und an den Feiertagen, die in der Fastenrolle (Megillat Taanit) verzeichnet sind.
ובימים טובים הכתובין במגילת תענית
Taanit 10b תענית
Aufbau der Debatte:Baraita 4
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Unsere Meister lehrten: Ein Mensch soll nicht sagen: Ich bin [nur] ein Schüler, ich bin nicht würdig, ein Einzelner zu sein; vielmehr sind alle Toragelehrten Einzelne. Wer ist ein Einzelner und wer ist ein Schüler? Ein Einzelner ist jeder, der würdig ist, als Vorsteher über die Gemeinde eingesetzt zu werden; ein Schüler ist jeder, den man nach einer Halacha aus seinem Lernstoff fragt und der sie sagt, und sei es auch [nur] im Traktat der Kalla-Versammlung.
תנו רבנן אל יאמר אדם תלמיד אני איני ראוי להיות יחיד אלא כל תלמידי חכמים יחידים אי זהו יחיד ואיזהו תלמיד יחיד כל שראוי למנותו פרנס על הצבור תלמיד כל ששואלין אותו דבר הלכה בלמודו ואומר ואפילו במסכת דכלה
Unsere Meister lehrten: Nicht jeder, der sich zum Einzelnen machen will, darf es tun; ein Schüler darf es tun – das sind die Worte Rabbi Meirs. Rabbi Jose sagt: Er darf es tun, und er sei zum Guten erwähnt, denn es ist für ihn keine Ehre, sondern ein Leiden.
תנו רבנן לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה תלמיד עושה דברי ר' מאיר רבי יוסי אומר עושה וזכור לטוב לפי שאין שבח הוא לו אלא צער הוא לו
Eine andere [Baraita] lehrt: Nicht jeder, der sich zum Einzelnen machen will, darf es tun; ein Schüler darf es tun – das sind die Worte Rabbi Schimon ben Elasars. Rabban Schimon ben Gamliel sagt: Wovon ist die Rede? Bei einer Sache der Ehre; aber bei einer Sache des Leidens darf er es tun, und er sei zum Guten erwähnt, denn es ist für ihn keine Ehre, sondern ein Leiden.
תניא אידך לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה תלמיד עושה דברי רבי שמעון בן אלעזר רבן שמעון בן גמליאל אומר במה דברים אמורים בדבר של שבח אבל בדבר של צער עושה וזכור לטוב שאין שבח הוא לו אלא צער הוא לו
Unsere Meister lehrten: Wer wegen einer Notlage fastete und sie ging vorüber, [oder] wegen eines Kranken und dieser wurde geheilt, der fastet [dennoch] und vollendet [das Fasten]. Wer von einem Ort, wo man nicht fastet, an einen Ort geht, wo man fastet, der fastet mit ihnen; von einem Ort, wo man fastet, an einen Ort, wo man nicht fastet, der fastet und vollendet [es].
ת"ר מי שהיה מתענה על הצרה ועברה על החולה ונתרפא הרי זה מתענה ומשלים ההולך ממקום שאין מתענין למקום שמתענין הרי זה מתענה עמהן ממקום שמתענין למקום שאין מתענין הרי זה מתענה ומשלים
Hat er es vergessen und gegessen und getrunken, so soll er sich nicht vor der Gemeinde zeigen und sich keine Genüsse gönnen, wie es heißt: „Und Jakob sprach zu seinen Söhnen: Warum zeigt ihr euch?“ (Gen 42,1). Jakob sagte zu seinen Söhnen: Zeigt euch nicht, wenn ihr satt seid, weder vor Esau noch vor Ismael, damit sie euch nicht beneiden.
שכח ואכל ושתה אל יתראה בפני הצבור ואל ינהיג עידונין בעצמו שנאמר (בראשית מב, א) ויאמר יעקב לבניו למה תתראו אמר להם יעקב לבניו אל תראו עצמכם כשאתם שבעין לא בפני עשו ולא בפני ישמעאל כדי שלא יתקנאו בכם
„Erzürnt euch nicht auf dem Weg“ (Gen 45,24) – Rabbi Elasar sagte: Josef sagte zu seinen Brüdern: Befasst euch nicht mit einer halachischen Sache, damit ihr nicht vom Weg abkommt.
(בראשית מה, כד) אל תרגזו בדרך אמר רבי אלעזר אמר להם יוסף לאחיו אל תתעסקו בדבר הלכה שמא תרגזו עליכם הדרך
Ist das so? Rabbi Ilai bar Berechja sagte doch: Zwei Toragelehrte, die auf dem Weg gehen und zwischen denen keine Worte der Tora sind, verdienen es, verbrannt zu werden, wie es heißt: „Und es geschah, während sie gingen, (gingen) und redeten, siehe, da kam ein feuriger Wagen und feurige Rosse und trennte die beiden“ (2 Kön 2,11). Der Grund ist, dass Rede da war; wenn aber keine Rede da ist, verdienen sie es, verbrannt zu werden!
איני והאמר ר' אלעאי בר ברכיה שני תלמידי חכמים שמהלכים בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראויין לישרף שנאמר (מלכים ב ב, יא) ויהי המה הולכים (הולך) ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם טעמא דאיכא דיבור הא ליכא דיבור ראויין לישרף
Das ist kein Widerspruch: das eine, um [Gelerntes] zu wiederholen, das andere, um [in die Tiefe] zu forschen.
לא קשיא הא למיגרס הא לעיוני
In einer Baraita wurde gelehrt: Macht keine großen Schritte, und bringt die Sonne in die Stadt. ‚Macht keine großen Schritte‘ – denn der Meister sagte: Ein großer Schritt nimmt ein Fünfhundertstel vom Augenlicht des Menschen.
במתניתא תנא אל תפסיעו פסיעה גסה והכניסו חמה לעיר אל תפסיעו פסיעה גסה דאמר מר פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם
‚Und bringt die Sonne in die Stadt‘ – gemäß Raw Jehuda im Namen Raws, denn Raw Jehuda sagte im Namen Raws: Stets soll ein Mensch bei ‚Es ist gut‘ (bei Tageslicht) aufbrechen und bei ‚Es ist gut‘ einkehren, wie es heißt: „Der Morgen wurde hell, und die Männer wurden entlassen“ (Gen 44,3).
והכניסו חמה לעיר כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב שנאמר (בראשית מד, ג) הבקר אור והאנשים שלחו
Raw Jehuda sagte im Namen Rabbi Chijas: Wer auf dem Weg geht, soll nicht mehr essen als in Hungerjahren. Was ist der Grund? Hier erklärte man: wegen der Verdauung; im Westen sagt man: wegen des Proviants. Was ist der Unterschied zwischen ihnen? Ein Unterschied besteht,
אמר רב יהודה אמר רבי חייא המהלך בדרך אל יאכל יותר משני רעבון מאי טעמא הכא תרגימו משום מעיינא במערבא אמרי משום מזוני מאי בינייהו איכא בינייהו
Original: Taanit 10b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.