„Und sein Mundstück ist mit Gold überzogen.“ Es wurde doch gelehrt: Hat man ihn an der Stelle, wo man den Mund ansetzt, mit Gold überzogen, ist er untauglich; nicht an der Stelle, wo man den Mund ansetzt, ist er tauglich! Abaje sagte: Auch unsere Mischna lehrt es [für eine Stelle], wo man den Mund nicht ansetzt.
ופיו מצופה זהב: והתניא ציפהו זהב במקום הנחת פיו פסול שלא במקום הנחת פיו כשר אמר אביי כי תנן נמי מתניתין שלא במקום הנחת פה תנן:
„Und zwei Trompeten an den Seiten.“ Sind denn zwei Töne [zugleich] hörbar? Es wurde doch gelehrt: „Gedenke“ und „Hüte“ wurden in einem Ausspruch gesagt – was der Mund nicht sprechen und das Ohr nicht hören kann! Deshalb bläst der Schofar lang.
ושתי חצוצרות מן הצדדים: ותרי קלי מי משתמעי והתניא זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע לכך מאריך בשופר
Will sagen: Wenn er das Ende des Blasens ohne den Anfang des Blasens hört, hat er seine Pflicht erfüllt, und folglich [auch, wenn er] den Anfang des Blasens ohne das Ende des Blasens [hört]?
למימרא דכי שמע סוף תקיעה בלא תחילת תקיעה יצא וממילא תחילת תקיעה בלא סוף תקיעה יצא
Komm und höre: Blies er den ersten [Ton] und zog den zweiten so lang wie zwei, so hat er nur einen in der Hand. Warum? Er soll ihm doch für zwei angerechnet werden! – Die Töne trennen wir nicht voneinander.
ת"ש תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת אמאי תיסלק ליה בתרתי פסוקי תקיעתא מהדדי לא פסקינן
Komm und höre: Wer in eine Grube, in eine Zisterne oder in ein großes Fass bläst – hat man den Klang des Schofars gehört, so hat man seine Pflicht erfüllt; hat man den Hall gehört, so hat man seine Pflicht nicht erfüllt. Warum? Man soll doch mit dem Anfang des Blasens erfüllen, bevor sich der Klang vermischt!
ת"ש התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטס אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא אמאי ליפוק בתחילת תקיעה מקמי דליערבב קלא
Und von zwei Männern sind sie hörbar? Es wurde doch gelehrt: Bei der Tora liest einer und einer übersetzt, nur dass nicht (zwei lesen) und zwei übersetzen!
ומתרי גברי מי משתמעי והא תניא בתורה אחד קורא ואחד מתרגם ובלבד שלא (יהו שנים קורין) ושנים מתרגמין
Dies gleicht vielmehr dem Schlusssatz: Beim Hallel und bei der Megilla dürfen sogar zehn lesen. Folglich: Da es geschätzt ist, richtet man seinen Sinn darauf; so auch hier: Da es geschätzt ist, richtet man seinen Sinn darauf und hört.
הא לא דמיא אלא לסיפא בהלל ובמגילה אפילו עשרה קורין אלמא כיון דחביב יהיב דעתיה הכא נמי כיון דחביב יהיב דעתיה ושמע
„Und an den Fasttagen von Widdern, gekrümmt, und ihr Mundstück mit Silber überzogen.“ Was ist dort anders, dass es Gold ist, und was ist hier anders, dass es Silber ist? Wenn du willst, sage ich: Jede Versammlung ist mit Silber, wie geschrieben steht: „Mache dir zwei Trompeten aus Silber“ (Num 10,2). Und wenn du willst, sage ich: Die Tora schont das Geld Israels.
ובתעניות בשל זכרים כפופין ופיו מצופה כסף: מאי שנא התם דזהב ומ"ש הכא דכסף איבעית אימא כל כינופיא דכסף הוא דכתיב (במדבר י, ב) עשה לך שתי חצוצרות כסף ואיבעית אימא התורה חסה על ממונן של ישראל
Raw Papa bar Schmuel wollte nach unserer Mischna verfahren. Rawa sagte zu ihm: Das haben sie nur für das Heiligtum gesagt. So wurde auch gelehrt: Wovon gilt dies? Im Heiligtum; aber in den Landstädten: Wo Trompeten sind, ist kein Schofar; wo ein Schofar ist, sind keine Trompeten.
רב פפא בר שמואל סבר למיעבד עובדא כמתניתין אמר ליה רבא לא אמרו אלא במקדש תניא נמי הכי במה דברים אמורים במקדש אבל בגבולין מקום שיש חצוצרות אין שופר מקום שיש שופר אין חצוצרות
Und so führte es Rabbi Chalafta in Sepphoris und Rabbi Chananja ben Teradjon in Sichni ein; und als die Sache vor die Weisen kam, sagten sie: So verfuhr man nur an den Osttoren und auf dem Tempelberg.
וכן הנהיג רבי חלפתא בציפורי ורבי חנניא בן תרדיון בסיכני וכשבא דבר אצל חכמים אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית בלבד
Rawa sagte, und manche sagen, Rabbi Jehoschua ben Levi: Welcher Vers [lehrt es]? Denn es steht geschrieben: „Mit Trompeten und Schofarklang jauchzt vor dem König, dem Ewigen“ (Ps 98,6) – vor dem König, dem Ewigen, brauchen wir Trompeten und Schofarklang, aber sonst nicht.
אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי מאי קראה דכתיב (תהלים צח, ו) בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' לפני המלך ה' הוא דבעינן חצוצרות וקול שופר אבל בעלמא לא:
„Das Jobeljahr gleicht dem Rosch Haschana hinsichtlich des Blasens und der Segenssprüche“ usw. Rabbi Schmuel bar Jizchak sagte: Nach wem beten wir heute: „Dies ist der Tag des Beginns deiner Werke, ein Gedenken an den ersten Tag“? Nach wem? Nach Rabbi Elieser, der sagt: Im Tischri wurde die Welt erschaffen.
שוה היובל לר"ה לתקיעה ולברכות כו': א"ר שמואל בר יצחק כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון כמאן כרבי אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם
Raw Ena wandte ein: „Das Jobeljahr gleicht dem Rosch Haschana hinsichtlich des Blasens und der Segenssprüche“ – es gibt doch „Dies ist der Tag des Beginns deiner Werke, ein Gedenken an den ersten Tag“, das am Rosch Haschana vorkommt und beim Jobel nicht! – Wenn er [es] lehrt, [bezieht es sich] auf das Übrige.
מתיב רב עינא שוה יובל לר"ה לתקיעה ולברכות והא איכא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון דבר"ה איתא וביובל ליתא כי קתני אשארא
Raw Schischa, der Sohn Raw Idis, lehrte es so: Rabbi Schmuel bar Jizchak sagte: Was wir gelernt haben: „Das Jobeljahr gleicht dem Rosch Haschana hinsichtlich des Blasens und der Segenssprüche“ – nach wem? Nicht nach Rabbi Elieser; denn wäre es nach Rabbi Elieser, der sagt, im Tischri sei die Welt erschaffen worden, gäbe es doch „Dies ist der Tag des Beginns deiner Werke, ein Gedenken an den ersten Tag“, das am Rosch Haschana vorkommt und beim Jobel nicht! – Wenn er [es] lehrt, [bezieht es sich] auf das Übrige.
רב שישא בריה דרב אידי מתני הכי א"ר שמואל בר יצחק הא דתנן שוה היובל לר"ה לתקיעה ולברכות כמאן דלא כרבי אליעזר דאי רבי אליעזר כיון דאמר בתשרי נברא העולם הא איכא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון דבר"ה איתא וביובל ליתא כי קתני אשארא:
MISCHNA: Ein Schofar, der gespalten war und den man zusammengeklebt hat, ist untauglich. Hat man Bruchstücke von Schofarot zusammengeklebt, ist er untauglich.
מתני׳ שופר שנסדק ודבקו פסול דיבק שברי שופרות פסול
Original: Rosh Hashanah 27a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.