Dort, wo es in ihrer Hand lag, Einspruch zu erheben, und sie keinen Einspruch erhoben.
התם שיש בידם למחות ולא מיחו
Schewuot 39b שבועות
Aufbau der Debatte:Baraita 1Frage 1Einwand 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Was ist der Unterschied zwischen den Frevlern seiner Familie und den Frevlern der Welt, zwischen den Gerechten seiner Familie und den Gerechten der Welt?
מאי איכא בין רשעים דמשפחתו לרשעים דעלמא בין צדיקים דמשפחתו לצדיקים דעלמא
Bei anderen Übertretungen [wird] er nach seiner Strafe [gerichtet], die Frevler der Familie nach strengem Recht, die Frevler der Welt nach leichtem Recht, und die Gerechten hier wie dort sind frei.
הוא בשאר עבירות בדיניה ורשעים דמשפחה בדין חמור ורשעים דעלמא בדין הקל צדיקי דהכא והכא פטירי
Beim Schwur [werden] er und die Frevler der Familie nach seiner Strafe [gerichtet], die Frevler der Welt nach strengem Recht, und die Gerechten hier wie dort nach leichtem Recht.
גבי שבועה הוא ורשעים דמשפחה כדיניה ורשעים דעלמא בדין חמור וצדיקי דהכא והכא בדין הקל:
„Sagt er: Ich schwöre nicht, so entlässt man ihn sofort. Sagt er aber: Siehe, ich schwöre, so sagen die dort Stehenden zueinander: ‚Weicht doch von den Zelten dieser frevelhaften Männer‘ (Num 16,26)“: Gut, jener, der schwört, steht in einem Verbot; aber jener, der ihn schwören lässt, weshalb?
אם אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד ואם אמר הריני נשבע העומדים שם אומרים זה לזה (במדבר טז, כו) סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה: בשלמא ההוא דקא משתבע קאי באיסורא אלא ההוא דקא משבע ליה אמאי
Das braucht man für das, was gelehrt wurde: Rabbi Schimon ben Tarfon sagt: „ein Schwur beim Ewigen soll zwischen beiden sein“ (Ex 22,10) – das lehrt, dass der Schwur auf beiden lastet.
ההוא מיבעי ליה כדתניא ר"ש בן טרפון אומר (שמות כב, י) שבועת ה' תהיה בין שניהם מלמד שחלה שבועה על שניהם:
„Und wenn man ihn schwören lässt, sagt man zu ihm: Wisse, dass nicht nach deinem Sinn usw.“: Wozu muss man ihm das sagen? Wegen des Rohrstabs Rawas.
וכשמשביעין אותו אומרים לו הוי יודע שלא על דעתך וכו': למה לי למימרא ליה הכי משום קניא דרבא:
„Die Forderung zwei Silberstücke“: Raw sagte: Das Abgeleugnete der Forderung [muss] zwei Silberstücke [betragen]. Und Schmuel sagte: Die Forderung selbst [muss] zwei Silberstücke [betragen] – selbst wenn er nur eine Pruta leugnete und nur eine Pruta gestand, ist er schuldig.
הטענה שתי כסף: אמר רב כפירת טענה שתי כסף ושמואל אמר טענה עצמה שתי כסף אפי' לא כפר אלא בפרוטה ולא הודה אלא בפרוטה חייב
Rawa sagte: Die Mischna ist genau nach Raw zu verstehen, und die Verse nach Schmuel. Die Mischna ist genau nach Raw zu verstehen, da sie lehrt: „Die Forderung zwei Silberstücke und das Geständnis eine Pruta wert“, „das Abgeleugnete der Forderung eine Pruta“ aber lehrt sie nicht; und wir haben auch gelernt: „das Geständnis eine Pruta“, „das Leugnen eine Pruta“ aber lehrt sie nicht.
אמר רבא דיקא מתניתין כותיה דרב וקראי כותיה דשמואל דיקא מתני' כותיה דרב דקתני הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה ואילו כפירת טענה פרוטה לא קתני ותנן נמי ההודאה בפרוטה ואילו כפירה בפרוטה לא קתני
Und die Verse nach Schmuel, denn es steht geschrieben: „Wenn jemand seinem Nächsten Geld oder Geräte zur Aufbewahrung gibt“ (Ex 22,6) – wie Geräte [mindestens] zwei, so auch Geld [mindestens] zwei; wie Geld eine bedeutende Sache ist, so auch jede bedeutende Sache. Und der Allbarmherzige sagt: „dass es dies ist“ (Ex 22,8).
וקראי כותיה דשמואל דכתיב (שמות כב, ו) כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור מה כלים שנים אף כסף שנים מה כסף דבר חשוב אף כל דבר חשוב וקאמר רחמנא (שמות כב, ח) כי הוא זה
Und Raw? Das braucht er für das Geständnis eines Teils der Forderung. Und Schmuel? Es steht geschrieben „es“, und es steht geschrieben „dies“ – dass er, wenn er einen Teil leugnet und einen Teil gesteht, schuldig ist.
ורב ההוא מיבעי ליה להודאה במקצת הטענה ושמואל כתיב הוא וכתיב זה דאי כפר במקצת ואודי במקצת חייב
Und Raw? Eines für das Geständnis eines Teils der Forderung und eines für das Geständnis von der Art der Forderung. Und Schmuel? Das hörst du doch von selbst, denn [sonst] fehlt ja die Forderung!
ורב חד להודאה במקצת הטענה וחד להודאה ממין הטענה ושמואל לאו ממילא שמעת מיניה דחסרה לה טענה
Vielmehr sagt dir Raw: „Geld“ kommt von vornherein für das Leugnen; denn [sonst] hätte der Allbarmherzige schreiben sollen: „Wenn jemand seinem Nächsten Geräte zur Aufbewahrung gibt“, und ich würde sagen: Wie Geräte zwei, so auch alles zwei. Wozu brauche ich „Geld“, das der Allbarmherzige geschrieben hat? Wenn es für die Forderung nicht von Belang ist, gib es als Belang für das Leugnen.
אלא אמר לך רב כסף כי אתא מעיקרא לכפירה הוא דאתא דא"כ לכתוב רחמנא כי יתן איש אל רעהו כלים לשמור ואנא אמינא מה כלים שנים אף כל שנים כסף דכתב רחמנא למה לי אם אינו ענין לטענה תנהו ענין לכפירה
Und Schmuel sagt dir: Hätte der Allbarmherzige „Geräte“ geschrieben und nicht „Geld“, so hätte ich gesagt: Wie Geräte zwei, so auch alles zwei, eine bedeutende Sache aber verlangen wir nicht. Das lässt er uns hören.
ושמואל אמר לך אי כתב רחמנא כלים ולא כתב כסף הוה אמינא מאי כלים שנים אף כל שנים אבל דבר חשוב לא בעינן קמ"ל
Wir haben gelernt: „Zwei Silberstücke habe ich bei dir.“ – „Du hast nur eine Pruta bei mir“: frei. Was ist der Grund? Doch wohl, weil der Forderung [etwas] fehlt; und das ist eine Widerlegung Schmuels!
תנן שתי כסף יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור מאי טעמא לאו משום דחסרה לה טענה ותיובתא דשמואל
Schmuel sagt dir: Meinst du, er lehrt [den] Wert? Er lehrt genau [die Münzen]: Was er forderte, gestand er ihm nicht, und was er ihm gestand, forderte er nicht.
אמר לך שמואל מי סברת שוה קתני דוקא קתני מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו
Wenn dem so ist, sieh den Schluss an: „Zwei Silberstücke und eine Pruta habe ich bei dir.“ – „Du hast nur eine Pruta bei mir“: schuldig. Gut, wenn du sagst, [er meint den] Wert, deshalb ist er schuldig; wenn du aber sagst, genau, weshalb ist er schuldig? Was er forderte, gestand er ihm nicht, und was er ihm gestand, forderte er nicht!
אי הכי אימא סיפא שתי כסף ופרוטה יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה חייב אי אמרת בשלמא שוה משום הכי חייב אלא אי אמרת דוקא אמאי חייב מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו
Ist das etwa der Grund? Vielmehr [geht es] nach Schmuel, denn Raw Nachman sagte doch im Namen Schmuels: Forderte er von ihm Weizen und Gerste, und er gestand ihm eines davon, so ist er schuldig.
מידי הוא טעמא אלא לשמואל האמר ר"נ אמר שמואל טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן חייב
So ist es auch einleuchtend, da er im Schluss lehrt: „Eine Litra Gold habe ich bei dir.“ – „Du hast nur eine Litra Silber bei mir“: frei. Gut, wenn du sagst, er lehrt genau, deshalb ist er frei; wenn du aber sagst, [er meint den] Wert, weshalb ist er frei? Eine Litra ist doch viel!
ה"נ מסתברא מדקתני סיפא ליטרא זהב יש לי בידך אין לך בידי אלא ליטרא כסף פטור אי אמרת בשלמא דוקא קתני משום הכי פטור אלא אי אמרת שוה אמאי פטור ליטרא טובא הוי
Vielmehr: Da der Schluss genau [zu nehmen ist], ist auch der Anfang genau [zu nehmen].
אלא מדסיפא דוקא רישא נמי דוקא
Sollen wir sagen, das sei eine Widerlegung Raws? Raw sagt dir: Die ganze Mischna [meint den] Wert, und die Litra Gold ist anders.
לימא תיהוי תיובתא דרב אמר לך רב כולה מתני' שוה וליטרא זהב שאני
Original: Shevuot 39b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.