu ihnen: Redet überhaupt nichts mit ihm. Als sie ihn ergriffen und gingen, sah er eine Mesusa, [die am Türpfosten angebracht war]. Er legte seine Hand darauf und sagte zu ihnen: Was ist das? Sie sagten zu ihm: Sag du es uns.
הדר שדר גונדא אחרינא אבתריה אמר להו לא תשתעו מידי בהדיה כי נקטי ליה ואזלי חזא מזוזתא [דמנחא אפתחא] אותיב ידיה עלה ואמר להו מאי האי אמרו ליה אימא לן את
Er sagte zu ihnen: Der Brauch der Welt ist: Ein König aus Fleisch und Blut sitzt drinnen, und seine Diener bewachen ihn draußen; der Heilige, gelobt sei Er, aber – Seine Diener sind drinnen, und Er bewacht sie draußen, wie es heißt: „Der Herr behütet deinen Ausgang und deinen Eingang von nun an bis in Ewigkeit“ (Ps 121,8). Da traten sie zum Judentum über. Danach schickte er niemanden mehr hinter ihm her.
אמר להו מנהגו של עולם מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ ואילו הקב"ה עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ שנאמר (תהלים קכא, ח) ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם איגיור תו לא שדר בתריה
„Und der Ewige sagte zu ihr: Zwei Völker (gojim) sind in deinem Leib“ (Gen 25,23). Raw Jehuda sagte im Namen Raws: Lies nicht „gojim“, sondern „gejim“ [Vornehme] – das sind Antoninus und Rabbi, von deren Tisch weder Lattich noch Gurke noch Rettich fehlten, weder in den Tagen der Sonne noch in den Tagen des Regens. Denn der Meister sagte: Rettich zerkleinert die Nahrung, Lattich wälzt die Speise um, Gurke weitet die Eingeweide.
(בראשית כה, כג) ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך אמר רב יהודה אמר רב אל תקרי גוים אלא גיים זה אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שולחנם לא חזרת ולא קישות ולא צנון לא בימות החמה ולא בימות הגשמים דאמר מר צנון מחתך אוכל חזרת מהפך מאכל קישות מרחיב מעיים
Aber in der Schule Rabbi Jischmaels wurde doch gelehrt: Warum heißen sie Gurken (kischuim)? Weil sie für den Körper des Menschen so hart (kaschin) sind wie Schwerter! Das ist kein Widerspruch: Das eine [gilt] für große, das andere für kleine.
והא תנא דבי רבי ישמעאל למה נקרא שמן קישואין מפני שקשין לגופו של אדם כחרבות לא קשיא הא ברברבי הא בזוטרי:
Der Geburtstag und der Todestag. Daraus folgt, dass Rabbi Meir der Ansicht ist: Ob es ein Tod mit Verbrennung ist oder ein Tod ohne Verbrennung – man begeht an ihm Götzendienst; demnach ist die Verbrennung kein [heidnischer] Brauch. Daraus folgt, dass die Rabbanan der Ansicht sind, die Verbrennung sei ein Brauch.
יום הלידה ויום המיתה: מכלל דר"מ סבר לא שנא מיתה שיש בה שריפה ולא שנא מיתה שאין בה שריפה פלחי בה לעבודת כוכבים אלמא שריפה לאו חוקה היא מכלל דרבנן סברי שריפה חוקה היא
Aber es wurde doch gelehrt: Man verbrennt [Gegenstände] für die Könige, und das gehört nicht zu den Wegen der Amoriter. Und wenn es ein Brauch wäre, wie dürften wir verbrennen? Es steht doch geschrieben: „Und in ihren Bräuchen sollt ihr nicht wandeln“ (Lev 18,3)!
והא תניא שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי ואי חוקה היא אנן היכי שרפינן והכתיב (ויקרא יח, ג) ובחוקותיהם לא תלכו
Vielmehr: Nach aller Ansicht ist die Verbrennung kein Brauch, sondern eine Ehrung. Und hier streiten sie über Folgendes: Rabbi Meir ist der Ansicht: Ob es ein Tod mit Verbrennung ist oder ein Tod ohne Verbrennung – man begeht an ihm Götzendienst. Und die Rabbanan sind der Ansicht: Ein Tod mit Verbrennung ist ihnen bedeutend, und man begeht an ihm [Götzendienst]; einer ohne Verbrennung ist nicht bedeutend, und man begeht an ihm keinen [Götzendienst].
אלא דכ"ע שריפה לאו חוקה היא אלא חשיבותא היא והכא בהא קמיפלגי ר"מ סבר לא שנא מיתה שיש בה שריפה ולא שנא מיתה שאין בה שריפה פלחי בה לעבודת כוכבים ורבנן סברי מיתה שיש בה שריפה חשיבא להו ופלחי בה ושאין בה שריפה לא חשיבא ולא פלחי בה
Zur Sache selbst: Man verbrennt [Gegenstände] für die Könige, und darin liegt nichts von den Wegen der Amoriter, wie es heißt: „In Frieden wirst du sterben, und wie man für deine Väter, die früheren Könige, Brände machte“ (Jer 34,5) usw. Und so wie man für die Könige verbrennt, so verbrennt man für die Fürsten.
גופא שורפין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי שנאמר (ירמיהו לד, ה) בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים וגו' וכשם ששורפין על המלכים כך שורפין על הנשיאים
Und was verbrennt man für die Könige? Ihr Bett und ihre Gebrauchsgegenstände. Und es geschah, dass Rabban Gamliel der Ältere starb, und Onkelos, der Proselyt, verbrannte für ihn [Gegenstände im Wert von] siebzig tyrischen Mine. Aber du hast doch gesagt: Was verbrennt man für sie? Ihr Bett und ihre Gebrauchsgegenstände! – Sage: [Gegenstände] im Wert von siebzig tyrischen Mine.
ומה הם שורפין על המלכים מיטתן וכלי תשמישן ומעשה שמת ר"ג הזקן ושרף עליו אונקלוס הגר שבעים מנה צורי והאמרת מה הן שורפין עליהם מיטתן וכלי תשמישן אימא בשבעים מנה צורי
Und nichts anderes? Es wurde doch gelehrt: Man lähmt [Tiere] für die Könige, und darin liegt nichts von den Wegen der Amoriter! Raw Papa sagte: Das Pferd, auf dem er geritten ist.
ומידי אחרינא לא והתניא עוקרין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי אמר רב פפא סוס שרכב עליו
Und ein reines Tier nicht? Es wurde doch gelehrt: Eine Lähmung, durch die [das Tier] Trefa wird, ist verboten, und eine, durch die es nicht Trefa wird, ist erlaubt. Und was ist eine Lähmung, durch die es nicht Trefa wird?
ובהמה טהורה לא והתניא עיקור שיש בה טריפה אסור ושאין בה טריפה מותר ואיזהו עיקור שאין בה טריפה
Original: Avodah Zarah 11a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.