Aufbau der Debatte:Mischna 1Baraita 1Frage 3Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Ist das so? Rabbi Jannai lieh doch [aus der Armenkasse] und zahlte zurück! – Rabbi Jannai ist anders, denn es ist den Armen recht: Je länger er wartet, desto mehr sammelt er ein und bringt es ihnen.
איני והא רבי ינאי יזיף ופרע שאני רבי ינאי דניחא להו לעניים דכמה דמשהי מעשי ומייתי להו
Die Rabbanan lehrten: Wenn ein Israelit einen Leuchter oder eine Lampe für die Synagoge gespendet hat, darf man sie nicht [für einen anderen Zweck] umwidmen. Rabbi Chija bar Abba wollte sagen: Es macht keinen Unterschied, ob für eine freigestellte Sache oder für eine Gebotssache. Rabbi Ami sagte zu ihm: So sagte Rabbi Jochanan: Das wurde nur für eine freigestellte Sache gelehrt; für eine Gebotssache aber darf man sie umwidmen.
ת"ר ישראל שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת אסור לשנותה סבר רבי חייא בר אבא למימר לא שנא לדבר הרשות ולא שנא לדבר מצוה אמר ליה רב אמי הכי אמר רבי יוחנן לא שנו אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר לשנותה
Denn Rabbi Assi sagte im Namen Rabbi Jochanans über einen Götzendiener, der einen Leuchter oder eine Lampe für die Synagoge gespendet hat: Solange der Name seiner Besitzer nicht in Vergessenheit geraten ist, darf man sie nicht umwidmen; sobald der Name seiner Besitzer in Vergessenheit geraten ist, darf man sie umwidmen.
מדאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן בעובד כוכבים שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת עד שלא נשתקע שם בעליה אסור לשנותה משנשתקע שם בעליה מותר לשנותה
Vielmehr für eine Gebotssache; und der Grund ist, dass ein Götzendiener sich beschwert; ein Israelit aber, der sich nicht beschwert – es ist in Ordnung.
אלא לדבר מצוה וטעמא דעובד כוכבים הוא דפעי אבל ישראל דלא פעי שפיר דמי
Schaasrak, der Araber, spendete eine Lampe für die Synagoge Raw Jehudas. Rechawa widmete sie um, und Rawa nahm es übel. Manche sagen: Rawa widmete sie um, und Rechawa nahm es übel. Und manche sagen: Die Synagogendiener von Pumbedita widmeten sie um, und Rechawa nahm es übel, und Rabba nahm es übel.
שעזרק טייעא אינדב שרגא לבי כנישתא דרב יהודה שנייה רחבא ואיקפד רבא איכא דאמרי שנייה רבא ואיקפד רחבא וא"ד שנייה חזני דפומבדיתא ואיקפד רחבא ואיקפד רבה
MISCHNA: Ein Sterbender und einer, der zur Hinrichtung hinausgeführt wird, können weder Gegenstand eines Gelübdes sein noch geschätzt werden. Rabbi Chanina ben Akawja sagt: Er wird geschätzt, weil sein Wert festgelegt ist. Rabbi Jose sagt: Er gelobt, schätzt und heiligt, und wenn er Schaden angerichtet hat, ist er haftbar.
מתני׳ הגוסס והיוצא ליהרג לא נידר ולא נערך ר' חנינא בן עקביא אומר נערך מפני שדמיו קצובין רבי יוסי אומר דנודר ומעריך ומקדיש ואם הזיק חייב:
GEMARA: Es leuchtet ein, dass ein Sterbender nicht Gegenstand eines Gelübdes sein kann, denn er hat keinen Wert, und nicht geschätzt wird, denn er kann nicht hingestellt und geschätzt werden. Aber einer, der zur Hinrichtung hinausgeführt wird – es leuchtet ein, dass er nicht Gegenstand eines Gelübdes sein kann, denn er hat keinen Wert; warum aber wird er nicht geschätzt?
גמ׳ בשלמא גוסס לא נידר דלאו בר דמים הוא ולא נערך דלאו בר העמדה והערכה הוא אלא יוצא ליהרג בשלמא לא נידר דלאו בר דמים הוא אלא לא נערך אמאי לא
Denn es wird gelehrt: Woher, dass einer, der zur Hinrichtung hinausgeführt wird und sagt: „Meine Schätzung obliegt mir“, nichts gesagt hat? Die Schrift sagt: „Jeder Gebannte … soll nicht ausgelöst werden“ (Lev 27,29). Man könnte meinen, sogar bevor sein Urteil gefällt wurde; die Schrift sagt: „von den Menschen“ (Lev 27,29) – nicht aber alle Menschen.
דתניא מנין היוצא ליהרג ואמר ערכי עלי שלא אמר כלום ת"ל (ויקרא כז, כח) כל חרם לא יפדה יכול אפילו קודם שנגמר דינו תלמוד לומר (ויקרא כז, כט) מן האדם ולא כל האדם
Für das, was gelehrt wird: Rabbi Jischmael, der Sohn des Rabbi Jochanan ben Beroka, sagt: Da wir finden, dass diejenigen, die durch die Hand des Himmels getötet werden sollen, Geld geben und ihnen Sühne zuteilwird, denn es heißt: „Wenn ihm ein Lösegeld auferlegt wird“ (Ex 21,30) – man könnte meinen, so auch [bei denen, die] durch Menschenhand [getötet werden sollen]; die Schrift sagt: „Jeder Gebannte … soll nicht ausgelöst werden“ (Lev 27,29).
לכדתניא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר לפי שמצינו למומתים בידי שמים שנותנין ממון ומתכפר להם שנאמר (שמות כא, ל) אם כופר יושת עליו יכול אף בידי אדם כן תלמוד לומר כל חרם לא יפדה
Ich habe nur die schweren Todesarten, bei denen für die irrtümliche Begehung keine Sühne gegeben ist; die leichten Todesarten, bei denen für die irrtümliche Begehung Sühne gegeben ist – woher? Die Schrift sagt: „jeder Gebannte“.
אין לי אלא מיתות חמורות שלא ניתנה שגגתן לכפרה מיתות קלות שניתנה שגגתן לכפרה מנין תלמוד לומר כל חרם:
Vielmehr, über das Geloben, Schätzen und Heiligen streitet niemand; sie streiten darüber, wenn er Schaden angerichtet hat: Der erste Tanna ist der Ansicht, wenn er Schaden angerichtet hat, ist er nicht zur Zahlung verpflichtet; und Rabbi Jose ist der Ansicht, wenn er Schaden angerichtet hat, ist er zur Zahlung verpflichtet.
אלא בנודר ומעריך ומקדיש כ"ע לא פליגי כי פליגי באם הזיק תנא קמא סבר אם הזיק אינו חייב בתשלומין ורבי יוסי סבר אם הזיק חייב בתשלומין
Worüber sind sie verschiedener Meinung? Raw Josef sagte: Sie sind darüber verschiedener Meinung, ob ein mündliches Darlehen von den Erben eingezogen wird. Der erste Tanna ist der Ansicht, ein mündliches Darlehen wird nicht von den Erben eingezogen; und Rabbi Jose ist der Ansicht, ein mündliches Darlehen wird von den Erben eingezogen.
במאי קמיפלגי אמר רב יוסף במלוה על פה גובה מן היורשין קמיפלגי תנא קמא סבר מלוה על פה אינו גובה מן היורשין ורבי יוסי סבר המלוה על פה גובה מן היורשין
Rawa sagte: Alle sind der Ansicht, dass ein mündliches Darlehen nicht von den Erben eingezogen wird; und hier sind sie über eine in der Tora geschriebene Schuld verschiedener Meinung: Der erste Tanna ist der Ansicht, eine in der Tora geschriebene Schuld gleicht nicht einer in einem Schuldschein geschriebenen; und Rabbi Jose ist der Ansicht, sie gleicht einer in einem Schuldschein geschriebenen.
רבא אמר דכ"ע מלוה על פה אינו גובה מן היורשין והכא במלוה כתובה בתורה קמיפלגי תנא קמא סבר מלוה כתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא ורבי יוסי סבר ככתובה בשטר דמיא
Und manche lehren es zu Folgendem: Wenn einer, der zur Hinrichtung hinausgeführt wird, andere verletzt hat, ist er haftbar; haben andere ihn verletzt, sind sie befreit. Rabbi Schimon ben Elasar sagt: Auch er ist, wenn er andere verletzt hat, befreit, denn er kann nicht mehr vor Gericht gestellt werden.
ואיכא דמתני לה אהא היוצא ליהרג הוא שחבל באחרים חייב אחרים שחבלו בו פטורין רבי שמעון בן אלעזר אומר אף הוא אם חבל באחרים פטור שלא ניתן לחזרת עמידת בית דין
Original: Arakhin 6b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.