so geben die Eigentümer sechsundzwanzig; für zweiundzwanzig geben die Eigentümer siebenundzwanzig;
הבעלים נותנין עשרים ושש בעשרים ושתים הבעלים נותנין עשרים ושבע
Arachin 27b ערכין
Aufbau der Debatte:Baraita 1Frage 1Einwand 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
für dreiundzwanzig geben die Eigentümer achtundzwanzig; für vierundzwanzig geben die Eigentümer neunundzwanzig; für fünfundzwanzig geben die Eigentümer dreißig, denn man fügt kein Fünftel auf das Mehrgebot dieses [anderen] hinzu.
בעשרים ושלש הבעלים נותנין עשרים ושמונה בעשרים וארבע הבעלים נותנין עשרים ותשע בעשרים וחמש הבעלים נותנין שלשים שאין מוסיפין חומש על עלויו של זה
Sagte einer: Es gehört mir für sechsundzwanzig – wollen die Eigentümer einunddreißig und einen Denar geben, haben die Eigentümer den Vorrang; wenn nicht, sagt man zu ihm: Es ist dir zugeschlagen.
אמר אחד הרי שלי בעשרים ושש אם רצו הבעלים ליתן שלשים ואחד ודינר הבעלים קודמין ואם לאו אומר לו הגעתיך:
GEMARA: Raw Chisda sagte: Das wurde nur gelehrt, wenn der von vierzig an seinem Platz [bei seinem Gebot] steht;
גמ׳ אמר רב חסדא לא שנו אלא שבן ארבעים עומד במקומו
steht aber der von vierzig nicht an seinem Platz, teilt man [den Verlust] unter ihnen auf.
אבל אין בן ארבעים עומד במקומו משלשין ביניהן
Wir haben gelernt: Tritt der von vierzig zurück, pfändet man bis zu zehn. Warum? Der von fünfzig soll doch mit ihm zusammen zahlen! – Wenn kein [zurückgetretener] von fünfzig da ist.
תנן חזר בו של ארבעים ממשכנין עד עשר אמאי ליתן בר חמשין בהדיה דליכא בן חמשים
Tritt der von dreißig zurück, pfändet man von seinen Gütern bis zu zehn. Warum? Der von vierzig soll doch mit ihm zusammen zahlen! – Wenn kein von vierzig da ist. Tritt der von zwanzig zurück, pfändet man von seinen Gütern bis zu zehn. Warum? Der von dreißig soll doch mit ihm zusammen zahlen! – Wenn kein von dreißig da ist.
חזר בו בן שלשים ממשכנין מנכסיו עד עשר אמאי וליתן דבן ארבעים בהדיה דליכא בן ארבעים חזר בו בן עשרים ממשכנין מנכסיו עד עשר אמאי ליתן דבן שלשים בהדיה דליכא בן שלשים
Wenn dem so ist, sage den Schlussteil: Tritt der von zehn zurück, verkauft man es zu seinem Wert und treibt den Fehlbetrag von dem von zehn ein. Der von zwanzig soll doch mit ihm zusammen zahlen! Und wolltest du sagen, auch hier sei kein von zwanzig da – wenn dem so ist, hätte es statt „man treibt von dem von zehn ein“ heißen müssen: „man treibt von ihm ein“!
אי הכי אימא סיפא חזר בו של עשר מוכרין אותה בשויה ונפרעין משל עשר את המותר ליתב דבן עשרים בהדיה וכי תימא ה"נ דליכא בן עשרים אי הכי נפרעין משל עשרה נפרעין ממנו מיבעי ליה
Vielmehr sagte Raw Chisda: Das ist kein Widerspruch: Hier [traten sie] auf einmal [zurück], dort einer nach dem anderen. So wird auch gelehrt: Traten alle zugleich zurück, teilt man unter ihnen auf. Wir haben doch aber gelernt: Man pfändet von seinen Gütern bis zu zehn! Ist daraus nicht wie Raw Chisda zu entnehmen? Daraus ist es zu entnehmen.
אלא אמר רב חסדא לא קשיא כאן בבת אחת כאן בזה אחר זה תניא נמי הכי חזרו כולן כאחד משלשין ביניהם והא אנן תנן ממשכנין מנכסיו עד עשר אלא לאו שמע מינה כדרב חסדא שמע מינה
Manche stellen sie einander als Widerspruch gegenüber: Wir haben gelernt: Tritt der von zehn zurück, verkauft man es zu seinem Wert und treibt den Fehlbetrag von dem von zehn ein; es wird doch aber gelehrt: Man teilt unter ihnen auf! Raw Chisda sagte: Das ist kein Widerspruch: Hier auf einmal, dort einer nach dem anderen.
איכא דרמי להו מירמא תנן חזר בו של עשר מוכרין אותה בשויה ונפרעין משל עשר את המותר והתניא משלשין ביניהם אמר רב חסדא לא קשיא כאן בבת אחת כאן בזה אחר זה:
„Sagen die Eigentümer: für zwanzig, und jeder andere: für zwanzig“ usw. Soll das heißen, dass das Fünftel den Vorzug hat? Dem widerspricht: Sagt der Hausherr: für einen Sela, und ein anderer sagt: für einen Sela und einen Issar, so hat der von einem Sela und einem Issar den Vorrang, weil er das Kapital erhöht.
הבעלים אומרים בעשרים וכל אדם בעשרים וכו': למימרא דחומש עדיף ורמינהו בעל הבית אומר בסלע ואחד אומר בסלע ואיסר של סלע ואיסר קודם מפני שמוסיף על הקרן
Hier, wo das Fünftel ein Gewinn des Heiligtums ist, hat das Fünftel den Vorzug; dort, wo das Fünftel ein Gewinn des Hausherrn ist, soll das Kapital ordentlich ausgelöst werden; um das Fünftel kümmern wir uns nicht.
הכא דחומשא רווחא דהקדש הוא חומש עדיף התם דחומשא רווחא דבעל הבית קרנא תיפרוק שפיר חומשא לא איכפת לן:
„Sagte einer: Es gehört mir“ usw. Für fünfundzwanzig geben sie dreißig. Sollen doch die Eigentümer sagen [, sie fügen nur auf ihr eigenes Gebot ein Fünftel hinzu]! – [Hier] kam ein Mann in die Lücken, wo die Eigentümer einen Denar [mehr] gesagt hatten.
אמר אחד הרי הוא שלי כו': בעשרים וחמש נותנין שלשים ולימרו הבעלים אתא גברא בחריקין דאמור בעלים דינר
Dann soll er doch „Denar“ lehren! – Er rechnet nicht genau. – Rechnet er wirklich nicht genau? Er lehrt doch: Wollen die Eigentümer einunddreißig und einen Denar geben, haben die Eigentümer den Vorrang! Vielmehr sagte Rawa: Wenn die Eigentümer eine Pruta [mehr] gesagt hatten, und er rechnet nicht genau.
וליתני דינר לא דק ולא והא קתני אם רצו הבעלים ליתן שלשים ואחד ודינר בעלים קודמין אלא אמר רבא דאמור בעלים פרוטה ולא דק:
„Denn man fügt kein Fünftel auf das Mehrgebot hinzu“ usw. Raw Chisda sagte: Das wurde nur gelehrt, wenn das Heiligtum nicht von dreien geschätzt worden ist; ist das Heiligtum aber von dreien geschätzt worden, fügt man [ein Fünftel] hinzu.
שאין מוסיפין חומש על עלויו כו': אמר רב חסדא לא שנו אלא שלא נישום הקדש בג' אבל נישום הקדש בג' מוסיפין
So wird auch gelehrt: Bet Schammai sagen: Man fügt hinzu, und Bet Hillel sagen: Man fügt nicht hinzu. Wie ist der Fall? Wenn es nicht geschätzt worden ist – was wäre der Grund von Bet Schammai? Vielmehr, wenn es geschätzt worden ist.
תניא נמי הכי בית שמאי אומרים מוסיפין ובית הלל אומרים אין מוסיפין היכי דמי אי לא נישום מאי טעמא דבית שמאי אלא דנישום
Sollen wir sagen, dass Raw Chisda wie Bet Schammai spricht? – In Wirklichkeit [handelt es sich darum], dass es nicht geschätzt worden ist, und Bet Schammai sind erschwerend.
לימא רב חסדא דאמר כבית שמאי לעולם דלא נישום ובית שמאי מחמירין
Wenn du willst, sage ich: In Wirklichkeit, dass es geschätzt worden ist, und kehre [die Ansichten] um: Bet Schammai sagen: Man fügt nicht hinzu. – Dann sollte man es doch bei den Erleichterungen von Bet Schammai und den Erschwerungen von Bet Hillel lehren! Vielmehr: In Wirklichkeit, dass es nicht geschätzt worden ist, und Bet Schammai sind erschwerend.
אי בעית אימא לעולם דנישום ואיפוך בית שמאי אומרים אין מוסיף וליתניה גבי קולי ב"ש וחומרי בית הלל אלא לעולם דלא נישום וב"ש מחמירין:
„Sagte einer: Es gehört mir für sechsundzwanzig“ usw. Wollen sie – ja; wollen sie nicht – nein.
אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ושש כו': רצו אין לא רצו לא
Sie sagen: Ein Mann ist in die Lücken gekommen.
אמרי אתא גברא בחריקין
Und was hat der Denar [hier] zu tun? Raw Scheschet sagte: So meint er: Wenn die Eigentümer von vornherein eine Summe geben wollten, die auf einunddreißig und einen Denar hinausläuft.
ודינר מאי עבידתיה אמר רב ששת ה"ק אם רצו בעלים מעיקרא ליתן חשבון המגיע לאחד ושלשים ודינר
Original: Arakhin 27b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.