das lässt er uns hören: Hierin stimmt er zu.
קמ"ל דבהא מודה:
Menachot 13b מנחות
Aufbau der Debatte:Mischna 1Frage 2
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
‚[In der Absicht,] seinen Weihrauch am nächsten Tag zu räuchern – Rabbi Jose sagt: Es ist untauglich, aber es steht darauf keine Ausrottung.‘ Resch Lakisch sagte: Rabbi Jose pflegte zu sagen: Ein Erlaubendes macht das [andere] Erlaubende nicht zu Piggul.
להקטיר לבונתה למחר רבי יוסי אומר פסול ואין בו כרת: אמר ר"ל אומר היה ר' יוסי אין מתיר מפגל את המתיר
Und ebenso sagst du bei den zwei Schalen Weihrauch des Schaubrotes, dass ein Erlaubendes das [andere] Erlaubende nicht zu Piggul macht.
וכן אתה אומר בשני בזיכי לבונה של לחם הפנים שאין מתיר מפגל את המתיר
Was [heißt]: ‚Und ebenso sagst du‘? Man könnte meinen, der Grund Rabbi Joses beim Weihrauch sei, dass er nicht von der Art des Speiseopfers ist; bei den zwei Schalen Weihrauch aber, die von gleicher Art sind, sage ich, sie machen einander zu Piggul – das lässt er uns hören.
מאי וכן אתה אומר מהו דתימא טעמא דרבי יוסי בלבונה משום דלאו מינה דמנחה היא אבל בשני בזיכי לבונה דמינה דהדדי נינהו אימא מפגלי אהדדי קמ"ל
Kannst du denn sagen, der Grund Rabbi Joses beim Weihrauch sei nicht, dass er nicht von der Art des Speiseopfers ist? Im Schlusssatz lehrt er doch: Sie sprachen zu ihm: Was unterscheidet es vom Schlachtopfer? Er sprach zu ihnen: Beim Schlachtopfer sind sein Blut, sein Fleisch und seine Opferteile eins; der Weihrauch aber gehört nicht zum Speiseopfer!
ומי מצית אמרת טעמא דר' יוסי בלבונה לאו משום דלאו מינה דמנחה היא והא קתני סיפא אמרו לו מה שינתה מן הזבח אמר להן הזבח דמו ובשרו ואימוריו אחד ולבונה אינה מן המנחה
Was [heißt] ‚gehört nicht zum Speiseopfer‘? Er steht nicht in einem gegenseitigen Hindern mit dem Speiseopfer; denn nicht wie die Handvoll den Rest hindert – solange die Handvoll nicht geräuchert ist, wird der Rest nicht gegessen –, so hindert sie auch den Weihrauch; vielmehr räuchert man, wenn man will, dieses zuerst, und wenn man will, jenes zuerst.
מאי אינה מן המנחה אינה בעיכוב מנחה דלאו כי היכי דמעכב להו קומץ לשירים דכמה דלאו מתקטר קומץ לא מיתאכלי שירים ה"נ מעכב לה ללבונה אלא אי בעי האי מקטר ברישא ואי בעי האי מקטר ברישא
Und die Rabbanan? Wenn wir sagen, ein Erlaubendes macht das [andere] Erlaubende nicht zu Piggul (bei ‚Er schlachtete eines der Lämmer [in der Absicht], vom anderen am nächsten Tag zu essen‘, wo du sagst, beide sind tauglich), so gilt das, wo sie nicht in einem einzigen Gefäß festgelegt wurden; wo sie aber in einem einzigen Gefäß festgelegt wurden, gelten sie als eins.
ורבנן כי אמרינן אין מתיר מפגל את המתיר (גבי שחט אחד מן הכבשים לאכול מחבירו למחר דאמרת שניהם כשרים) ה"מ היכא דלא איקבעו בחד מנא אבל היכא דאיקבעו בחד מנא כחד דמי
Rabbi Jannai sagte: Das Auflesen des Weihrauchs durch einen Fremden ist untauglich. Was ist der Grund? Rabbi Jirmeja sagte: Sie haben es in Bezug auf das Tragen berührt; er ist der Ansicht, ein Tragen ohne Fuß[bewegung] heißt [auch] Tragen, und das Tragen durch einen Fremden ist untauglich.
א"ר ינאי ליקוט לבונה בזר פסול מ"ט א"ר ירמיה משום הולכה נגעו בה קסבר הולכה שלא ברגל שמה הולכה והולכה בזר פסולה
Raw Mari sagte: Auch wir haben es gelernt: ‚Dies ist die Regel: Wer immer die Handvoll abhebt, ins Gefäß gibt, [zum Altar] trägt und räuchert.‘
אמר רב מרי אף אנן נמי תנינא זה הכלל כל הקומץ ונותן בכלי והמוליך והמקטיר
Recht ist es: Das Abheben der Handvoll entspricht dem Schlachten; das Tragen entspricht ebenfalls dem Tragen; das Räuchern entspricht dem Sprengen. Aber was tut das Geben ins Gefäß?
בשלמא קומץ היינו שוחט מוליך נמי היינו מוליך מקטיר היינו זורק אלא נותן בכלי מאי קא עביד
Wolltest du sagen, weil es dem Auffangen gleicht – ist das vergleichbar? Dort [geschieht es] von selbst, hier nimmt er und wirft hinein!
אילימא משום דדמי לקבלה מי דמי התם ממילא הכא קא שקיל ורמי
Vielmehr: Da es nicht anders geht, als dass er es vollzieht, ist es ein bedeutender Dienst, und notgedrungen macht man es dem Auffangen gleich; so auch hier: Da es nicht anders geht, als dass er es vollzieht, ist es ein bedeutender Dienst, und notgedrungen macht man es dem Tragen gleich.
אלא משום דכיון דלא סגיא ליה דלא עבד לה עבודה חשובה היא על כרחיך משוי לה כקבלה ה"נ כיון דלא סגיא לה דלא עבד לה עבודה חשובה היא על כרחיך משוי לה כי הולכה
Nein, es gleicht tatsächlich dem Auffangen; und was dir schwierig ist – dort [geschieht es] von selbst, hier nimmt er und wirft hinein –:
לא לעולם דדמי לקבלה ודקא קשיא לך התם ממילא הכא קא שקיל ורמי
Nun, beides ist Heiligung durch das Gefäß; was macht es mir aus, ob von selbst, was macht es mir aus, ob er nimmt und hineinwirft?
מכדי תרוייהו קדושת כלי הוא מה לי ממילא מה לי קא שקיל ורמי:
MISCHNA: Hat er die zwei Lämmer geschlachtet [in der Absicht], eines der Brote am nächsten Tag zu essen, [oder] die zwei Schalen geräuchert [in der Absicht], eine der Reihen am nächsten Tag zu essen – Rabbi Jose sagt: Jenes Brot und jene Reihe, über die er gedacht hat, ist Piggul, und man ist dafür der Ausrottung schuldig, und das andere ist untauglich, aber es steht darauf keine Ausrottung. Die Weisen aber sagen: Dieses wie jenes ist Piggul, und man ist dafür der Ausrottung schuldig.
מתני׳ שחט שני כבשים לאכול אחת מן החלות למחר הקטיר שני בזיכין לאכול אחד מן הסדרים למחר רבי יוסי אומר אותו החלה ואותו הסדר שחישב עליו פיגול וחייבין עליו כרת והשני פסול ואין בו כרת וחכמים אומרים זה וזה פיגול וחייבין עליו כרת:
GEMARA: Raw Huna sagte: Rabbi Jose pflegte zu sagen: Hat er die rechte Keule zu Piggul gemacht, so ist die linke Keule nicht zu Piggul geworden. Was ist der Grund? Wenn du willst, sage: eine Überlegung; und wenn du willst, sage: ein Schriftvers.
גמ׳ אמר רב הונא אומר היה רבי יוסי פיגל בירך של ימין לא נתפגל הירך של שמאל מאי טעמא איבעית אימא סברא ואיבעית אימא קרא
Wenn du willst, sage eine Überlegung: Der Gedanke ist nicht stärker als die Handlung bei der Unreinheit; wäre ein einzelnes Glied unrein geworden, wäre dann das Ganze unrein geworden? Und wenn du willst, sage einen Schriftvers: „Und die Seele, die davon isst, wird ihre Schuld tragen“ (Lev 7,18) – ‚davon‘, nicht aber von seinem Gefährten.
איבעית אימא סברא לא עדיפא מחשבה ממעשה הטומאה אילו איטמי חד אבר מי איטמי ליה כוליה ואיבעית אימא קרא (ויקרא ז, יח) והנפש האוכלת ממנו עונה תשא ממנו ולא מחבירו
Raw Nachman wandte gegen Raw Huna ein: (Und die Weisen sagen:) Auf keinen Fall steht darauf Ausrottung, bis er in beiden zu Piggul macht [mit] einer Olive in beiden. In beiden – ja; in einem von ihnen – nein.
איתיביה רב נחמן לרב הונא (וחכמים אומרים) לעולם אין בו כרת עד שיפגל בשתיהן בכזית בשתיהן אין באחת מהן לא
Von wem ist das? Wolltest du sagen: von den Rabbanan – dann auch in einem von ihnen! Vielmehr ist es selbstverständlich [von] Rabbi Jose. Recht ist es, wenn du sagst, es sei ein einziger Körper; deshalb wird es zusammengerechnet.
מני אילימא רבנן אפילו באחת מהן נמי אלא פשיטא רבי יוסי אי אמרת בשלמא חד גופא הוא מש"ה מצטרף
Original: Menachot 13b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.