Er ordnete dreizehn Fasten an, wurde aber nicht erhört. Er wollte noch mehr anordnen. Da sagte Rabbi Ami zu ihm: Man hat doch gesagt: Man belastet die Gemeinde nicht übermäßig.
גזר תלת עשרה תעניות ולא איעני סבר למיגזר טפי אמר ליה ר' אמי הרי אמרו אין מטריחין את הצבור יותר מדאי
Rabbi Abba, der Sohn Rabbi Chija bar Abbas, sagte: Rabbi Ami hat [damit] für sich selbst gehandelt. Vielmehr sagte Rabbi Chija bar Abba, Rabbi Jochanan habe gesagt: Man hat das nur in Bezug auf Regen gelehrt, bei den anderen Arten von Heimsuchungen aber fastet man immer weiter, bis man vom Himmel erhört wird. So wird auch gelehrt: Als man drei sagte und als man sieben sagte, sagte man dies nur in Bezug auf Regen, bei den anderen Arten von Heimsuchungen aber fastet man immer weiter, bis man erhört wird.
אמר ר' אבא בריה דרבי חייא בר אבא רבי אמי דעבד לגרמיה הוא דעבד אלא הכי אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן לא שנו אלא לגשמים אבל לשאר מיני פורעניות מתענין והולכין עד שיענו מן השמים תניא נמי הכי כשאמרו שלש וכשאמרו שבע לא אמרו אלא לגשמים אבל לשאר מיני פורעניות מתענין והולכין עד שיענו
Wollen wir sagen, das sei eine Widerlegung Rabbi Amis? Rabbi Ami kann dir sagen: Darüber streiten Tannaim, denn es wird gelehrt: Man verhängt über die Gemeinde nicht mehr als dreizehn Fasten, weil man die Gemeinde nicht übermäßig belastet – Worte Rabbis. Rabban Schimon ben Gamliel sagt: Nicht aus diesem Grund ist es, sondern weil die Zeit der Rewia [des befruchtenden Regens] vorüber ist.
לימא תיהוי תיובתיה דר' אמי אמר לך רבי אמי תנאי היא דתניא אין גוזרין יותר משלש עשרה תעניות על הצבור לפי שאין מטריחין את הצבור יותר מדאי דברי רבי רשב"ג אומר לא מן השם הוא זה אלא מפני שיצא זמנה של רביעה
Die Leute von Ninive sandten an Rabbi: Wir, die wir sogar in der Tammus-Periode Regen brauchen, wie sollen wir handeln? Gleichen wir Einzelnen oder gleichen wir der Gesamtheit? Gleichen wir Einzelnen, dann [bitten wir] in „Der das Gebet erhört“; gleichen wir der Gesamtheit, dann im Segen der Jahre. Er sandte ihnen: Ihr gleicht Einzelnen, und [ihr bittet] in „Der das Gebet erhört“.
שלחו ליה בני נינוה לרבי כגון אנן דאפילו בתקופת תמוז בעינן מיטרא היכי נעביד כיחידים דמינן או כרבים דמינן כיחידים דמינן ובשומע תפלה או כרבים דמינן ובברכת השנים שלח להו כיחידים דמיתו ובשומע תפלה
Man wandte ein: Rabbi Jehuda sagte: Wann [gilt das]? Zu der Zeit, da die Jahre in ihrer Ordnung sind und Israel auf seinem Boden wohnt; heutzutage aber richtet sich alles nach den Jahren, alles nach den Orten, alles nach der Zeit. Er sagte zu ihm: Du hältst Rabbi eine Baraita entgegen? Rabbi ist [selbst] ein Tanna und streitet [darüber].
מיתיבי אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרוין על אדמתן אבל בזמן הזה הכל לפי השנים הכל לפי המקומות הכל לפי הזמן אמר ליה מתניתא רמית עליה דרבי רבי תנא הוא ופליג
Was ist darüber [entschieden]? Raw Nachman sagte: Im Segen der Jahre. Raw Scheschet sagte: In „Der das Gebet erhört“. Und die Halacha ist: in „Der das Gebet erhört“.
מאי הוי עלה רב נחמן אמר בברכת השנים רב ששת אמר בשומע תפלה והלכתא בשומע תפלה:
„Am Montag öffnet man halb bei Einbruch der Dunkelheit, und am Donnerstag den ganzen Tag, wegen der Ehre des Schabbats.“ Man fragte: Wie lehrt er? Am Montag öffnet man halb bei Einbruch der Dunkelheit, und am Donnerstag [halb] den ganzen Tag, wegen der Ehre des Schabbats? Oder vielleicht: Am Montag öffnet man halb, und am Donnerstag öffnet man [ganz] den ganzen Tag lang?
בשני מטין עם חשיכה ובחמישי כל היום מפני כבוד השבת: איבעיא להו היכי קתני בב' מטין עם חשיכה ובה' כל היום מפני כבוד השבת או דילמא בשני מטין ובחמישי פותחין כל היום כולו
Komm und höre, denn es wird gelehrt: Am Montag öffnet man halb bis zum Abend, und am Donnerstag öffnet man den ganzen Tag lang, wegen der Ehre des Schabbats. Hatte er zwei Türen, öffnet er eine und schließt eine; hatte er eine Bank gegenüber seiner Tür, öffnet er auf gewöhnliche Weise und braucht nichts zu befürchten.
תא שמע דתניא בשני מטין עד הערב ובחמישי פותחין כל היום כולו מפני כבוד השבת היו לו שני פתחים פותח אחד ונועל אחד היה לו אצטבא כנגד פתחו פותח כדרכו ואינו חושש:
„Sind diese vorüber und wurden sie nicht erhört, schränkt man Handel und Wandel, Bauen und Pflanzen ein.“ Es wird gelehrt: Beim Bauen – ein Bau der Freude; beim Pflanzen – eine Pflanzung der Freude. Was ist ein Bau der Freude? Wenn jemand ein Hochzeitshaus für seinen Sohn baut. Was ist eine Pflanzung der Freude? Wenn jemand einen königlichen Lustgarten anlegt.
עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן ובבנין ובנטיעה: תנא בבנין בנין של שמחה נטיעה נטיעה של שמחה אי זהו בנין של שמחה זה הבונה בית חתנות לבנו אי זו היא נטיעה של שמחה זה הנוטע אבוורנקי של מלכים:
„Und beim Grüßen.“ Die Rabbanan lehrten: Unter Gelehrtengenossen gibt es kein Grüßen. Den Ungelehrten, die grüßen, erwidert man mit gedämpfter Stimme und mit ernster Miene. Und sie hüllen sich ein und sitzen wie Trauernde und wie Gebannte, wie Menschen, die vom Allgegenwärtigen gescholten sind, bis man sich ihrer vom Himmel erbarmt.
ובשאילת שלום: תנו רבנן חברים אין שאילת שלום ביניהן עמי הארץ ששואלין מחזירין להם בשפה רפה ובכובד ראש והן מתעטפין ויושבין כאבלים וכמנודין כבני אדם הנזופין למקום עד שירחמו עליהם מן השמים
Rabbi Elasar sagte: Ein angesehener Mensch darf nicht auf sein Angesicht fallen, es sei denn, er wird erhört wie Josua, der Sohn Nuns, denn es heißt: „Und der Ewige sprach zu Josua: Steh auf! Warum liegst du da auf deinem Angesicht?“ (Jos 7,10).
אמר ר' אלעזר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע בן נון שנאמר (יהושע ז, י) ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך
Und Rabbi Elasar sagte: Ein angesehener Mensch darf sich nicht mit Sacktuch gürten, es sei denn, er wird erhört wie Joram, der Sohn Ahabs, denn es heißt: „Und es geschah, als der König die Worte der Frau hörte, da zerriss er seine Kleider, während er auf der Mauer vorüberging; und das Volk sah, und siehe, das Sacktuch war auf seinem Leib usw.“ (2 Kön 6,30).
ואמר ר' אלעזר אין אדם חשוב רשאי לחגור שק אלא אם כן נענה כיהורם בן אחאב שנאמר (מלכים ב ו, ל) ויהי כשמוע המלך את דברי האשה ויקרע את בגדיו והוא עובר על החומה וירא העם והנה השק על בשרו וגו'
Und Rabbi Elasar sagte: Nicht alle [reagierten] mit Zerreißen und nicht alle mit Niederfallen: Mose und Aaron mit Niederfallen, Josua und Kaleb mit Zerreißen. Mose und Aaron mit Niederfallen, denn es steht geschrieben: „Da fielen Mose und Aaron auf ihr Angesicht“ (Num 14,5); Josua und Kaleb mit Zerreißen, denn es steht geschrieben: „Und Josua, der Sohn Nuns, und Kaleb, der Sohn Jefunnes, zerrissen ihre Kleider“ (Num 14,6).
ואמר ר' אלעזר לא הכל בקריעה ולא הכל בנפילה משה ואהרן בנפילה יהושע וכלב בקריעה משה ואהרן בנפילה דכתיב (במדבר יד, ה) ויפל משה ואהרן על פניהם יהושע וכלב בקריעה דכתיב (במדבר יד, ו) ויהושע בן נון וכלב בן יפנה קרעו בגדיהם
Rabbi Seira – manche sagen: Rabbi Schmuel bar Nachmani – wandte dagegen ein: Stünde geschrieben „Josua“, wäre es, wie du sagst; jetzt aber, da geschrieben steht „Und Josua“, tat er das eine und das andere.
מתקיף לה ר' זירא ואיתימא ר' שמואל בר נחמני אי הוה כתיב יהושע כדקאמרת השתא דכתיב ויהושע הא והא עביד
Und Rabbi Elasar sagte: Nicht alle [ehren] durch Aufstehen und nicht alle durch Niederwerfen: Könige durch Aufstehen und Fürsten durch Niederwerfen. Könige durch Aufstehen, denn es steht geschrieben: „So spricht der Ewige, der Erlöser Israels, sein Heiliger,
ואמר ר' אלעזר לא הכל בקימה ולא הכל בהשתחויה מלכים בקימה ושרים בהשתחויה מלכים בקימה דכתיב (ישעיהו מט, ז) כה אמר ה' גואל ישראל קדושו
Original: Taanit 14b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.