denn es steht geschrieben: „Und die Tage, die David über Israel herrschte, waren vierzig Jahre; in Hebron herrschte er sieben Jahre“ [usw.] (1 Kön 2,11).
דכתיב (מלכים א ב, יא) והימים אשר מלך דוד על ישראל מ' שנה בחברון מלך ז' שנים [וגו']
Sewachim 119a זבחים
Aufbau der Debatte:Einwand 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Und bei Salomo steht geschrieben: „Und er begann es zu bauen … im vierten Jahr seiner Herrschaft“ (2 Chr 3,2). [So] blieben für Schilo dreihundertsiebzig weniger eines.
ובשלמה כתיב (דברי הימים ב ג, ב) ויחל לבנותו בשנת ארבע למלכותו נשתיירו לשילה שלש מאות ושבעים חסר אחת:
„Sie kamen nach Nob und Gibeon [usw.].“ Woher [wissen wir] diese Dinge? Denn die Rabbanan lehrten: „Denn ihr seid bis jetzt nicht zu der Ruhe und zu dem Erbe gekommen“ (Dtn 12,9).
באו לנוב וגבעון [וכו']: מנא ה"מ דת"ר (דברים יב, ט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה
„Zu der Ruhe“ – das ist Schilo; „Erbe“ – das ist Jerusalem. Warum hat [der Vers] sie geteilt? Um zwischen dem einen und dem anderen eine Erlaubnis zu geben.
אל המנוחה זו שילה נחלה זו ירושלי' למה חלקן כדי ליתן היתר בין זה לזה
Resch Lakisch sagte zu Rabbi Jochanan: Er sollte doch auch den zweiten Zehnt lehren! Er sagte zu ihm: Beim Zehnt lernt man „dort – dort“ von der Lade; da es [in Nob und Gibeon] keine Lade gab, gab es auch keinen Zehnt.
א"ל ריש לקיש לר' יוחנן מעשר שני נמי ליתני א"ל מעשר שם שם מארון קא ילפי כיון דארון לא הוה מעשר נמי לא הואי
Wenn dem so ist, dann auch Pessachopfer und heilige Opfer, denn man lernt „dort – dort“ von der Lade; da es keine Lade gab, sollte es auch sie nicht geben!
אי הכי פסח וקדשים נמי דשם שם מארון ילפי דכיון דארון לא הוה אינהו נמי לא הוו
Er sagte zu ihm: [Wer dir sagt:] Wessen [Lehre] ist dies? Es ist [die Lehre] Rabbi Schimons, der sagt: Auch die Gemeinde brachte nur Pessachopfer und Pflichtopfer dar, für die eine feste Zeit bestimmt ist; aber Pflichtopfer, für die keine feste Zeit bestimmt ist, wurden weder hier noch dort dargebracht. Der Viehzehnt ist ein Pflichtopfer, für das keine feste Zeit bestimmt ist, und der Getreidezehnt wird mit dem Viehzehnt verglichen.
א"ל [דאמר לך] הא מני ר"ש היא דאמר אף צבור לא הקריבו אלא פסח וחובות הקבוע להן זמן אבל חובות שאין קבוע להם זמן הכא והכא לא קרב מעשר בהמה חובות שאין קבוע להן זמן הוא ואיתקש מעשר דגן למעשר בהמה
Folglich wurde er nach Rabbi Jehuda dargebracht? Ja; denn Raw Adda bar Mattana sagte: Der zweite Zehnt und der Viehzehnt werden in Nob und Gibeon gegessen, nach den Worten Rabbi Jehudas. Aber es bedarf doch einer „Bira“! Und hat nicht Raw Josef gelehrt: Es gibt drei [Orte, die] „Bira“ [heißen]: Schilo, Nob und Gibeon und das ewige Haus? Er lehrte es, und er sagte es: für das Essen des zweiten Zehnts, und nach Rabbi Jehuda.
מכלל דלרבי יהודה קרב אין דהאמר רב אדא בר מתנה מעשר שני ומעשר בהמה נאכלין בנוב וגבעון לדברי רבי יהודה והא בעי בירה ולאו תני רב יוסף שלש בירות הן שילה ונוב וגבעון ובית עולמים הוא תני לה והוא אמר לה לאכילת מעשר שני ואליב' דרבי יהודה:
„Sie kamen nach Jerusalem [usw.].“ Die Rabbanan lehrten: „Denn ihr seid bis jetzt nicht zu der Ruhe und zu dem Erbe gekommen“ – „Ruhe“, das ist Schilo; „Erbe“, das ist Jerusalem.
באו לירושלים [וכו']: ת"ר כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים
Und er sagt: „Mein Erbe ist mir geworden wie ein Löwe im Wald“ (Jer 12,8), und er sagt: „Ist mein Erbe mir ein bunter Raubvogel? Raubvögel ringsum über ihm!“ (Jer 12,9) – Worte Rabbi Jehudas.
ואומר (ירמיהו יב, ח) היתה לי נחלתי כאריה ביער ואומר (ירמיהו יב, ט) העיט צבוע נחלתי לי העיט סביב עליה דברי רבי יהודה
Rabbi Schimon sagt: „Ruhe“, das ist Jerusalem; „Erbe“, das ist Schilo. Und er sagt: „Dies ist meine Ruhe für immer und ewig; hier will ich wohnen, denn ich habe sie begehrt“ (Ps 132,14), und er sagt: „Denn der Ewige hat Zion erwählt, Er hat sie zu Seinem Wohnsitz begehrt“ (Ps 132,13).
ר"ש אומר מנוחה זו ירושלים נחלה זו שילה ואומר (תהלים קלב, יד) זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה ואומר (תהלים קלב, יג) כי בחר ה' בציון אוה למושב לו
Verständlich nach dem, der sagt, „Ruhe“ ist Schilo; das ist es, was geschrieben steht: „zu der Ruhe und zu dem Erbe“. Aber nach dem, der sagt, „Ruhe“ ist Jerusalem [und] „Erbe“ ist Schilo – es müsste doch heißen: „zu dem Erbe und zu der Ruhe“! – So sagt er: Nicht nötig [zu sagen ist], dass ihr zur Ruhe nicht gelangt seid; sondern ihr seid sogar zum Erbe nicht gelangt.
בשלמא למ"ד מנוחה זו שילה היינו דכתיב אל המנוחה ואל הנחלה אלא למ"ד מנוחה זו ירושלים נחלה זו שילה אל הנחלה ואל המנוחה מיבעי ליה הכי קאמר לא מיבעיא מנוחה דלא מטיתו אלא אפילו לנחלה נמי לא מטיתו
In der Schule Rabbi Jischmaels wurde gelehrt: Dieses wie jenes ist Schilo. Rabbi Schimon ben Jochai sagt: Dieses wie jenes ist Jerusalem. Verständlich nach dem, der sagt, „Ruhe“ ist
תנא דבי רבי ישמעאל זו וזו שילה רבי שמעון בן יוחי אומר זו וזו ירושלים בשלמא למאן דאמר מנוחה זו
Original: Zevachim 119a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.