„Belastet ist und nichts hat“ – das ist doch dasselbe wie „dessen Haus leer ist“! Raw Chisda sagte: Das ist einer, dessen Haus leer von Sünde ist. „Dessen Jugend untadelig ist“ – Abaje sagte: Das ist einer, über den in seiner Jugend kein schlechter Ruf ausging.
היינו מטופל ואין לו היינו ביתו ריקם אמר רב חסדא זהו שביתו ריקם מן העבירה: ופרקו נאה אמר אביי זה שלא יצא (לו) שם רע בילדותו
„Mein Erbe ist mir geworden wie ein Löwe im Wald; es hat seine Stimme gegen mich erhoben, darum hasse ich es“ (Jer 12,8). Was [bedeutet] „es hat seine Stimme gegen mich erhoben“? Mar Sutra bar Tuwja sagte, Raw habe gesagt – und manche sagen: Rabbi Chama sagte, Rabbi Elasar habe gesagt: Das ist ein Vorbeter, (der vor die Lade tritt und nicht würdig ist).
(ירמיהו יב, ח) היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה מאי נתנה עלי בקולה אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רבי חמא אמר רבי אלעזר זה שליח צבור (היורד לפני התיבה שאינו הגון):
„Und er spricht vor ihnen vierundzwanzig Segenssprüche: die achtzehn, die man jeden Tag [spricht], und er fügt ihnen noch sechs hinzu.“ Diese sechs sind doch sieben, wie wir gelernt haben: „Bei der siebten sagt er: Gelobt sei, der sich des Landes erbarmt“! Raw Nachman bar Jizchak sagte: Was ist die siebte? Die siebte [gezählt mit] der verlängerten [Segensformel].
ואומר לפניהם עשרים וארבע ברכות שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש: הני שש שבע הוויין כדתנן על השביעית הוא אומר ברוך מרחם על הארץ אמר רב נחמן בר יצחק מאי שביעית שביעית לארוכה
Wie gelehrt wird: Bei „Erlöser Israels“ verlängert er, und bei ihrem Abschluss sagt er: Der Abraham auf dem Berg Morija erhört hat, er erhöre euch und höre auf die Stimme eures Schreiens an diesem Tag. Gelobt sei der Erlöser Israels. Und sie antworten ihm „Amen“. Und der Synagogendiener sagt zu ihnen: Blast, Söhne Aarons, blast!
כדתניא בגואל ישראל מאריך ובחותמה הוא אומר מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך גואל ישראל והן עונין אחריו אמן וחזן הכנסת אומר להם תקעו בני אהרן תקעו
Und er sagt wiederum: Der unsere Väter am Schilfmeer erhört hat, er erhöre euch und höre auf die Stimme eures Schreiens an diesem Tag. Gelobt sei, der des Vergessenen gedenkt. Und sie antworten ihm „Amen“. Und der Synagogendiener sagt zu ihnen: Schmettert, Söhne Aarons, schmettert! Und so bei jedem einzelnen Segen: bei dem einen sagt er „Blast!“ und bei dem anderen sagt er „Schmettert!“.
וחוזר ואומר מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך זוכר הנשכחות והן עונין אחריו אמן וחזן הכנסת אומר להם הריעו בני אהרן הריעו וכן בכל ברכה וברכה באחת אומר תקעו ובאחת אומר הריעו:
Wovon gilt das? In der Provinz; im Heiligtum aber ist es nicht so, weil man im Heiligtum nicht „Amen“ antwortet. Und woher, dass man im Heiligtum nicht „Amen“ antwortet?
במה דברים אמורים בגבולין אבל במקדש אינו כן לפי שאין עונין אמן במקדש ומנין שאין עונין אמן במקדש
Denn es heißt: „Steht auf, preist den Ewigen, euren Gott, von Ewigkeit zu Ewigkeit! Und man preise deinen herrlichen Namen, der erhaben ist über allen Segen und Lobpreis“ (Neh 9,5). Man könnte meinen, für alle Segenssprüche zusammen gebe es nur einen Lobpreis; darum lehrt [die Schrift]: „der erhaben ist über allen Segen und Lobpreis“ – für jeden Segen gib Ihm einen Lobpreis.
שנאמר (נחמיה ט, ה) קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה יכול על כל ברכות כולן לא תהא אלא תהלה אחת ת"ל ומרומם על כל ברכה ותהלה על כל ברכה תן לו תהלה
Was sagt er dann im Heiligtum? Gelobt sei Gott, der Ewige, der Gott Israels, von Ewigkeit zu Ewigkeit; gelobt sei der Erlöser Israels. Und sie antworten ihm: Gelobt sei der Name der Herrlichkeit Seines Reiches für immer und ewig. Und der Synagogendiener sagt zu ihnen: Blast, ihr Priester, Söhne Aarons, blast!
ואלא במקדש מהו אומר ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וחזן הכנסת אומר להם תקעו הכהנים בני אהרן תקעו
Und er sagt wiederum: Der Abraham auf dem Berg Morija erhört hat, er erhöre euch und höre auf die Stimme eures Schreiens an diesem Tag. Gelobt sei der Ewige, der Gott Israels, der des Vergessenen gedenkt. Und sie antworten ihm: Gelobt sei der Name der Herrlichkeit Seines Reiches für immer und ewig. Und der Synagogendiener sagt zu ihnen: Schmettert, ihr Priester, Söhne Aarons, schmettert! usw. Und so bei jedem einzelnen Segen: bei dem einen sagt er „Blast!“ und bei dem anderen sagt er „Schmettert!“, bis er sie alle beendet hat.
וחוזר ואומר מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך ה' אלהי ישראל זוכר הנשכחות והם עונים אחריו בשכמל"ו וחזן הכנסת אומר להם הריעו הכהנים בני אהרן הריעו וכו' וכן בכל ברכה וברכה באחת אומר תקעו ובאחת אומר הריעו עד שגומר את כולן
Und so führte es Rabbi Chalafta in Sepphoris und Rabbi Chananja ben Teradjon in Sichni ein. Und als die Sache vor die Weisen kam, sagten sie: So pflegte man es nur an den Osttoren und auf dem Tempelberg zu halten.
וכך הנהיג ר' חלפתא בצפורי ור' חנניה בן תרדיון בסיכני וכשבא דבר לפני חכמים אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית
Und manche sagen, wie gelehrt wird: Er spricht vor ihnen vierundzwanzig Segenssprüche: die achtzehn, die man jeden Tag [spricht], und er fügt ihnen noch sechs hinzu. Und wo sagt er diese sechs? Zwischen „Erlöser“ und „Heiler der Kranken“. Und er verlängert bei [dem Segen] der Erlösung, und sie antworten ihm auf jeden einzelnen Segen „Amen“. Und so pflegte man es in der Provinz zu halten.
ואית דאמרי כדתניא אומר לפניהן עשרים וארבע ברכות שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש ואותן שש היכן אומרן בין גואל לרופא חולי ומאריך בגאולה והן עונין אחריו אמן על כל ברכה וברכה וכך היו נוהגין בגבולין
Im Heiligtum aber sagte man: Gelobt sei der Ewige, der Gott Israels, von Ewigkeit zu Ewigkeit; gelobt sei der Erlöser Israels. Und man antwortete ihm nicht „Amen“. Und weshalb all dies? Weil man im Heiligtum nicht „Amen“ antwortet. Und woher, dass man im Heiligtum nicht „Amen“ antwortet? Denn es heißt: „Steht auf, preist den Ewigen, euren Gott, von Ewigkeit zu Ewigkeit! Und man preise deinen herrlichen Namen, der erhaben ist über allen Segen und Lobpreis“ (Neh 9,5) – für jeden einzelnen Segen gib Ihm einen Lobpreis.
אבל במקדש היו אומרים ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל ולא היו עונין אחריו אמן וכל כך למה לפי שאין עונין אמן במקדש ומנין שאין עונין אמן במקדש שנאמר קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם ויברכו (את) שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה על כל ברכה וברכה תן לו תהלה:
Die Rabbanan lehrten: Bei den ersten sagt er: Gelobt sei der Ewige, der Gott Israels, von Ewigkeit zu Ewigkeit; gelobt sei der Erlöser Israels. Und sie antworten ihm: Gelobt sei der Name der Herrlichkeit Seines Reiches für immer und ewig. Und der Synagogendiener sagt: Blast, ihr Priester, blast! Und er sagt wiederum: Der Abraham auf dem Berg Morija erhört hat, er erhöre euch und höre auf die Stimme eures Schreiens an diesem Tag. (Und sie blasen [Tekia], schmettern [Terua] und blasen [Tekia].) Und bei der zweiten sagt er: Gelobt sei der Ewige, der Gott Israels, von Ewigkeit zu Ewigkeit; gelobt sei, der des Vergessenen gedenkt. Und sie antworten ihm: Gelobt sei der Name der Herrlichkeit Seines Reiches für immer und ewig.
תנו רבנן על הראשונות הוא אומר ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וחזן הכנסת אומר תקעו כהנים תקעו וחוזר ואומר מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה (והן תוקעין ומריעין ותוקעין) ועל השניה הוא אומר ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך זוכר הנשכחות והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד
Und der Synagogendiener sagt: Schmettert, Söhne Aarons, schmettert! Und er sagt: Der unsere Väter am Schilfmeer erhört hat, er erhöre euch und höre auf die Stimme eures Schreiens an diesem Tag. Und sie schmettern, blasen und schmettern. Und so bei jedem einzelnen Segen: bei dem einen sagt er „Blast!“ und bei dem anderen sagt er „Schmettert!“, bis er alle Segenssprüche beendet hat. Und so führte es Rabbi Chalafta in Sepphoris und Rabbi Chananja ben Teradjon in Sichni ein. Und als die Sache vor die Weisen kam, sagten sie: So pflegte man es nur an den Osttoren und auf dem Tempelberg zu halten.
וחזן הכנסת אומר הריעו בני אהרן הריעו ואומר מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה והם מריעין ותוקעין ומריעין וכן בכל ברכה וברכה באחת אומר תקעו ובאחת אומר הריעו עד שיגמור את הברכות כולן וכך הנהיג ר' חלפתא בצפורי ור' חנניה בן תרדיון בסיכני וכשבא דבר אצל חכמים אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית:
„Rabbi Jehuda sagt: Er brauchte nicht Erinnerungsverse zu sagen usw.“ Rabbi Ada aus Jafo sagte: Was ist der Grund Rabbi Jehudas? Weil man Erinnerungsverse und Schofarverse nur
ר' יהודה אומר לא היה צריך לומר זכרונות כו': א"ר אדא דמן יפו מאי טעמא דר' יהודה לפי שאין אומרים זכרונות ושופרות
Original: Taanit 16b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.