Vielmehr, damit es für ihren Schwur keine Auflösung gebe.
אלא כי היכי דלא תהוי הפרה לשבועתייהו:
Schewuot 29b שבועות
Aufbau der Debatte:Mischna 1Frage 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
„Und wenn ich nicht eine Schlange wie den Balken einer Ölpresse sah.“ Und gibt es das nicht? Es gab doch eine in den Jahren des Königs Schapur, die dreizehn Scheunen voll Stroh fasste!
ואם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד: ולא והא ההוא דהוה בשני שבור מלכא הוה חד דאחזיק תליסר אורוותא תיבנא
Schmuel sagte: [Wenn er sagte:] eine gekerbte. – Gekerbt sind sie doch alle! – Wenn ihr Rücken gekerbt ist.
אמר שמואל בטרוף כולהו נמי מיטרף טריפין בשגבו טרוף:
„Schwur, dass ich dieses Brot esse; Schwur, dass ich es nicht esse“ usw. Jetzt ist er [nur] wegen des Schwurs der Aussprache schuldig, und wegen des nichtigen Schwurs ist er nicht schuldig? Der Schwur ist doch [bereits] als nichtiger hervorgegangen!
שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה כו': השתא משום שבועת ביטוי מיחייב משום שבועת שוא לא מיחייב הרי יצתה שבועה לשוא
Rabbi Jirmeja sagte: Lehre: Auch wegen des Schwurs der Aussprache.
אמר ר' ירמיה תני אף על שבועת ביטוי:
MISCHNA: Der Schwur der Aussprache gilt bei Männern und bei Frauen, bei Fernstehenden und bei Verwandten, bei Tauglichen und bei Untauglichen, vor Gericht und nicht vor Gericht, aus eigenem Mund; und man schuldet für seine vorsätzliche [Übertretung] Geißelhiebe und für seine versehentliche ein auf- und absteigendes Opfer.
מתני׳ שבועת ביטוי נוהגת באנשים ובנשים בקרובים וברחוקים בכשרין ובפסולין בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו וחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד
Der nichtige Schwur gilt bei Männern und bei Frauen, bei Fernstehenden und bei Verwandten, bei Tauglichen und bei Untauglichen, vor Gericht und nicht vor Gericht, und aus eigenem Mund; und man schuldet für seine vorsätzliche [Übertretung] Geißelhiebe, und bei seiner versehentlichen ist man frei.
שבועת שוא נוהגת באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים בכשרין ובפסולין בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד ומפי עצמו וחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור
Bei dem einen wie bei dem anderen ist, wer durch den Mund anderer beschworen wird, schuldig. (Wenn) [er sagte:] „Ich habe heute nicht gegessen“ und „ich habe heute keine Tefillin angelegt“ – „Ich beschwöre dich“, und er sagte „Amen“, ist er schuldig.
אחת זו ואחת זו המושבע מפי אחרים חייב (אם) לא אכלתי היום ולא הנחתי תפלין היום משביעך אני ואמר אמן חייב:
GEMARA: Schmuel sagte: Jeder, der nach einem Schwur „Amen“ antwortet, gleicht einem, der den Schwur mit seinem Mund ausspricht, denn es steht geschrieben: „Und die Frau soll sagen: Amen, Amen“ (Num 5,22).
גמ׳ אמר שמואל כל העונה אמן אחר שבועה כמוציא שבועה בפיו דמי דכתיב (במדבר ה, כב) ואמרה האשה אמן אמן
Raw Papa sagte im Namen Rawas: Aus Mischna und Baraita lässt es sich auch genau erschließen. Denn er lehrt: Der Zeugnisschwur gilt bei Männern und nicht bei Frauen, bei Fernstehenden und nicht bei Verwandten, bei Tauglichen und nicht bei Untauglichen, und er gilt nur bei denen, die zum Zeugnis geeignet sind; vor Gericht und nicht vor Gericht, aus eigenem Mund; und aus dem Mund anderer sind sie nicht schuldig, bis sie es vor Gericht ableugnen. Worte Rabbi Meirs.
אמר רב פפא משמיה דרבא מתני' וברייתא נמי דיקא דקתני שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים ברחוקים ולא בקרובים בכשרין ולא בפסולין ואינה נוהגת אלא בראוין להעיד ובפני ב"ד ושלא בפני ב"ד מפי עצמו ומפי אחרים אינן חייבין עד שיכפרו בהן בב"ד דברי רבי מאיר
Und in einer Baraita wird gelehrt: Der Zeugnisschwur – wie? Sagte er zu Zeugen: „Kommt und legt für mich Zeugnis ab“ – „Schwur, dass wir kein Zeugnis für dich wissen“; oder sie sagten: „Wir wissen kein Zeugnis für dich“ – „Ich beschwöre euch“, und sie sagten (zu ihm) „Amen“: Ob vor Gericht oder nicht vor Gericht, ob aus eigenem Mund oder aus dem Mund anderer – sobald sie es abgeleugnet haben, sind sie schuldig. Worte Rabbi Meirs.
ותניא בברייתא שבועת העדות כיצד אמר לעדים בואו והעידוני שבועה שאין אנו יודעין לך עדות או שאמרו אין אנו יודעין לך עדות משביע אני עליכם ואמרו (לו) אמן בין בפני ב"ד בין שלא בפני בית דין בין מפי עצמו בין מפי אחרים כיון שכפרו בהם חייבין דברי רבי מאיר
Sie widersprechen einander! Schließe also wohl daraus: Das eine, wenn er „Amen“ antwortete, das andere, wenn er nicht „Amen“ antwortete. Schließe es daraus.
קשיין אהדדי אלא לאו ש"מ הא דענה אמן הא דלא ענה אמן ש"מ
Rabina sagte im Namen Rawas: Auch unsere Mischna hier lässt es genau erschließen, denn er lehrt: Der Schwur der Aussprache gilt bei Männern und bei Frauen, bei Fernstehenden und bei Verwandten, bei Tauglichen und bei Untauglichen, vor Gericht und nicht vor Gericht, aus eigenem Mund – ja, aus dem Mund anderer – nein. Und im Schlussteil lehrt er: Bei dem einen wie bei dem anderen ist, wer durch den Mund anderer beschworen wird, schuldig.
אמר רבינא משמיה דרבא מתניתין דהכא נמי דיקא דקא תני שבועת ביטוי נוהגת באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים בכשרין ובפסולין בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו אין מפי אחרים לא וקתני סיפא זה וזה מושבע מפי אחרים חייב
Sie widersprechen einander! Schließe also wohl daraus: Das eine, wenn er „Amen“ antwortete, das andere, wenn er nicht „Amen“ antwortete.
קשיין אהדדי אלא לאו ש"מ הא דענה אמן הא דלא ענה אמן
Was lehrt uns dann Schmuel? Er lehrt uns die genaue Erschließung der Mischna.
ואלא שמואל מאי קא משמע לן דוקיא דמתניתין קא משמע לן:
Wir kehren zu dir zurück, [Abschnitt] „Schwüre gibt es zwei“.
הדרן עלך שבועת שתים
Original: Shevuot 29b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.