Die Rabbanan lehrten: „le-totafot“, „le-totafot“, „le-totafot“ – hier sind vier – Worte Rabbi Jischmaels.
ת"ר לטטפת לטטפת לטוטפת הרי כאן ד' דברי רבי ישמעאל
Menachot 34b מנחות
Aufbau der Debatte:Baraita 4Einwand 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Rabbi Akiwa sagt: Das ist nicht nötig: „Tat“ bedeutet in Katpi zwei, „Pat“ bedeutet in Afriki zwei.
ר"ע אומר אינו צריך טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים
Die Rabbanan lehrten: Man könnte meinen, man schreibe sie auf vier Häute und lege sie in vier Fächer aus vier Häuten; die Schrift sagt: „und zum Gedenkzeichen zwischen deinen Augen“ (Ex 13,9) – ein Gedenkzeichen habe Ich dir gesagt, nicht zwei oder drei Gedenkzeichen. Wie also? Man schreibt sie auf vier Häute und legt sie in vier Fächer aus einer Haut.
ת"ר יכול יכתבם על ד' עורות ויניחם בד' בתים בד' עורות ת"ל (שמות יג, ט) ולזכרון בין עיניך זכרון אחד אמרתי לך ולא ב' וג' זכרונות הא כיצד כותבן על ד' עורות ומניחן בד' בתים בעור אחד
Und hat man sie auf eine Haut geschrieben und in vier Fächer gelegt, hat man [die Pflicht] erfüllt; und es muss ein Zwischenraum zwischen ihnen sein – Worte Rabbis. Und die Weisen sagen: Das ist nicht nötig. Und sie stimmen überein, dass man einen Faden oder eine Schnur zwischen jedes einzelne legt; und wenn ihre Furche nicht erkennbar ist, sind sie untauglich.
ואם כתבן בעור אחד והניחן בד' בתים יצא וצריך שיהא ריוח ביניהן דברי רבי וחכ"א אינו צריך ושוין שנותן חוט או משיחה בין כל אחת ואחת ואם אין חריצן ניכר פסולות
Die Rabbanan lehrten: Wie schreibt man sie? Die Tefilla der Hand schreibt man auf eine Haut; und hat man sie auf vier Häute geschrieben und in ein Fach gelegt, hat man [die Pflicht] erfüllt, und man muss [sie] zusammenkleben, wie es heißt: „Und es sei dir zum Zeichen an deiner Hand“ (Ex 13,9) – wie ein Zeichen außen, so ein Zeichen innen – Worte Rabbi Jehudas. Rabbi Jose sagt: Das ist nicht nötig.
תנו רבנן כיצד כותבן תפלה של יד כותבה על עור אחד ואם כתבה בארבע עורות והניחה בבית אחד יצא וצריך לדבק שנאמר (שמות יג, ט) והיה לך לאות על ידך כשם שאות אחת מבחוץ כך אות אחת מבפנים דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אינו צריך
Rabbi Jose sagte: Und Rabbi Jehuda beRabbi stimmt mir zu, dass, wenn man keine Tefillin der Hand hat, aber zwei Tefillin des Kopfes hat, man über eine von ihnen eine Haut flickt und sie anlegt. – Er stimmt zu? Das ist doch gerade ihr Streit! Rawa sagte: Wegen der Worte Rabbi Joses ist Rabbi Jehuda davon abgegangen.
א"ר יוסי ומודה לי ר' יהודה ברבי שאם אין לו תפילין של יד ויש לו שתי תפילין של ראש שטולה עור על אחת מהן ומניחה מודה היינו פלוגתייהו אמר רבא מדבריו של ר' יוסי חזר בו ר' יהודה
Ist das so? Raw Chananja ließ doch im Namen Rabbi Jochanans ausrichten: Eine Tefilla der Hand darf man zu einer des Kopfes machen, aber eine des Kopfes darf man nicht zu einer der Hand machen, weil man nicht von einer strengeren Heiligkeit zu einer leichteren Heiligkeit herabsetzt!
איני והא שלח רב חנניה משמיה דר' יוחנן תפלה של יד עושין אותה של ראש ושל ראש אין עושין אותה של יד לפי שאין מורידין מקדושה חמור' לקדושה קלה
Das ist kein Widerspruch: Das eine bei alten, das andere bei neuen. Und nach dem, der sagt, dass die Bestimmung [für einen Zweck] von Bedeutung ist: wo man von Anfang an eine Bedingung über sie gestellt hat.
ל"ק הא בעתיקתא הא בחדתתא ולמ"ד הזמנה מילתא היא דאתני עלייהו מעיקרא
Die Rabbanan lehrten: Wie ist ihre Anordnung? „Heilige Mir“ und „Und es soll geschehen, wenn Er dich bringt“ rechts, „Höre“ und „Und es soll geschehen, wenn ihr hört“ links.
ת"ר כיצד סדרן קדש לי והי' כי יביאך מימין שמע והי' אם שמוע משמאל
Es wird doch umgekehrt gelehrt! Abaje sagte: Das ist kein Widerspruch: Hier rechts vom Lesenden, dort rechts vom Anlegenden; und der Lesende liest sie in ihrer Reihenfolge.
והתניא איפכא אמר אביי ל"ק כאן מימינו של קורא כאן מימינו של מניח והקורא קורא כסדרן:
Raw Chananel sagte im Namen Raws: Hat man ihre Abschnitte vertauscht, sind sie untauglich. Abaje sagte: Wir haben es nur gesagt
אמר רב חננאל אמר רב החליף פרשיותיה פסולות אמר אביי לא אמרן
Original: Menachot 34b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.