weil es dort Spielraum gibt.
דאית ליה רווחא:
Taanit 28a תענית
Aufbau der Debatte:Baraita 1Frage 1Beweis 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
„Einen großen Abschnitt lesen zwei; beim Morgengebet, beim Mussaf und beim Mincha-Gebet lesen sie ihn auswendig“ usw. Man fragte: Wie meint er es? Beim Morgengebet und beim Mussaf liest man ihn aus dem Buch, und beim Mincha-Gebet liest man ihn auswendig, so wie man das Schma liest? Oder lehrt er etwa so: Beim Morgengebet liest man ihn aus dem Buch, und beim Mussaf und beim Mincha-Gebet liest man ihn auswendig, so wie man das Schma liest?
פרשה גדולה קורין אותה בשנים בשחרית ובמוסף ובמנחה קורין על פיהן כו': איבעיא להו היכי קאמר בשחרית ובמוסף קורין אותה בספר ובמנחה קורין אותה על פה כקורין את שמע או דלמא הכי קתני בשחרית קורין אותה בספר ובמוסף ובמנחה קורין אותה על פה כקורין את שמע
Komm und höre, denn es wurde gelehrt: Beim Morgengebet und beim Mussaf treten sie ins Bethaus ein und lesen so, wie man das ganze Jahr liest; und beim Mincha-Gebet liest ihn ein Einzelner auswendig. Rabbi Jose sagte: Kann denn ein Einzelner Worte der Tora vor der Gemeinde auswendig lesen? Vielmehr treten sie alle ein und lesen ihn auswendig, so wie man das Schma liest.
תא שמע דתניא בשחרית ובמוסף נכנסין לבית הכנסת וקורין כדרך שקורין כל השנה ובמנחה יחיד קורא אותה על פה אמר ר' יוסי וכי יחיד יכול לקרות דברי תורה על פה בצבור אלא כולן נכנסין וקורין אותה על פה כקורין את שמע:
„An jedem Tag, an dem Hallel [gesagt wird], gibt es keine Standmannschaft“ usw. Was ist der Unterschied zwischen diesem und jenem? Diese sind Worte der Tora, und jene sind Worte der Schriftgelehrten.
כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד כו': מה הפרש בין זה לזה הללו דברי תורה והללו דברי סופרים:
„Die Zeit des Holzes der Kohanim und des Volkes“ usw. Die Rabbanan lehrten: Weshalb musste man sagen: „Die Zeit des Holzes der Kohanim und des Volkes“? Man sagte: Als die Rückkehrer aus der Verbannung hinaufzogen, fanden sie kein Holz in der Kammer. Da standen diese auf und spendeten von dem Ihren.
זמן עצי כהנים והעם כו' ת"ר למה הוצרכו לומר זמן עצי כהנים והעם אמרו כשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה ועמדו אלו והתנדבו משלהם
Und so bedangen sich die Propheten unter ihnen aus: Selbst wenn die Kammer voller Holz ist, sollen diese von dem Ihren spenden, wie es heißt: „Und wir warfen die Lose über die Holzspende – die Kohanim, die Leviten und das Volk –, um sie zum Haus unseres Gottes zu bringen, nach unseren Vaterhäusern, zu bestimmten Zeiten, Jahr für Jahr, um sie auf dem Altar des Ewigen, unseres Gottes, zu verbrennen, wie es in der Tora geschrieben steht“ (Neh 10,35).
וכך התנו נביאים שביניהן שאפי' לשכה מלאה עצים יהיו אלו מתנדבין משלהן שנאמר (נחמיה י, לה) והגורלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים הלוים והעם להביא לבית אלהינו לבית אבותינו לעתים מזומנים שנה בשנה לבער על מזבח ה' אלהינו ככתוב בתורה:
„Und mit ihnen die Kohanim und Leviten und jeder“ usw. Die Rabbanan lehrten: Was waren die Söhne der Stößeldiebe und die Söhne der Feigenpresser?
ועמהם כהנים ולוים וכל מי כו': תנו רבנן מה היו בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות
Man sagte: Einmal erließ die [heidnische] Regierung ein Verbot über Israel, dass sie kein Holz für den Altarstoß bringen und keine Erstlingsfrüchte nach Jerusalem bringen dürften, und sie stellten Wachposten an den Wegen auf, so wie Jerobeam, der Sohn Nebats, [sie] aufgestellt hatte, damit Israel nicht zum Fest hinaufziehe.
אמרו פעם אחת גזרה המלכות גזירה על ישראל שלא יביאו עצים למערכה ושלא יביאו בכורים לירושלים והושיבו פרוזדאות על הדרכים כדרך שהושיב ירבעם בן נבט שלא יעלו ישראל לרגל
Was taten die Tauglichen (jener Generation und die Sündenscheuen)? Sie brachten Körbe mit Erstlingsfrüchten, bedeckten sie mit gepressten Feigen, nahmen sie zusammen mit einem Stößel auf ihre Schultern. Als sie zu den Wachposten kamen, sagten diese zu ihnen: Wohin geht ihr? Sie sagten zu ihnen: Zwei Kuchen gepresster Feigen zu machen, in dem Mörser, der vor uns ist, und mit dem Stößel, der auf unseren Schultern ist. Sobald sie an ihnen vorbei waren, schmückten sie sie in Körben und brachten sie nach Jerusalem.
מה עשו כשרין (שבאותו הדור ויראי חטא) הביאו סלי בכורים וחיפום בקציעות ונטלום ועלי על כתפיהן וכיון שהגיעו אצל פרוזדאות אמרו להם להיכן אתם הולכין אומרין להם לעשות שני עיגולי דבילה במכתשת שלפנינו ובעלי שעל כתפינו כיון שעברו מהן עיטרום בסלים והביאום לירושלים
Es wurde gelehrt: Das sind eben die Söhne Salmais aus Netofa. Die Rabbanan lehrten: Was sind die Söhne Salmais aus Netofa? Man sagte: Einmal erließ die Regierung ein Verbot über Israel, dass sie kein Holz für den Altarstoß bringen dürften, und sie stellten Wachposten an den Wegen auf, so wie Jerobeam, der Sohn Nebats, an den Wegen [sie] aufgestellt hatte, damit Israel nicht zum Fest hinaufziehe.
תנא הן הן בני סלמאי הנתופתי ת"ר מה הן בני סלמאי הנתופתי אמרו פעם אחת גזרה המלכות גזירה על ישראל שלא יביאו עצים למערכה והושיבו פרוזדאות על הדרכים כדרך שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל
Was taten die Sündenscheuen jener Generation? Sie brachten ihre Holzscheite, machten daraus Leitern, legten sie auf ihre Schultern und gingen ihres Weges. Als sie zu ihnen kamen, sagten diese zu ihnen: Wohin geht ihr? Sie sagten zu ihnen: Junge Tauben aus dem Taubenschlag zu holen, der vor uns ist, mit den Leitern, die auf unseren Schultern sind. Sobald sie an ihnen vorbei waren, nahmen sie sie auseinander, brachten sie und schafften sie nach Jerusalem hinauf.
מה עשו יראי חטא שבאותו הדור הביאו גזיריהן ועשו סולמות והניחו על כתפיהם והלכו להם כיון שהגיעו אצלן אמרו להם להיכן אתם הולכין אמרו להם להביא גוזלות משובך שלפנינו ובסולמות שעל כתפינו כיון שעברו מהן פירקום והביאום והעלום לירושלים
Und über sie und ihresgleichen heißt es: „Das Andenken des Gerechten ist zum Segen“ (Spr 10,7); und über Jerobeam, den Sohn Nebats, und seine Genossen ist gesagt: „Aber der Name der Frevler verwest“ (ebd.).
ועליהם ועל כיוצא בהם הוא אומר (משלי י, ז) זכר צדיק לברכה ועל ירבעם בן נבט וחבריו נאמר ושם רשעים ירקב:
„Am zwanzigsten desselben die Söhne Pachat-Moaws ben Jehuda.“ Es wurde gelehrt: Die Söhne Pachat-Moaws ben Jehuda sind eben die Söhne Davids ben Jehuda – Worte Rabbi Meirs. Rabbi Jose sagt: Das sind eben die Söhne Joabs ben Zeruja.
בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה: תנא בני פחת מואב בן יהודה הן הן בני דוד בן יהודה דברי ר' מאיר רבי יוסי אומר הן הן בני יואב בן צרויה:
„Am zwanzigsten Elul die Söhne Adins ben Jehuda“ usw. Die Rabbanan lehrten: Die Söhne Adins ben Jehuda sind eben die Söhne Davids ben Jehuda – Worte Rabbi Jehudas. Rabbi Jose sagt: Das sind eben die Söhne Joabs ben Zeruja.
בעשרים באלול בני עדין בן יהודה וכו' תנו רבנן בני עדין בן יהודה הן הן בני דוד בן יהודה דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר הן הן בני יואב בן צרויה:
„Am ersten Tewet kehrten die Söhne Paroschs ein zweites Mal wieder“ usw. Wessen [Lehre] ist unsere Mischna? Weder die Rabbi Meirs noch die Rabbi Jehudas noch die Rabbi Joses. Wäre es Rabbi Meir, sollte er lehren: Es kehrten die Söhne Davids ben Jehuda ein zweites Mal wieder.
באחד בטבת שבו בני פרעוש שניה כו': מני מתני' לא ר' מאיר ולא רבי יהודה ולא רבי יוסי אי ר"מ ליתני שבו בני דוד בן יהודה שניה
Wäre es Rabbi Jehuda, sollte er lehren: Es kehrten die Söhne Davids ben Jehuda ein zweites Mal wieder. Wäre es Rabbi Jose, sollte er lehren: Es kehrten die Söhne Joabs ben Zeruja ein zweites Mal wieder.
אי רבי יהודה ליתני שבו בני דוד בן יהודה שניה אי רבי יוסי ליתני שבו בני יואב בן צרויה שניה
Tatsächlich ist es Rabbi Jose, und es sind zwei Tannaim nach der Ansicht Rabbi Joses.
לעולם ר' יוסי ותרי תנאי אליבא דר' יוסי:
„Am ersten Tewet gab es keine Standmannschaft“ usw. Mar Kaschischa, der Sohn Raw Chisdas, sagte zu Raw Aschi:
באחד בטבת לא היה בו מעמד כו': אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי
Original: Taanit 28a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.