zu ihnen: Handelte einer beim Schwur über anvertrautes Gut vorsätzlich, und man hatte ihn verwarnt – wie ist es? Da es eine Neuerung ist – denn in der ganzen Tora finden wir nicht, dass ein Vorsätzlicher ein Opfer bringt, hier aber bringt er ein Opfer –, ist es gleich, ob man ihn verwarnt hat oder nicht verwarnt hat; oder gelten diese Dinge vielleicht nur, wo man ihn nicht verwarnt hat, wo man ihn aber verwarnt hat, erhält er Geißelhiebe und bringt kein Opfer; oder tun wir vielleicht beides?
להו הזיד בשבועת הפקדון והתרו בו מהו כיון דחידוש הוא דבכל התורה לא אשכחן מזיד דמייתי קרבן והכא מייתי קרבן לא שנא אתרו ביה ולא שנא לא אתרו ביה או דלמא ה"מ היכא דלא אתרו ביה אבל היכא דאתרו ביה מילקא לקי קרבן לא מייתי או דלמא הא והא עבדינא
Sie sagten zu ihm: Wir haben gelernt: Schwerer als dieser ist der Schwur über anvertrautes Gut, denn man schuldet für den Vorsatz dabei Geißelhiebe und für das Versehen dabei ein Schuldopfer im Wert von Silberschekeln. Da er sagt: „für den Vorsatz dabei Geißelhiebe“, [ist] daraus [zu schließen], dass man ihn verwarnt hat; und er sagt: Geißelhiebe ja, Opfer nein.
א"ל תנינא חמורה הימנה שבועת הפקדון שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה אשם בכסף שקלים מדקאמר ליה על זדונה מכות מכלל דאתרו ביה וקאמר מכות אין קרבן לא
Rawa bar Iti sagte zu ihnen: Wer ist es, der lehrte, dass der Vorsatz beim Schwur über anvertrautes Gut der Sühne nicht übergeben ist? Rabbi Schimon. Nach den Rabbanan aber bringt er auch ein Opfer.
אמר להו רבא בר איתי מאן תנא זדון שבועת הפקדון לא ניתן לכפרה ר"ש אבל לרבנן קרבן נמי מייתי
Raw Kahana sagte zu ihnen: Lasst jene [Lehre] beiseite, denn ich habe sie gelernt, und so habe ich sie gelernt: Sowohl für den Vorsatz dabei als auch für das Versehen dabei ein Schuldopfer im Wert von Silberschekeln. Und was ist [daran] schwerer? Dass dort ein Sündopfer im Wert eines Danka [genügt], hier aber ein Schuldopfer im Wert von Silberschekeln [nötig ist].
אמר להו רב כהנא בר מינה דההיא דאנא תנינא לה והכי תנינא לה אחד זדונה ואחד שגגתה אשם בכסף שקלים ומאי חומרא דאילו התם חטאת בת דנקא והכא אשם בכסף שקלים
Eine andere Lesart: Komm und höre: Man ist nicht schuldig für das Versehen dabei; was schuldet man für den Vorsatz dabei? Ein Schuldopfer im Wert von Silberschekeln. Doch wohl, wenn man ihn verwarnt hatte? – Nein, auch hier, wenn man ihn nicht verwarnt hatte.
ל"א ת"ש אין חייבין על שגגתה מה הן חייבין על זדונה אשם בכסף שקלים מאי לאו בדאתרו ביה ה"נ דלא אתרו ביה
Komm und höre: Nein; wenn du [das] vom unreinen Nasiräer sagst, der ja gegeißelt wird, willst du es [auch] vom Schwur über anvertrautes Gut sagen, bei dem man nicht gegeißelt wird? Da er sagt „gegeißelt wird“, [ist] daraus [zu schließen], dass man ihn verwarnt hat; und er sagt: „willst du es vom Schwur über anvertrautes Gut sagen, bei dem man nicht gegeißelt wird“ – ein Opfer aber bringt er.
ת"ש לא אם אמרת בנזיר טמא שכן לוקה תאמר בשבועת הפקדון שאינו לוקה מדקאמר לוקה מכלל דאתרו ביה וקאמר תאמר בשבועת הפקדון שאינו לוקה אבל קרבן מייתי
Was [heißt] „man wird nicht gegeißelt“? Dass man nicht durch Geißelhiebe befreit wird. Daraus [folgt], dass der unreine Nasiräer durch Geißelhiebe befreit wird? Bei ihm steht doch ein Opfer geschrieben! – Dort bringt er das Opfer, damit das Nasiräat in Reinheit auf ihm gelte.
מאי אינו לוקה דאינו נפטר במלקות מכלל דנזיר טמא נפטר במלקות הא קרבן כתיב ביה התם דמייתי קרבן כי היכי דתיחול עליה נזירות בטהרה
Die Rabbanan sagten es vor Rabba. Er sagte zu ihnen: Folgt daraus, dass er, wenn man ihn nicht verwarnt hat und es Zeugen gibt, schuldig ist? Es ist doch ein bloßes Ableugnen von Worten! Demnach meint Rabba: Wer Geld ableugnet, für das es Zeugen gibt, ist frei.
אמרוה רבנן קמיה דרבה אמר להו מכלל דכי לא אתרו ביה ואיכא עדים מיחייב כפירת דברים בעלמא הוא אלמא קסבר רבה הכופר בממון שיש עליו עדים פטור
Raw Chanina sagte zu Rabba: Es wurde [eine Baraita] gelehrt, die dich unterstützt: „und er leugnet es ab“ (Lev 5,22) – ausgenommen der, der einem der Brüder oder einem der Teilhaber gesteht; „und er schwört falsch“ (Lev 5,22) – ausgenommen der, der durch Urkunde leiht, und der, der vor Zeugen leiht.
א"ל רב חנינא לרבה תניא דמסייע לך (ויקרא ה, כב) וכחש בה פרט למודה לאחד מן האחין או לאחד מן השותפין (ויקרא ה, כב) ונשבע על שקר פרט ללוה בשטר וללוה בעדים
Er sagte zu ihm: Wenn es deswegen ist, unterstütze mich nicht: [Es geht um den,] der sagt: Ich habe geliehen, aber nicht vor Zeugen geliehen; ich habe geliehen, aber nicht durch Urkunde geliehen.
אמר ליה אי משום הא לא תסייען באומר לויתי ולא לויתי בעדים לויתי ולא לויתי בשטר
Woraus [ergibt sich das]? Da er lehrt: „und er leugnet es ab – ausgenommen der, der einem der Brüder oder einem der Teilhaber gesteht“. Dieses „einem der Brüder“ – wie ist das gemeint? Wollte man sagen, er gestand ihm seine Hälfte, so gibt es doch das Leugnen gegenüber dem anderen! Vielmehr doch, dass sie zu ihm sagen: Von uns beiden hast du geliehen, und er sagt zu ihnen: Nein, von einem von euch habe ich geliehen – was ein bloßes Ableugnen von Worten ist; und da der Anfang [vom] Ableugnen von Worten [handelt], [handelt] auch der Schluss vom Ableugnen von Worten.
ממאי מדקתני וכחש בה פרט למודה לאחד מן האחין או לאחד מן השותפין האי לאחד מן האחין ה"ד אילימא דאודי ליה בפלגא דידיה הא איכא כפירה דאידך אלא לאו דאמרי ליה מתרוינן יזפת ואמר להו לא מחד מינייכו יזפי דהויא ליה כפירת דברים בעלמא ומדרישא כפירת דברים סיפא נמי כפירת דברים
(Merkzeichen: Chowa, Kitot, de-Baal ha-Bajit, Chomer, Nesira.) Komm und höre: Man ist nicht schuldig für das Versehen dabei; und was schuldet man für den Vorsatz dabei? Ein Schuldopfer im Wert von Silberschekeln. Doch wohl Vorsatz [im Beisein] von Zeugen? – Nein, eigener Vorsatz.
(סימן חובה כיתות דבעל הבית חומר נזירא) ת"ש אינו חייב על שגגתה ומהו חייב על זדונה אשם בכסף שקלים מאי לאו זדון עדים לא זדון עצמו
Komm und höre: Waren es zwei Zeugengruppen, und die erste leugnete und danach leugnete die zweite, so sind beide schuldig, weil das Zeugnis durch jede der beiden bestehen kann. Gut, dass die zweite schuldig wird, denn die erste Gruppe hat ja geleugnet; aber die erste, weshalb wird sie schuldig?
ת"ש היו שתי כתי עדים כפרה הראשונה ואחר כך כפרה השניה שתיהן חייבות מפני שיכולה עדות להתקיים בשתיהן בשלמא שניה תחייב דהא כפרה לה כת ראשונה אלא ראשונה אמאי מיחייבא
Original: Shevuot 37a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.