Alle [anderen Fälle] sind doch ebenfalls eine Forderung anderer und ein eigenes Eingeständnis!
כולהו נמי טענת אחרים והודאת עצמו נינהו
Schewuot 42b שבועות
Aufbau der Debatte:Mischna 1Frage 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Vielmehr streiten sie über [die Lehre] Rabbas. Denn Rabba sagte: Weshalb sagte die Tora, wer einen Teil der Forderung zugibt, soll schwören? Es gilt die Annahme: Kein Mensch ist frech gegenüber seinem Gläubiger. Dieser wollte eigentlich alles leugnen, und dass er nicht [alles] geleugnet hat, ist, weil er gegenüber seinem Gläubiger nicht frech ist.
אלא בדרבה קמיפלגי דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו והאי בכולי' בעי דליכפריה והאי דלא כפריה משום דאינו מעיז פניו בפני בעל חובו
Und er wollte ihm eigentlich alles zugeben, und dass er es ihm nicht [ganz] zugegeben hat, ist [nur], weil er sich ihm entziehen will; er denkt: [Nur] bis ich Geld habe und ihn bezahle. Und der Allbarmherzige sagt: Lege ihm einen Schwur auf, damit er ihm alles zugibt.
ובכוליה בעי דלודי ליה והאי דלא אודי ליה אישתמוטי הוא דקא משתמיט מיניה סבר עד דהוי לי זוזי ופרענא ליה ורחמנא אמר רמי שבועה עילויה כי היכי דלודי ליה בכוליה
Rabbi Elieser ben Jaakow meint: Es macht keinen Unterschied, ob gegenüber ihm selbst oder gegenüber seinem Sohn – er ist nicht frech; daher ist er nicht einer, der Verlorenes zurückgibt. Die Rabbanan aber meinen: Ihm selbst gegenüber ist er nicht frech, aber gegenüber seinem Sohn ist er frech; und da er nicht frech ist, ist er einer, der Verlorenes zurückgibt.
ר' אליעזר בן יעקב סבר לא שנא בו ולא שנא בבנו אינו מעיז והלכך לאו משיב אבידה הוא ורבנן סברי בפניו הוא דאינו מעיז אבל בפני בנו מעיז ומדלא מעיז משיב אבידה הוא
Kannst du es denn nach Rabbi Elieser ben Jaakow erklären? Im ersten Teil wird doch gelehrt: „Eine Mine meines Vaters ist bei dir.“ – „Du hast bei mir nur fünfzig Denar.“ – Er ist frei, weil er einer ist, der Verlorenes zurückgibt! – Dort, wo er nicht sagt: „Ich bin mir sicher“; hier, wo er sagt: „Ich bin mir sicher.“
מי מצית מוקמת לה כרבי אליעזר בן יעקב הא קתני רישא מנה לאבא בידך אין לך בידי אלא חמשים דינר פטור מפני שמשיב אבידה הוא התם דלא אמר ברי לי הכא דאמר ברי לי
Schmuel sagte: „Einem Minderjährigen“ – [wenn einer sich] aus dem Vermögen eines Minderjährigen bezahlt machen [will]; „dem Heiligtum“ – [wenn einer sich] aus dem Vermögen des Heiligtums bezahlt machen [will].
שמואל אמר לקטן ליפרע מנכסי קטן להקדש ליפרע מנכסי הקדש
„Einem Minderjährigen“, [wenn einer sich] aus dem Vermögen eines Minderjährigen bezahlt machen [will] – das haben wir [schon] gelernt: Aus dem Vermögen von Waisen darf man sich nur mit einem Schwur bezahlt machen. Wozu brauche ich beides?
לקטן ליפרע מנכסי קטן תנינא מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה תרתי למה לי
Das lässt er uns hören, entsprechend Abaje dem Älteren. Denn Abaje der Ältere lehrte: Die Waisen, von denen sie sprachen, sind Erwachsene, und erst recht Minderjährige – sowohl hinsichtlich des Schwurs als auch hinsichtlich des schlechtesten Bodens.
הא קמשמע לן כדאביי קשישא דתני אביי קשישא יתומין שאמרו גדולים ואין צריך לומר קטנים בין לשבועה בין לזיבורית
„Dem Heiligtum“, [wenn einer sich] aus dem Vermögen des Heiligtums bezahlt machen [will] – das haben wir [schon] gelernt: Aus verpfändeten Gütern darf man sich nur mit einem Schwur bezahlt machen. Und was macht es für einen Unterschied, ob [die Güter] einem Laien oder dem Höchsten verpfändet sind?
להקדש ליפרע מנכסי הקדש תנינא מנכסים משועבדים לא יפרעו אלא בשבועה ומה לי משועבדים להדיוט ומה לי משועבדים לגבוה
Es ist nötig: Du hättest denken können: [Nur] bei einem Laien, weil ein Mensch eine betrügerische Absprache zum Nachteil eines Laien trifft; aber beim Heiligtum, da ein Mensch keine betrügerische Absprache zum Nachteil des Heiligtums trifft, [nicht] – so lässt er uns hören.
איצטריך סלקא דעתך אמינא הדיוט הוא דאדם עושה קנוניא על הדיוט אבל הקדש דאין אדם עושה קנוניא על הקדש קא משמע לן
Aber Raw Huna hat doch gesagt: Ein Sterbenskranker, der sein ganzes Vermögen dem Heiligtum geweiht hat und sagte: „Soundso hat eine Mine bei mir“, ist glaubwürdig; es gilt die Annahme: Kein Mensch trifft eine betrügerische Absprache zum Nachteil des Heiligtums! – Man antwortet: Das gilt bei einem Sterbenskranken, denn ein Mensch sündigt nicht, wenn er selbst nichts davon hat; aber bei einem Gesunden befürchten wir es gewiss.
והאמר רב הונא שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קנוניא על הקדש אמרי ה"מ שכיב מרע דאין אדם חוטא ולא לו אבל גבי בריא ודאי חיישינן:
MISCHNA: Und dies sind die Dinge, für die man nicht schwört: Sklaven, Urkunden, Grundstücke und Geweihtes. Bei ihnen gibt es weder doppelte Zahlung noch vier- und fünffache Zahlung; ein unentgeltlicher Hüter schwört nicht, ein bezahlter Hüter zahlt nicht.
מתני׳ ואלו דברים שאין נשבעין עליהן העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות אין בהן תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה שומר חנם אינו נשבע נושא שכר אינו משלם
Rabbi Schimon sagt: Für Geheiligtes, für das man haftet, schwört man; und für das man nicht haftet, schwört man nicht.
ר' שמעון אומר קדשים שחייב באחריותן נשבעין עליהן ושאינו חייב באחריותן אין נשבעין עליהן
Rabbi Meir sagt: Es gibt Dinge, die am Boden sind und doch nicht wie Boden gelten; aber die Weisen stimmen ihm nicht zu. Wie das? „Zehn beladene Weinstöcke habe ich dir übergeben“, und der andere sagt: „Es sind nur fünf“ – Rabbi Meir verpflichtet zum Schwur; die Weisen aber sagen: Alles, was mit dem Boden verbunden ist, gilt wie Boden.
רבי מאיר אומר יש דברים שהן בקרקע ואינן כקרקע ואין חכמים מודים לו כיצד עשר גפנים טעונות מסרתי לך והלה אומר אינן אלא חמש רבי מאיר מחייב שבועה וחכ"א כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע
Man schwört nur auf eine Sache, die nach Maß, Gewicht oder Zahl [bestimmt ist]. Wie das? „Ein volles Haus habe ich dir übergeben“ oder „Einen vollen Beutel habe ich dir übergeben“, und der andere sagt: „Ich weiß nicht; was du hingelegt hast, nimmst du“ – so ist er frei. Sagt der eine: „Bis zum Vorsprung“, und der andere sagt: „Bis zum Fenster“, so ist er schuldig.
אין נשבעין אלא על דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין כיצד בית מלא מסרתי לך וכיס מלא מסרתי לך והלה אומר איני יודע אלא מה שהנחת אתה נוטל פטור זה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון חייב:
GEMARA: Die doppelte Zahlung – woher haben wir das? Denn die Rabbanan lehrten: „Bei jeder Sache von Veruntreuung“ (Ex 22,8) – eine Verallgemeinerung; „bei Rind, bei Esel, bei Schaf, bei Gewand“ – eine Einzelaufzählung; „bei jedem Verlorenen“ – er hat wieder verallgemeinert.
גמ׳ תשלומי כפל מנלן דתנו רבנן (שמות כב, ח) על כל דבר פשע כלל על שור ועל חמור ועל שה ועל שלמה פרט על כל אבדה חזר וכלל
Verallgemeinerung, Einzelaufzählung und Verallgemeinerung – du darfst nur nach Art der Einzelaufzählung urteilen: Wie die Einzelaufzählung ausdrücklich eine bewegliche Sache ist, deren Substanz Geldwert hat, so auch jede bewegliche Sache, deren Substanz Geldwert hat.
כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטל וגופו ממון
Ausgenommen sind Grundstücke, die nicht beweglich sind; ausgenommen sind Sklaven, die den Grundstücken gleichgestellt wurden; ausgenommen sind Urkunden, deren Substanz, obwohl sie beweglich sind, keinen Geldwert hat. Geweihtes [ist ausgenommen, denn] „seines Nächsten“ steht geschrieben.
יצאו קרקעות שאין מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות שאע"פ שהן מטלטלין אין גופן ממון הקדש רעהו כתיב:
(Und keine doppelte Zahlung) und keine vier- und fünffache: Was ist der Grund? Eine vier- und fünffache Zahlung hat der Allbarmherzige gesagt, nicht eine drei- und vierfache Zahlung.
(ולא תשלומי כפל) ולא ארבעה וחמשה: מ"ט תשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא ולא תשלומי שלשה וארבעה:
Ein unentgeltlicher Hüter schwört nicht: Woher gilt dies? Denn die Rabbanan lehrten:
שומר חנם אינו נשבע: מנא הני מילי דתנו רבנן
Original: Shevuot 42b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.