[lehrt er] ‚oder eine Olive‘ vom Rest auch beim Abheben der Handvoll nicht, [sondern nur] ‚den Rest zu essen‘ ohne ‚oder eine Olive‘; und im Schlusssatz lehrt er: ‚Es ist Piggul, und man ist dafür der Ausrottung schuldig.‘ Offenbar hilft ihnen das Räuchern!
או כזית אשירים בקמיצה נמי לאכול שירים לא תני או כזית וקתני סיפא פיגול וחייבין עליו כרת אלמא מהניא להו הקטרה
Abaje sprach zu ihm: Nein. Von wem ist das? Von Rabbi Elasar; denn wir haben gelernt: Bei der Handvoll, dem Weihrauch, dem Räucherwerk, dem Speiseopfer der Kohanim, dem Speiseopfer des gesalbten Kohen und dem Trankopferspeiseopfer ist man, wenn man von einem von ihnen eine Olive draußen dargebracht hat, schuldig; Rabbi Elasar aber spricht frei, bis man das Ganze darbringt.
א"ל אביי לא הא מני ר"א היא דתנן הקומץ והלבונה והקטרת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים שהקריב מאחת מהן כזית בחוץ חייב ורבי אלעזר פוטר עד שיקריב את כולו
Wenn es Rabbi Elasar ist, müsste es statt ‚seine Handvoll zu räuchern‘ heißen: ‚seine Handvoll und seinen Weihrauch zu räuchern‘; denn wir haben gelernt: Bei der Handvoll und dem Weihrauch ist man, wenn man eines von ihnen draußen dargebracht hat, schuldig; Rabbi Elasar aber spricht frei, bis man beide darbringt.
אי רבי אלעזר האי להקטיר קומצה להקטיר קומצה ולבונתה מיבעי ליה דתנן הקומץ והלבונה שהקריב את אחד מהן בחוץ חייב ורבי אלעזר פוטר עד שיקריב את שניהם
Und der Tanna hätte sich die Mühe gemacht, uns die Handvoll des Sünderspeiseopfers hören zu lassen? – Ja. Und so [sagte], als Raw Dimi kam, Rabbi Elasar: Es ist die Handvoll des Sünderspeiseopfers, und es ist [die Ansicht] Rabbi Elasars.
ואיכפל תנא לאשמועינן קומץ דמנחת חוטא אין וכן כי אתא רב דימי א"ר אלעזר קומץ דמנחת חוטא הוא ורבי אלעזר היא
Darauf sagte Rawa: Was ich gesagt habe, ist nichts; denn es wird gelehrt: „Hochheilig ist es“ (Lev 24,9) – dass, wenn einer von ihnen zerbrochen ist, alle seine Brote untauglich sind.
הדר אמר רבא לאו מילתא היא דאמרי דתניא (ויקרא כד, ט) קדש קדשים הוא שאם נפרסה אחת מהן חלותיה כולן פסולות
Ist es aber hinausgekommen, sind jene, die drinnen sind, tauglich. Von wem hast du gehört, dass er sagt, das Sprengen wirke für das Hinausgekommene? Das ist Rabbi Akiwa; und er sagt: Ist es zerbrochen – nein!
הא יצאת הני דאיכא גוואי כשרות מאן שמעת ליה דאמר זריקה מועלת ליוצא ר"ע היא וקאמר נפרסה לא
was ist der Grund? Weil das Stirnblatt Annahme bewirkt; ist es aber hinausgekommen, nein. Und es ist Rabbi Elieser, der sagt, das Sprengen wirke nicht für das Hinausgekommene.
מ"ט דמרצה ציץ אבל יצאת לא ור' אליעזר היא דאמר אין זריקה מועלת ליוצא
Und von Rechts wegen hätte er auch ‚hinausgekommen‘ lehren müssen; und dass er ‚zerbrochen‘ lehrt, lässt uns hören: Selbst [wenn es] zerbrochen ist, wo es drinnen ist, hilft ihm das Räuchern nicht. Nach Rabbi Akiwa aber, der sagt, das Sprengen wirke für das Hinausgekommene, hilft ihm das Räuchern auch beim Fehlen.
MISCHNA:[In der Absicht,] eine halbe Olive zu essen und eine halbe Olive zu räuchern – es ist tauglich, denn Essen und Räuchern werden nicht zusammengerechnet.
מתני׳ לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין:
GEMARA: Der Grund ist also, [weil es] ‚zu essen und zu räuchern‘ [ist]; [bei] ‚zu essen und eine Sache zu essen, die nicht gegessen zu werden pflegt‘ wird es also zusammengerechnet?
גמ׳ טעמא דלאכול ולהקטיר הא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול מצטרף
Im Anfangssatz lehrt er doch: ‚eine Sache zu essen, die gegessen zu werden pflegt, und eine Sache zu räuchern, die geräuchert zu werden pflegt‘ – eine Sache, die gegessen zu werden pflegt, ja; die nicht gegessen zu werden pflegt, nein! Wer ist der Tanna?
והקתני רישא לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר דבר שדרכו לאכול אין שאין דרכו לאכול לא מאן תנא
Rabbi Jirmeja sagte: Von wem ist das? Von Rabbi Elieser, der sagt: Man denkt vom Essen des Menschen [auf das Essen] des Altars und vom Essen des Altars [auf das Essen] des Menschen.
א"ר ירמיה הא מני ר"א היא דאמר מחשבין מאכילת אדם [לאכילת] מזבח ומאכילת מזבח [לאכילת] אדם
Denn wir haben gelernt: Wer die Handvoll vom Speiseopfer abhebt [in der Absicht], eine Sache zu essen, die nicht gegessen zu werden pflegt, oder eine Sache zu räuchern, die nicht geräuchert zu werden pflegt – es ist tauglich; Rabbi Elieser aber erklärt für untauglich.
דתנן הקומץ את המנחה לאכול דבר שאין דרכו לאכול ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר כשר ור"א פוסל
Abaje sagte: Du kannst sogar sagen: die Rabbanan. Sage nicht: [bei] ‚zu essen und eine Sache zu essen, die nicht gegessen zu werden pflegt‘, sondern sage: [bei] ‚zu essen und eine Sache zu essen, die gegessen zu werden pflegt‘.
אביי אמר אפי' תימא רבנן לא תימא הא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול אלא אימא הא לאכול ולאכול דבר שדרכו לאכול
Und was lässt er uns hören? Das lehrt er doch ausdrücklich: [In der Absicht,] eine Olive draußen und eine Olive morgen zu essen, eine Olive morgen und eine Olive draußen, eine halbe Olive draußen und eine halbe Olive morgen, eine halbe Olive morgen und eine halbe Olive draußen – es ist untauglich, aber es steht darauf keine Ausrottung.
ומאי קמ"ל הא בהדיא קתני לה לאכול כזית בחוץ וכזית למחר כזית למחר וכזית בחוץ כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר כחצי זית למחר וכחצי זית בחוץ פסול ואין בו כרת
Original: Menachot 12b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.