Man hätte meinen können: Recht ist es von Anfang an, [da] ich nicht weiß, ob dieser für den Namen festgelegt wird; hier aber, da der Name kenntlich ist, erhält man keine Hiebe. Das lehrt er uns.
ס"ד אמינא בשלמא מעיקרא לא ידענא אי האי מיקבע לשם אבל הכא כיון דאינכר שם לא לקי קמ"ל
Der Meister sagte: „Im Namen Rabbi Jose bar Rabbi Jehudas sagte man: Auch das Auffangen des Blutes.“ Was ist der Grund Rabbi Jose bar Rabbi Jehudas? Der Vers sagt: „Und Zerquetschtes und Zerstoßenes und Zerrissenes und Abgeschnittenes [usw.]“ (Lev 22,24) – das ist das Auffangen des Blutes, von dem Rabbi Jose bar Rabbi Jehuda sprach.
אמר מר משום רבי יוסי ברבי יהודה אף קבלת הדם מאי טעמא דרבי יוסי ברבי יהודה אמר קרא (ויקרא כב, כד) ומעוך וכתות ונתוק וכרות וגו' זו קבלת הדם שאמר רבי יוסי בר' יהודה
Und nach dem ersten Tanna – wozu brauche ich dieses „ihr sollt nicht darbringen“? Er braucht es für das Sprengen des Blutes. Das geht doch für ihn aus „auf den Altar“ hervor! Es ist die Art des Verses, so zu sprechen.
ולתנא קמא האי לא תקריבו למה לי מיבעי ליה לזריקת דמים והא נפקא ליה מעל המזבח אורחיה דקרא דמשתעי הכי
Und auch für Rabbi Jose bar Rabbi Jehuda ist es [doch] die Art des Verses! Ja, in der Tat; aber das Auffangen des Blutes – woher hat er es? Er leitet es aus diesem ab: „Und aus der Hand eines Fremden sollt ihr nicht darbringen“ (Lev 22,25) – das ist das Auffangen des Blutes, von dem Rabbi Jose bar Rabbi Jehuda sprach.
ורבי יוסי בר' יהודה נמי אורחיה דקרא הוא אין ה"נ אלא קבלת הדם מנא ליה נפקא ליה מהא (ויקרא כב, כה) ומיד בן נכר לא תקריבו זו היא קבלת הדם שאמר רבי יוסי ברבי יהודה
Und nach dem ersten Tanna – wozu brauche ich dieses „ihr sollt nicht darbringen“? Er braucht es hierfür: Man hätte meinen können, da den Noachiden nur [Tiere], denen Glieder fehlen, verboten wurden, mache es keinen Unterschied, ob auf ihrem Altar oder auf unserem Altar. Das lehrt er uns.
ולתנא קמא האי לא תקריבו למה לי מיבעי ליה להאי ס"ד אמינא הואיל ולא נצטוו בני נח אלא על מחוסר אברים לא שנא במזבח דידהו ולא שנא במזבח דידן קמ"ל
Eine andere Fassung: Rabbi Jose bar Rabbi Jehuda sagt: Auch wegen des Auffangens des Blutes. Was ist der Grund? Denn es steht geschrieben: „Und Zerquetschtes und Zerstoßenes [usw.] … sollt ihr nicht darbringen“ – das ist das Auffangen des Blutes; und das Sprengen leitet er aus „auf den Altar“ ab.
ל"א רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף על קבלת הדם מאי טעמא דכתיב ומעוך וכתות וגו' לא תקריבו זו קבלת הדם וזריקה נפקא ליה מעל המזבח
Und auch für die Rabbanan möge sich das Sprengen aus „auf den Altar“ ergeben! So ist es auch. Wozu aber kommt dann das „ihr sollt nicht darbringen“ beim Zerquetschten? Wir beziehen es auf die private Opferhöhe.
ולרבנן נמי תיפוק להו זריקה מן על המזבח הכי נמי ואלא לא תקריבו דמעוך למאי אתא מפקינן לבמת יחיד
Und Rabbi Jose bar Rabbi Jehuda braucht dieses doch für die private Opferhöhe! So ist es auch. Aber das „ihr sollt nicht darbringen“ für das Auffangen – woher hat er es? „Und aus der Hand eines Fremden sollt ihr nicht darbringen“ – das ist das Auffangen des Blutes.
ולרבי יוסי ברבי יהודה האי מיבעי ליה לבמת יחיד אין הכי נמי אלא תקריבו דקבלה מנא ליה מיד בן נכר לא תקריבו זו קבלת הדם
Und die Rabbanan? Es war nötig. Man hätte meinen können: Da den Noachiden auf ihrer Opferhöhe nur [ein Tier], dem ein Glied fehlt, verboten ist, könnten vielleicht auch wir [solche] von ihnen annehmen. Das lehrt er uns: „von all diesen“ – dass wir sie nicht annehmen.
ורבנן אצטריך ס"ד אמינא הואיל ובני נח אין מצווין אלא על מחוסר אבר בבמה דלהון דלמא אנן נמי נקביל מינהון קא משמע לן מכל אלה דלא מקבלינן
Resch Lakisch wandte dagegen ein: Vielleicht haben wir es nur von einem fehlerlosen [Tier] gelernt, das fehlerbehaftet geworden ist, dass man [dafür] übertritt; denn ein von Anfang an fehlerbehaftetes ist bloß wie eine Palme.
מתקיף לה ר"ל שמא לא שנינו אלא בתם שנעשה בעל מום ועובר דאי בעל מום מעיקרא דיקלא בעלמא הוא
Rabbi Chija bar Josef sagte zu ihm: „Mit überlangem oder verkümmertem [Glied]“ (Lev 22,23) steht im Abschnitt geschrieben, und diese sind von Anfang an fehlerbehaftet.
אמר ליה רבי חייא בר יוסף (ויקרא כב, כג) שרוע וקלוט כתיב בפרשה והני בעלי מומין מעיקרא נינהו
Er sagte zu ihm: Vielleicht haben wir es nur beim Umtausch gelernt, denn wir haben gelernt: Strenger ist es beim Umtausch als beim Schlachtopfer (מבזבח), denn die Heiligkeit kommt bei ihm [auch] auf ein dauernd fehlerbehaftetes [Tier].
אמר ליה שמא לא שנינו אלא בתמורה דתנן חומר בתמורה מבזבח שכן קדושה חלה עליה על בעל מום קבוע
Rabbi Jochanan sagte zu ihm: Hast du nicht gehört, was Rabbi Jannai sagte: In der Versammlung stimmten sie ab und beschlossen: Wer ein fehlerbehaftetes [Tier] für den Altar heiligt, übertritt fünf Benennungen. Wäre es beim Umtausch, wären es sechs, da auch das Verbot des Umtauschs vorhanden ist. Vielmehr [geht es] um ein von Anfang an fehlerbehaftetes – warum erhält man Hiebe? Es ist doch bloß wie eine Palme!
אמר ליה רבי יוחנן לא שמיע לך הא דאמר ר' ינאי בחבורה נמנו וגמרו המקדיש בעל מום לגבי מזבח עובר משום חמשה שמות ואי בתמורה נמי ששה הוויין דאיכא נמי לאו דתמורה אלא מאי בבעל מום מעיקרו אמאי לקי דיקלא בעלמא הוא
Er sagte zu ihm: Bei einer Palme ist die Sache nicht verächtlich, es ist eine Holzart; bei einem von Anfang an fehlerbehafteten ist die Sache verächtlich: Da er ein fehlerloses gelassen und fehlerbehaftete geheiligt hat, ist er schuldig.
אמר ליה דיקלא לאו זילא מילתא מין עצים הוא בעל מום מעיקרא זילא מילתא כיון דשביק תמים ואקדיש בעלי מומין מיחייב
Eine andere Fassung: Er sagte zu ihm: Trotzdem ist die Sache verächtlich; bei der Palme, von deren Art es [auf dem Altar] nichts gibt, erhält man keine Hiebe; ausgenommen das fehlerbehaftete [Tier]: Da es [Taugliches] von seiner Art gibt, erhält man Hiebe.
לישנא אחרינא א"ל אפילו הכי בזיא מילתא דדקל ליכא במינו לא לקי לאפוקי בעל מום כיון דאיכא במינו לקי
Rawa sagte: Jetzt, da man gesagt hat, der Grund, warum man für ein fehlerbehaftetes [Tier] Hiebe erhält, sei, dass die Sache verächtlich ist, erhält man auch dann Hiebe, wenn man es für den Wert der Trankopfer heiligt.
אמר רבא השתא דאמור טעמא דבעל מום דלקי משום דבזיא מילתייהו אפילו למקדיש ליה לדמי נסכים נמי לקי
Original: Temurah 7a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.