Streiten sie nicht über Folgendes: Wer sagt „bis ‚als fröhliche Mutter der Kinder‘“, ist der Ansicht, „Halleluja“ ist der Anfang eines Abschnitts; und wer sagt „bis ‚Als Israel auszog‘“, ist der Ansicht, „Halleluja“ ist das Ende eines Abschnitts?
מאי לאו בהא קמיפלגי למ"ד עד אם הבנים שמחה סבר הללויה ריש פירקא ומאן דאמר עד בצאת ישראל סבר הללויה סוף פירקא
Raw Chisda erklärt es nach seiner Ansicht: Alle sind der Ansicht, „Halleluja“ ist das Ende eines Abschnitts. Wer sagt „bis ‚Als Israel auszog‘“ – gut. Und wer sagt „bis ‚als fröhliche Mutter der Kinder‘“ – „bis“, und das „bis“ ist eingeschlossen.
רב חסדא מתרץ לטעמיה דכולי עלמא סברי הללויה סוף פירקא מ"ד עד בצאת ישראל שפיר ומאן דאמר עד אם הבנים שמחה עד ועד בכלל
Dann sollte er doch sagen „bis Halleluja“! Und wenn du sagen wolltest, wir wüssten nicht, welches Halleluja, so sollte er sagen „das Halleluja von ‚als fröhliche Mutter der Kinder‘“! Das ist eine Schwierigkeit.
ונימא עד הללויה וכי תימא דלא ידעינן הי הללויה ונימא הללויה של אם הבנים שמחה קשיא
Rabba bar Raw Huna erklärt es nach seiner Ansicht: Alle [sind der Ansicht], „Halleluja“ ist der Anfang eines Abschnitts. Wer sagt „bis ‚als fröhliche Mutter der Kinder‘“ – gut. Und wer sagt „bis ‚Als Israel auszog‘“, ist der Ansicht: „bis“, und das „bis“ ist nicht eingeschlossen.
רבה בר רב הונא מתרץ לטעמיה דכולי עלמא הללויה ריש פירקא מאן דאמר עד אם הבנים שמחה שפיר ומאן דאמר עד בצאת ישראל סבר עד ולא עד בכלל
Dann sollte er doch sagen „bis Halleluja“! Und wenn du sagen wolltest, wir wüssten nicht, welches Halleluja, so sollte er sagen „bis zum Halleluja von ‚Als Israel auszog‘“! Das ist eine Schwierigkeit.
ונימא עד הללויה וכי תימא דלא ידעינן הי הללויה ונימא עד הללויה שבצאת ישראל קשיא:
„Und er schließt mit [dem Segen über] die Erlösung.“ Rawa sagte: [Beim] Schma und [beim] Hallel [heißt es] „der Israel erlöst hat“; [beim Segen] des Gebets „der Israel erlöst“. Aus welchem Grund? Weil es ein Flehen um Erbarmen ist.
וחותם בגאולה: אמר רבא ק"ש והלל גאל ישראל דצלותא גואל ישראל מ"ט דרחמי נינהו
Rabbi Seira sagte: [Beim Segen] des Kiddusch [heißt es] „der uns durch Seine Gebote geheiligt und uns befohlen hat“; [beim Segen] des Gebets „heilige uns durch Deine Gebote“. Aus welchem Grund? Weil es ein Flehen um Erbarmen ist.
אמר רבי זירא דקידושא אשר קדשנו במצותיו וצונו דצלותא קדשנו במצותיך מ"ט דרחמי נינהו
Raw Acha bar Jaakow sagte: Und man muss beim Kiddusch des Tages den Auszug aus Ägypten erwähnen. Hier steht geschrieben: „Damit du des Tages gedenkst“ (Dtn 16,3), und dort steht geschrieben: „Gedenke des Schabbattages, ihn zu heiligen“ (Ex 20,8).
אמר רב אחא בר יעקב וצריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום כתיב הכא (דברים טז, ג) למען תזכור את יום וכתיב התם (שמות כ, ז) זכור את יום השבת לקדשו
Rabbi Schimon ben Lakisch sagte: „Und ich will dich zu einem großen Volk machen“ (Gen 12,2) – darum sagt man „Gott Abrahams“; „und dich segnen“ – darum sagt man „Gott Isaaks“; „und deinen Namen groß machen“ – darum sagt man „Gott Jakobs“.
א"ר שמעון בן לקיש (בראשית יב, ב) ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלהי אברהם ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי יעקב
Man könnte meinen, man schließe mit ihnen allen – darum heißt es: „Und du sollst ein Segen sein“ (Gen 12,2): Mit dir schließt man, und man schließt nicht mit ihnen allen.
יכול יהו חותמין בכולן ת"ל והיה ברכה בך חותמין ואין חותמין בכולן
Rawa sagte: Ich traf die Alten von Pumbedita, wie sie dasaßen und sagten: Am Schabbat, sowohl im Gebet als auch im Kiddusch, [heißt es] „der den Schabbat heiligt“; am Feiertag, sowohl im Gebet als auch im Kiddusch, „der Israel und die Festzeiten heiligt“. Und ich sagte zu ihnen: Im Gegenteil! Im Gebet, sowohl am Schabbat als auch am Feiertag, „der Israel heiligt“; im Kiddusch des Schabbat „der den Schabbat heiligt“, am Feiertag „der Israel und die Festzeiten heiligt“.
אמר רבא אשכחתינא לסבי דפומבדיתא דיתבי וקאמרי בשבתא בין בצלותא בין בקידושא מקדש השבת ביומא טבא בין בצלותא ובין בקידושא מקדש ישראל והזמנים ואמינא להו אנא אדרבה דצלותא בין בשבתא בין ביומא טבא מקדש ישראל בקידושא דשבתא מקדש השבת ביומא טבא מקדש ישראל והזמנים
Und ich sage meinen Grund und euren Grund. Euer Grund: Der Schabbat ist festgesetzt und besteht [von selbst], [darum] sowohl im Gebet als auch im Kiddusch „der den Schabbat heiligt“; den Feiertag ist es Israel, das ihn festsetzt, indem sie Monate verlängern und Jahre festsetzen, [darum] „der Israel und die Festzeiten heiligt“.
ואנא אמינא טעמא דידי וטעמא דידכו טעמא דידכו שבת דקביעא וקיימא בין בצלותא ובין בקידושא מקדש השבת יומא טבא דישראל הוא דקבעי ליה דקמעברי ירחי וקבעי לשני מקדש ישראל והזמנים
Mein Grund: Das Gebet findet in der Gemeinschaft statt, [darum] „der Israel heiligt“; der Kiddusch findet beim Einzelnen statt, [darum] am Schabbat „der den Schabbat heiligt“, am Feiertag „der Israel und die Festzeiten heiligt“.
טעמא דידי צלותא דברבים איתא מקדש ישראל קידוש דביחיד איתא בשבת מקדש השבת ביום טוב מקדש ישראל והזמנים
Doch das ist nicht so: Gibt es denn kein Gebet beim Einzelnen, und gibt es denn keinen Kiddusch in der Gemeinschaft? Rawa ist aber der Ansicht: Richte dich nach dem Hauptfall.
ולא היא צלותא ביחיד מי ליתיה וקידושא ברבים מי ליתיה ורבא סבר זיל בתר עיקר
Ulla bar Raw trat vor Rawa[als Vorbeter] hin und sprach wie die Alten von Pumbedita, und er sagte ihm gar nichts. Offenbar hatte Rawa seine Meinung geändert. Raw Natan, der Vater von Raw Huna, dem Sohn von Raw Natan, trat vor Raw Papa hin und sprach wie die Alten von Pumbedita, und Raw Papa lobte ihn.
עולא בר רב נחית קמיה דרבא אמר כסבי דפומבדיתא ולא א"ל ולא מידי אלמא הדר ביה רבא רב נתן אבוה דרב הונא בריה דרב נתן נחית קמיה דרב פפא אמר כסבי דפומבדיתא ושבחיה רב פפא
Rabina sagte: Ich kam nach Sura vor Meremar, und der Vorbeter der Gemeinde trat vor ihn hin und sprach wie die Alten von Pumbedita. Da wollten ihn alle zum Schweigen bringen. Er sagte zu ihnen: Lasst ihn, die Halacha ist wie die Alten von Pumbedita. Da brachten sie ihn nicht zum Schweigen.
אמר רבינא אנא איקלע לסורא קמיה דמרימר ונחית קמיה שלוחא דציבורא ואמר כסבי דפומבדיתא והוו משתקי ליה כולי עלמא אמר להו שבקוהו הילכתא כסבי דפומבדיתא ולא הוו משתקו ליה:
MISCHNA: Hat man ihm den dritten Becher gemischt, so spricht er den Segen über seine Speise. [Über] den vierten vollendet er das Hallel und spricht dabei den Segen des Liedes. Zwischen diesen Bechern darf er, wenn er trinken will, trinken; zwischen dem dritten und dem vierten soll er nicht trinken.
מתני׳ מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו רביעי גומר עליו את הלל ואומר עליו ברכת השיר בין הכוסות הללו אם רוצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה:
GEMARA:Raw Chanan sagte zu Rawa: Daraus folgt, dass das Tischgebet einen Becher erfordert. Er sagte zu ihm: Vier Becher haben die Rabbanan als Ausdruck der Freiheit angeordnet; mit jedem einzelnen wollen wir ein Gebot verrichten.
גמ׳ א"ל רב חנן לרבא ש"מ ברכת המזון טעונה כוס א"ל ארבע כסי תיקנו רבנן דרך חירות כל חד וחד נעביד ביה מצוה:
„[Über] den vierten vollendet er das Hallel und spricht dabei den Segen des Liedes.“
רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר:
Original: Pesachim 117b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.