und unterlässt es dann, das Pessachopfer darzubringen? Oder haben wir vielleicht „nahe der kleinen Mincha-Zeit“ gelernt, und zwar wegen der Mazza: vielleicht kommt er dazu, die Mazza mit Übersättigung zu essen?
ואתי לאימנועי מלמיעבד פסחא או דילמא סמוך למנחה קטנה תנן ומשום מצה דילמא אתי למיכלה למצה אכילה גסה
Rabina sagte: Komm und höre: Selbst König Agrippa, der gewohnt war, in der neunten Stunde zu essen, soll an jenem Tag nicht essen, bis es dunkel wird. Gewiss, wenn du sagst, wir haben „nahe der kleinen Mincha-Zeit“ gelernt, so ist das das Besondere bei Agrippa.
אמר רבינא ת"ש אפילו אגריפס המלך שהוא רגיל לאכול בתשע שעות אותו היום לא יאכל עד שתחשך אי אמרת בשלמא סמוך למנחה קטנה תנן היינו רבותיה דאגריפס
Wenn du aber sagst, wir haben „nahe der großen Mincha-Zeit“ gelernt, was ist dann das Besondere bei Agrippa? Das Verbot ist doch schon vorher über ihn gekommen! Vielmehr haben wir „nahe der kleinen Mincha-Zeit“ gelernt.
אלא אי אמרת סמוך למנחה גדולה תנן מאי רבותיה דאגריפס חל איסור עליה מעיקרא אלא סמוך למנחה קטנה תנן
Schließlich – was ist das Besondere bei Agrippa? Die Zeit des Verbots erreicht ihn doch! – Man könnte sagen: Neun Stunden sind für Agrippa wie vier Stunden für uns; daher lehrt er uns [dies].
סוף סוף מאי רבותיה דאגריפס הא מטיא ליה זמן איסורא מהו דתימא תשע שעות לאגריפס כארבע שעות דידן דמי קמ"ל
Rabbi (Jose) sagte: Aber man darf Vorspeisen eintunken. Rabbi Jizchak tunkte Gemüse ein. So wurde auch gelehrt: Der Diener tunkt die Eingeweide ein und setzt sie den Gästen vor.
אמר רבי (יוסי) אבל מטביל הוא במיני תרגימא ר' יצחק מטביל בירקי תניא נמי הכי השמש מטביל בבני מעיין ונותנן לפני האורחים
Und obwohl es keinen Beweis für die Sache gibt, so doch eine Andeutung der Sache, denn es heißt: „Pflügt euch einen Neubruch und sät nicht unter die Dornen“ (Jer 4,3).
ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר (ירמיהו ד, ג) נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים
Rawa trank den ganzen Vorabend des Pessach Wein, damit er seinen Appetit anrege, sodass er am Abend mehr Mazza esse. Rawa sagte: Woher sage ich, dass Wein [den Appetit] anregt? Denn wir haben gelernt:
רבא הוה שתי חמרא כולי מעלי יומא דפיסחא כי היכי דניגרריה לליביה דניכול מצה טפי לאורתא אמר רבא מנא אמינא לה דחמרא מיגרר גריר דתנן
Original: Pesachim 107b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.