zwei Weizenkörner zusammen brühen, denn vielleicht geht das eine und setzt sich in die Furche des anderen, und das Wasser umspült sie nicht von allen vier Seiten, und es kommt zur Säuerung.
תרי חיטי בהדי הדדי דילמא אזלא חדא ויתבה בציריא דחברתה ולא סליק להו דיקולא דמיא מארבע רוחתא ואתי לידי חימוץ
Und Abaje sagte: Man soll nicht zwei Ähren zusammen sengen, denn vielleicht tritt Wasser aus der einen aus und die andere nimmt es auf, und sie kommt zur Säuerung. Rawa sagte zu ihm: Wenn dem so ist, dann auch eine einzige, denn vielleicht tritt [Wasser] aus dem einen Ende aus und das andere Ende nimmt es auf! Vielmehr sagte Rawa: Es sind Fruchtsäfte, und Fruchtsäfte machen nicht sauer.
ואמר אביי לא ליחרוך איניש תרי שבולי בהדי הדדי דילמא נפקי מיא מהאי ובלע אידך ואתיא לידי חימוץ אמר לי' רבא א"ה אפילו חדא נמי דילמא נפיק מהאי רישא ובלע אידך רישא אלא אמר רבא מי פירות נינהו ומי פירות אינן מחמיצין
Und Abaje ist von jener [Ansicht] abgerückt, [nämlich] dass alles, was mit seiner eigenen Feuchtigkeit [in Berührung kommt], nicht säuert. Denn Abaje sagte: Ein Krug mit gerösteten Ähren – umgestülpt ist es erlaubt, aufrecht ist es verboten. Rawa sagte: Auch aufrecht ist es erlaubt; es sind Fruchtsäfte, und Fruchtsäfte machen nicht sauer.
והדר ביה אביי מההיא דכל אגב מדלייהו לא מחמצי דאמר אביי האי חצבא דאבישנ' סחיפא שרי זקיפא אסור רבא אמר אפילו זקיפא נמי שרי מי פירות נינהו ומי פירות אינן מחמיצין
Die Rabbanan lehrten: Man befeuchtet an Pessach keine Gerste; und hat man sie befeuchtet – sind sie aufgeplatzt, sind sie verboten; sind sie nicht aufgeplatzt, sind sie erlaubt.
ת"ר אין לותתין שעורין בפסח ואם לתת נתבקעו אסורות לא נתבקעו מותרות
Raw Chisda sagte im Namen Mar Ukwas: Nicht wirklich aufgeplatzt, sondern alle, die aufplatzen würden, wenn man sie auf die Öffnung eines Fasses legte. Und Schmuel sagte: Wirklich aufgeplatzt. Schmuel entschied einen Fall in Dura de-Bei Bar Chaschu: wirklich aufgeplatzt.
א"ר חסדא אמר מר עוקבא לא נתבקעו ממש אלא כל שאילו מניחן על פי חבית והן נתבקעות מאיליהן ושמואל אמר נתבקעו ממש עבד שמואל עובדא בדורא דבי בר חשו נתבקעו ממש
Rabba sagte: Ein gewissenhafter Mensch soll nicht befeuchten. Warum gerade ein gewissenhafter Mensch? Jedermann auch, denn es wird doch gelehrt: Man befeuchtet an Pessach keine Gerste! – So meint er es: Ein gewissenhafter Mensch soll nicht einmal Weizen befeuchten, der [doch] fest ist.
אמר רבה בעל נפש לא ילתות מאי איריא בעל נפש אפילו כולי עלמא נמי דהא תניא אין לותתין שעורין בפסח הכי קאמר בעל נפש אפי' חיטין דשרירי לא ילתות
Raw Nachman sagte zu ihm: Wer auf Abba hört, isst schimmliges Brot; denn im Hause Raw Hunas befeuchtete man, und im Hause Rabba bar Awins befeuchtete man. Und Rawa sagte: Es ist verboten zu befeuchten.
א"ל ר"נ מאן דציית ליה לאבא אכיל נהמא דעיפושא דהא בי רב הונא לתתי ובי רבא בר אבין לתתי ורבא אמר אסור ללתות
Aber was gelehrt wird: Man befeuchtet an Pessach keine Gerste – Gerste nicht, Weizen also ist erlaubt? – Er meint: Es ist nicht nötig [zu sagen]. Es ist nicht nötig [zu sagen], dass bei Weizen, da er eine Furche hat, das Wasser eindringt; bei Gerste aber, die glatt ist, könnte man sagen, es sei in Ordnung; so lehrt er uns.
אלא הא דתניא אין לותתין שעורין בפסח שעורין הוא דלא הא חיטי שרי לא מיבעי' קאמר לא מיבעיא חיטין כיון דאית ביה ציריא עיילי בהו מיא אבל שערי דשיעי אימא שפיר דמי קמ"ל
Darauf sagte Rawa: Es ist erlaubt zu befeuchten, denn es wird gelehrt: Man erfüllt [die Pflicht] mit feinem Brot und mit grobem Brot; und feines [Brot] ist ohne Befeuchten unmöglich.
הדר אמר רבא מותר ללתות דתניא יוצאין בפת נקיה והדראה ואי אפשר נקיה בלא לתיתה
– Erkläre es auf das Mehl. Nachdem er hinausgegangen war, sagte er: Warum habe ich ihm nicht aus dem [geantwortet], was Rabbi Seira im Namen Raw Jirmejas im Namen Schmuels gesagt hat: Den Weizen der Speiseopfer befeuchtet man nicht – und doch nennt man ihn Feinmehl!
תרגומא אקמחא בתר דנפיק אמר מ"ט לא אימא ליה מהא דאמר רבי זירא אמר רב ירמיה אמר שמואל חיטין של מנחות אין לותתין אותם וקא קרי להו סולת
Darauf sagte Rawa: Es ist ein Gebot zu befeuchten, denn es heißt: „Und hütet die Mazzot“ (Ex 12,17). Wenn es nicht des Befeuchtens bedürfte, wozu das Hüten? Wenn [es um] das Hüten beim Kneten [ginge] – das Hüten beim Kneten ist kein [ausreichendes] Hüten.
הדר אמר רבא מצוה ללתות שנאמר (שמות יב, יז) ושמרתם את המצות אי לא דבעי לתיתה שימור למאי אי שימור דלישה שימור דלישה לאו שימור הוא
Denn Raw Huna sagte: Von den Teigen der Nichtjuden darf man sich den Bauch füllen, sofern man am Ende eine Olivengröße Mazza isst. Am Ende – ja; am Anfang – nein.
דאמר רב הונא בצקות של נכרים אדם ממלא כריסו מהן ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה באחרונה אין בראשונה לא
Was ist der Grund? Weil man sie nicht gehütet hat. Man soll sie doch vom Backen an hüten! Ist also nicht daraus zu entnehmen, dass wir das Hüten von Anfang an brauchen?
מ"ט משום דלא עבד בהו שימור ולעביד ליה שימור מאפייה ואילך אלא לאו שמע מינה שימור מעיקרא בעינן
Und woraus [folgt das]? Vielleicht ist es dort anders, weil man sie zu der Zeit, da sie in den Bereich des Hütens kam, nicht gehütet hat; wo man sie aber zu der Zeit, da sie in den Bereich des Hütens kommt, hütet, ist auch das Hüten beim Kneten ein [ausreichendes] Hüten.
וממאי דילמא שאני התם דבעידנא דנחית לשימור לא עבד לה שימור אבל היכא דבעידנא דנחית לשימור עביד לה שימור הכי נמי דשימור דלישה הוי שימור
Und trotzdem ist Rawa[davon] nicht abgerückt, denn er sagte zu jenen, die die Garben wendeten: Wenn ihr wendet, wendet um des Gebotes willen. Demnach meint er, wir brauchen das Hüten von Anfang an, vom Beginn bis zum Ende.
ואפ"ה לא הדר ביה רבא דאמר להו להנהו דמהפכי כיפי כי מהפכיתו הפיכו לשום מצוה אלמא קסבר שימור מעיקרא מתחלתו ועד סופו בעינן
Original: Pesachim 40a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.