Ich brauche es, oder ob sie nicht sagt: Ich brauche es – entweiht man ihretwegen den Schabbat nicht.
צריכה אני בין לא אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת
Schabbat 129a שבת
Raw Aschi lehrte es so. Mar Sutra lehrte es so: Raw Jehuda sagte im Namen von Schmuel: Bei einer Wöchnerin entweiht man, solange der Mutterschoß offen ist, ob sie sagt: Ich brauche es, oder ob sie sagt: Ich brauche es nicht, ihretwegen den Schabbat. Hat sich der Mutterschoß geschlossen und sagt sie: Ich brauche es, entweiht man ihretwegen den Schabbat; sagt sie nicht: Ich brauche es, entweiht man ihretwegen den Schabbat nicht.
רב אשי מתני הכי מר זוטרא מתני הכי אמר רב יהודה אמר שמואל חיה כל זמן שהקבר פתוח בין אמרה צריכה אני ובין אמרה אין צריכה אני מחללין עליה את השבת נסתם הקבר אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת לא אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת
Rabina sagte zu Meremar: Mar Sutra lehrt es zur Erleichterung, und Raw Aschi lehrt es zur Erschwerung. Nach wem ist die Halacha? Er sagte zu ihm: Die Halacha ist wie Mar Sutra; bei Zweifel um Leben [entscheidet man] zur Erleichterung.
א"ל רבינא למרימר מר זוטרא מתני לקולא ורב אשי מתני לחומרא הלכתא כמאן א"ל הלכה כמר זוטרא ספק נפשות להקל
Von wann an [gilt] die Öffnung des Mutterschoßes? Abaje sagte: Von dem Zeitpunkt an, da sie sich auf den Gebärstuhl setzt. Raw Huna, der Sohn von Raw Jehoschua, sagte: Von dem Zeitpunkt an, da das Blut herabfließt; und manche sagen: von dem Zeitpunkt an, da ihre Gefährtinnen sie unter den Armen tragen.
מאימתי פתיחת הקבר אמר אביי משעה שתשב על המשבר רב הונא בריה דרב יהושע אמר משעה שהדם שותת ויורד ואמרי לה משעה שחברותיה נושאות אותה באגפיה
Bis wann [gilt] die Öffnung des Mutterschoßes? Abaje sagte: Drei Tage. Rawa sagte im Namen von Raw Jehuda: Sieben; und manche sagen: dreißig.
עד מתי פתיחת הקבר אמר אביי שלשה ימים רבא אמר משמיה דרב יהודה שבעה ואמרי לה שלשים
Die Nehardeer sagten: Bei einer Wöchnerin [gibt es] drei, sieben und dreißig [Tage]. Drei – ob sie sagt: Ich brauche es, oder ob sie sagt: Ich brauche es nicht, entweiht man ihretwegen den Schabbat. Sieben – sagt sie: Ich brauche es, entweiht man ihretwegen den Schabbat; sagt sie: Ich brauche es nicht, entweiht man ihretwegen den Schabbat nicht. Dreißig – selbst wenn sie sagt: Ich brauche es, entweiht man ihretwegen den Schabbat nicht, aber man lässt es durch einen Aramäer tun,
אמרי נהרדעי חיה ג' ז' ול' ג' בין אמרה צריכה אני ובין אמרה לא צריכה אני מחללין עליה את השבת ז' אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת אמרה לא צריכה אני אין מחללין עליה את השבת ל' אפי' אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת אבל עושין ע"י ארמאי
nach Raw Ulla, dem Sohn von Raw Ilai, der sagte: Alles, was ein Kranker braucht, wird am Schabbat durch einen Aramäer getan; und nach Raw Hamnuna, denn Raw Hamnuna sagte: Eine Sache, bei der keine Gefahr besteht, sagt man einem Nichtjuden, und er tut sie.
כדרב עולא בריה דרב עילאי דאמר כל צרכי חולה נעשין ע"י ארמאי בשבת וכדרב המנונא דאמר רב המנונא דבר שאין בו סכנה אומר לנכרי ועושה
Raw Jehuda sagte im Namen von Schmuel: Für eine Wöchnerin [gelten] dreißig Tage. Für welche Halacha? Die Nehardeer sagten: Für das Tauchbad.
אמר רב יהודה אמר שמואל לחיה ל' יום למאי הלכתא אמרי נהרדעי לטבילה
Rawa sagte: Das sagten wir nur, wenn ihr Mann nicht bei ihr ist; ist aber ihr Mann bei ihr, wärmt ihr Mann sie. So wie die Tochter von Raw Chisda, die innerhalb von dreißig Tagen in Abwesenheit ihres Mannes untertauchte und sich erkältete; und man trug sie auf ihrem Bett hinter Rawa her nach Pumbedita.
אמר רבא לא אמרן אלא שאין בעלה עמה אבל בעלה עמה בעלה מחממה כי הא דברתיה דרב חסדא טבלה בגו תלתין יומין שלא בפני בעלה ואצטניאת ואמטוי לערסה בתריה דרבא לפומבדיתא
Raw Jehuda sagte im Namen von Schmuel: Man macht für eine Wöchnerin am Schabbat ein Feuer (in der Regenzeit). Man schloss daraus: Für eine Wöchnerin – ja, für einen Kranken – nein; in der Regenzeit – ja, in der Sommerzeit – nein. (Doch das ist es nicht: Es ist gleich, ob Wöchnerin oder Kranker, und es ist gleich, ob Regenzeit oder Sommerzeit, denn es wurde gesagt:) Raw Chija bar Awin sagte im Namen von Schmuel: Hat einer Blut gelassen und sich erkältet, macht man ihm ein Feuer, selbst zur Tammus-Jahreszeit.
אמר רב יהודה אמר שמואל עושין מדורה לחיה בשבת (בימות הגשמים) סבור מינה לחיה אין לחולה לא בימות הגשמים אין בימות החמה לא (ולא היא ל"ש חיה ול"ש חולה ל"ש בימות הגשמים ול"ש בימות החמה מדאתמר) אמר רב חייא בר אבין אמר שמואל הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה אפי' בתקופת תמוז
Für Schmuel spaltete man einen Sessel aus Teakholz; für Raw Jehuda spaltete man einen Tisch aus Jona-Holz; für Rabba spaltete man eine Fußbank.
שמואל צלחו ליה תכתקא דשאגא רב יהודה צלחו ליה פתורא דיונה לרבה צלחו ליה שרשיפא
Und Abaje sagte zu Rabba: Aber der Meister übertritt doch [das Verbot] „Du sollst nicht verderben“ (Dtn 20,19)! Er sagte zu ihm: Das „Du sollst nicht verderben“ meines Körpers geht mir vor.
וא"ל אביי לרבה והא קעבר מר משום (דברים כ, יט) בל תשחית א"ל בל תשחית דגופאי עדיף לי
Raw Jehuda sagte im Namen von Raw: Stets verkaufe der Mensch die Balken seines Hauses und kaufe Schuhe für seine Füße. Hat er Blut gelassen und nichts zu essen, verkaufe er die Schuhe an seinen Füßen und beschaffe davon den Bedarf für eine Mahlzeit.
אמר רב יהודה אמר רב לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו הקיז דם ואין לו מה יאכל ימכור מנעלים שברגליו ויספיק מהן צרכי סעודה
Was ist der Bedarf für eine Mahlzeit? Raw sagte: Fleisch; und Schmuel sagte: Wein. Raw sagte Fleisch: Leben anstelle von Leben; und Schmuel sagte Wein: Rotes anstelle von Rotem.
מאי צרכי סעודה רב אמר בשר ושמואל אמר יין רב אמר בשר נפשא חלף נפשא ושמואל אמר יין סומקא חלף סומקא:
(Ein überliefertes Merkzeichen.)
(סימן שנמסר)
Für Schmuel bereitete man am Tag, an dem er Blut ließ, ein Gericht aus Milz. Rabbi Jochanan trank, bis der Geruch [des Weins] aus seinen Ohren kam. Raw Nachman trank, bis seine Milz schwamm. Raw Josef trank, bis es aus der Wunde des Aderlasses herauskam. Rawa suchte Wein von drei Blättern [d. h. dreijährigen Wein].
שמואל ביומא דעבד מילתא עבדי ליה תבשילא דטחלי ר' יוחנן שתי עד דנפיק תיהיא מאוניה ורב נחמן שתי עד דקפי טחליה רב יוסף שתי עד דנפיק מריבדא דכוסילתא רבא מהדר אחמרא בר תלתא טרפי
Raw Nachman bar Jizchak sagte zu den Rabbanan: Ich bitte euch, sagt am Tag des Aderlasses euren Hausleuten: Nachman ist zu uns gekommen!
אמר להו רב נחמן בר יצחק לרבנן במטותא מינייכו ביומא דהקזה אמרו לביתייכו נחמן אקלע לגבן
Alle Listen sind verboten außer dieser List, die erlaubt ist: Wer Blut lässt und es sich nicht leisten kann, nehme einen Zus von hier und gehe zu sieben Läden, bis er das Maß eines Viertels gekostet hat. Und wenn nicht, esse er sieben schwarze Datteln, reibe sich Öl an die Schläfen und lege sich in die Sonne.
וכולהו אערומי אסירי בר מהאי ערמה דשרי מאן דעביד מילתא ולא אפשר ליה לישקול זוזא מכא וליזיל לשב חנותא עד דטעים שיעור רביעתא ואי לא ליכול שב תמרי אוכמתא ולישוף מישחא בצידעיה וניגני בשמשא
Ablat fand Schmuel, wie er in der Sonne lag. Er sagte zu ihm: Weiser der Juden, ist das Schlechte etwa gut? Er sagte zu ihm: Es ist der Tag des Aderlasses.
אבלט אשכחיה לשמואל דגני בשמשא א"ל חכימא דיהודאי בישא מי הוי טבא א"ל יומא דהקזה הוא
Doch das ist es nicht: Vielmehr gibt es einen Tag im ganzen Jahr, an dem die Sonne zuträglich ist, den Tag, an dem die Tammus-Jahreszeit beginnt; und er dachte: Es ist ihm nicht offenbart.
ולא היא אלא איכא יומא דמעלי בה שמשא בכוליה שתא יומא דנפלה ביה תקופת תמוז וסבר לא איגלי ליה:
(Merkzeichen: erleichtert, Wind, Geschmack, verweilt.) Raw und Schmuel sagten beide: Wer bei der Mahlzeit des Aderlasses spart, dem lässt man vom Himmel seine Nahrung knapp werden, und man sagt: Er hat sein eigenes Leben nicht geschont – soll ich es schonen?
(היקיל ברוח טעמא שהה סימן) רב ושמואל דאמרי תרוייהו כל המקיל בסעודת הקזת דם מקילין לו מזונותיו מן השמים ואומרים הוא על חייו לא חס אני אחוס עליו
Raw und Schmuel sagten beide: Wer Blut lässt, soll nicht sitzen, wo der Wind weht; denn vielleicht hat der Aderlasser ihn [bis auf ein Viertel] abgelassen und ihn auf einem Viertel stehen lassen, und der Wind kommt und saugt [es] aus ihm, und er gerät in Gefahr.
רב ושמואל דאמרי תרוייהו האי מאן דעביד מילתא לא ליתיב היכא דכריך זיקא דילמא שפי ליה אומנא ומוקים ליה ארביעתא ואתי זיקא ושאיף מיניה ואתי לידי סכנה
Schmuel pflegte Blut zu lassen in einem Haus aus sieben Ziegeln und einem halben Ziegel. Eines Tages ließ er Blut und spürte [Schwäche] an sich. Er prüfte nach, und es fehlte ein halber Ziegel.
שמואל הוה רגיל ועבד מילתא בביתא דשב לביניא ואריחא יומא חדא עבד וארגיש בנפשיה בדק וחסר חד אריחא
Raw und Schmuel sagten beide: Wer Blut lässt, soll etwas kosten und dann hinausgehen; denn wenn er nichts gekostet hat und einem Toten begegnet, wird sein Gesicht grün; begegnet er einem, der einen Menschen getötet hat, stirbt er; begegnet er
רב ושמואל דאמרי תרוייהו האי מאן דעביד מילתא ליטעום מידי והדר ליפוק דאי לא טעים מידי אי פגע בשכבא ירקא אפיה אי פגע במאן דקטל נפשא מית אי פגע
Original: Shabbat 129a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.