Es wird doch gelehrt: (Rabbi Schimon sagt:) Bei Handvoll und Weihrauch, die irgend etwas weniger geworden sind, ist es untauglich! – Lies: Bei einem Krümchen Weihrauch, das irgend etwas weniger geworden ist, ist es untauglich. Und wenn du willst, sage: Hier [geht es] um Weihrauch, der mit dem Speiseopfer kommt, dort um Weihrauch, der für sich allein kommt.
והתניא (ר' שמעון אומר) קומץ ולבונה שחסר כל שהוא פסול תני קורט לבונה שחסר כל שהוא פסול ואיבעית אימא כאן בלבונה הבאה עם המנחה כאן בלבונה הבאה בפני עצמה
Rabbi Jizchak bar Josef sagte im Namen Rabbi Jochanans: Drei [Ansichten im] Streit gibt es in der Sache: Rabbi Meir ist der Ansicht: eine Handvoll am Anfang und eine Handvoll am Ende; Rabbi Jehuda ist der Ansicht: eine Handvoll am Anfang und zwei Krümchen am Ende; Rabbi Schimon ist der Ansicht: eine Handvoll am Anfang und ein Krümchen am Ende.
א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן ג' מחלוקת בדבר ר"מ סבר קומץ בתחילה וקומץ בסוף ורבי יהודה סבר קומץ בתחילה ושני קרטין בסוף ור"ש סבר קומץ בתחילה וקורט אחד בסוף
Und alle drei haben einen einzigen Schriftvers ausgelegt: „Und all den Weihrauch, der auf dem Speiseopfer ist“ (Lev 6,8). Rabbi Meir ist der Ansicht: Solange der Weihrauch da ist, der von Anfang an mit dem Speiseopfer festgelegt wurde. Rabbi Jehuda ist der Ansicht: ‚all‘ – auch nur ein Krümchen; ‚et‘ – um ein weiteres Krümchen einzuschließen. Und Rabbi Schimon legt ‚et‘ nicht aus.
ושלשתן מקרא אחד דרשו (ויקרא ו, ח) ואת כל הלבונה אשר על המנחה ר"מ סבר עד דאיתא ללבונה דאיקבעה בהדי מנחה מעיקרא ורבי יהודה סבר כל ואפי' חד קורט את לרבות קורט אחר ור"ש את לא דריש
Und Rabbi Jizchak bar Josef sagte im Namen Rabbi Jochanans: Der Streit [betrifft] den Weihrauch, der mit dem Speiseopfer kommt; beim Weihrauch aber, der für sich allein kommt, sagen alle: eine Handvoll am Anfang und eine Handvoll am Ende. Dafür ist ‚der auf dem Speiseopfer ist‘ nötig: mit dem Speiseopfer – ja, für sich allein – nein.
וא"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן מחלוקת בלבונה הבאה עם המנחה אבל בלבונה הבאה בפני עצמה ד"ה קומץ בתחילה וקומץ בסוף להכי איצטריך אשר על המנחה דבהדי מנחה אין בפני עצמה לא
Und Rabbi Jizchak bar Josef sagte im Namen Rabbi Jochanans: Der Streit [betrifft] den Weihrauch, der mit dem Speiseopfer kommt; beim Weihrauch aber, der in den Schalen kommt, sagen alle: zwei Handvoll am Anfang und zwei Handvoll am Ende.
וא"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן מחלוקת בלבונה הבאה עם המנחה אבל בלבונה הבאה בבזיכין דברי הכל שני קמצין בתחילה ושני קמצין בסוף
Das ist doch selbstverständlich! – Man könnte meinen: Da er mit dem Brot kommt, gleicht er dem, ‚der auf dem Speiseopfer ist‘ – das lässt er uns hören.
פשיטא מהו דתימא כיון דבהדי לחם אתיא כאשר על המנחה דמיא קמ"ל
Darüber streiten Rabbi Ami und Rabbi Jizchak der Schmied. Einer sagt: Der Streit [betrifft] den Weihrauch, der mit dem Speiseopfer kommt; beim Weihrauch aber, der für sich allein kommt, sagen alle: eine Handvoll am Anfang und eine Handvoll am Ende. Und einer sagt: Wie der Streit bei diesem, so der Streit bei jenem.
פליגי בה רבי אמי ורבי יצחק נפחא חד אמר מחלוקת בלבונה הבאה עם המנחה אבל בלבונה הבאה בפני עצמה דברי הכל קומץ בתחילה וקומץ בסוף וחד אמר כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו:
‚Hat er seinen Weihrauch vermindert, [ist es untauglich].‘ Hat er also zu viel [gegeben], ist es tauglich? Es wird doch gelehrt: zu viel, ist es untauglich! Rami bar Chama sagte: Etwa wenn er zwei Handvoll dafür ausgesondert hat.
חיסר לבונתה [פסולה]: הא יתיר כשרה והתניא יתיר פסולה אמר רמי בר חמא כגון שהפריש לה שני קמצין
Und Rami bar Chama sagte: Hat er zwei Handvoll dafür ausgesondert, und eine von ihnen ist verloren gegangen – vor dem Abheben der Handvoll, so waren sie nicht festgelegt; nach dem Abheben der Handvoll, so waren sie festgelegt.
ואמר רמי בר חמא הפריש לה שני קמצין ואבד אחד מהן קודם קמיצה לא הוקבעו אחר קמיצה הוקבעו
Und Rami bar Chama sagte: Hat er vier Handvoll für zwei Schalen ausgesondert, und zwei von ihnen sind verloren gegangen – vor dem Wegnehmen der Schalen, so waren sie nicht festgelegt; nach dem Wegnehmen der Schalen, so waren sie festgelegt.
ואמר רמי בר חמא הפריש ארבעה קמצין לשני בזיכין ואבדו שנים מהן קודם סילוק בזיכין לא הוקבעו לאחר סילוק בזיכין הוקבעו
Man könnte meinen: Da seine Handvoll klar ausgesondert ist, sei es, sobald die Zeit zum Abräumen gekommen ist, so, als hätte man abgeräumt – das lässt er uns hören.
MISCHNA: Wer die Handvoll vom Speiseopfer abhebt [in der Absicht], seinen Rest draußen zu essen oder eine Olive von seinem Rest draußen, seine Handvoll draußen zu räuchern oder eine Olive von seiner Handvoll draußen, oder seinen Weihrauch draußen zu räuchern – es ist untauglich, aber es steht darauf keine Ausrottung. [In der Absicht,] seinen Rest morgen zu essen oder eine Olive von seinem Rest morgen, seine Handvoll morgen zu räuchern oder eine Olive von seiner Handvoll morgen, oder den Weihrauch morgen zu räuchern –
מתני׳ הקומץ את המנחה לאכול שיריה בחוץ או כזית משיריה בחוץ להקטיר קומצה בחוץ או כזית קומצה בחוץ או להקטיר לבונתה בחוץ פסול ואין בו כרת לאכול שיריה למחר או כזית משיריה למחר להקטיר קומצה למחר או כזית מקומצה למחר או להקטיר לבונה למחר
Original: Menachot 11b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.