Aufbau der Debatte:Mischna 1Frage 3Einwand 1Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
MISCHNA: Die Megilla wird am elften, am zwölften, am dreizehnten, am vierzehnten [oder] am fünfzehnten [Adar] gelesen, nicht früher und nicht später. Großstädte, die seit den Tagen Josuas, des Sohnes Nuns, von einer Mauer umgeben sind, lesen am fünfzehnten; Dörfer und große Ortschaften lesen am vierzehnten, nur dass die Dörfer auf den Tag des Zusammenkommens vorziehen.
מתני׳ מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות ולא יותר כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו כפרים ועיירות גדולות קורין בי"ד אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה
Wie [ist das]? Fällt der vierzehnte auf einen Montag, so lesen Dörfer und große Ortschaften an diesem Tag und die ummauerten [Städte] am folgenden. Fällt er auf einen Dienstag oder einen Mittwoch, so ziehen die Dörfer auf den Tag des Zusammenkommens vor, die großen Ortschaften lesen an diesem Tag und die ummauerten am folgenden.
כיצד חל להיות י"ד בשני כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות חומה למחר חל להיות בשלישי או ברביעי כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות חומה למחר
Fällt er auf einen Donnerstag, so lesen Dörfer und große Ortschaften an diesem Tag und die ummauerten am folgenden. Fällt er auf den Vorabend des Schabbats, so ziehen die Dörfer auf den Tag des Zusammenkommens vor, und große Ortschaften und ummauerte [Städte] lesen an diesem Tag.
חל להיות בחמישי כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות חומה למחר חל להיות ע"ש כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום
Fällt er auf den Schabbat, so ziehen Dörfer und große Ortschaften vor und lesen am Tag des Zusammenkommens, und die ummauerten am folgenden. Fällt er auf den Tag nach dem Schabbat, so ziehen die Dörfer auf den Tag des Zusammenkommens vor, die großen Ortschaften lesen an diesem Tag und die ummauerten am folgenden.
חל להיות בשבת כפרים ועיירות גדולות מקדימין וקורין ליום הכניסה ומוקפות חומה למחר חל להיות אחר השבת כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות חומה למחר:
GEMARA: „Die Megilla wird am elften gelesen“ – woher haben wir das? Woher haben wir das? Wie wir weiter unten sagen werden: Die Weisen haben den Dörfern Erleichterung gewährt, dass sie auf den Tag des Zusammenkommens vorziehen dürfen, damit sie ihre Brüder in den Großstädten mit Wasser und Speise versorgen können.
גמ׳ מגילה נקראת בי"א מנלן מנלן כדבעינן למימר לקמן חכמים הקילו על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים
Wir meinen es so: Es haben doch alle [diese Tage] die Männer der Großen Versammlung eingesetzt. Denn wenn du meinst, die Männer der Großen Versammlung hätten [nur] den vierzehnten und den fünfzehnten eingesetzt – wie könnten die Rabbanan kommen und eine Verordnung aufheben, die die Männer der Großen Versammlung eingesetzt haben? Wir haben doch gelernt: Ein Gericht kann die Worte eines anderen Gerichts nicht aufheben, es sei denn, es ist ihm an Weisheit und an Zahl überlegen.
אנן הכי קאמרינן מכדי כולהו אנשי כנה"ג תקנינהו דאי ס"ד אנשי כנה"ג י"ד וט"ו תקון אתו רבנן ועקרי תקנתא דתקינו אנשי כנה"ג והתנן אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין
Raw Schaman bar Abba sagte im Namen Rabbi Jochanans: Der Vers sagt: „um diese Purimtage zu ihren Zeiten festzusetzen“ (Est 9,31) – viele Zeiten haben sie für sie eingesetzt.
אמר רב שמן בר אבא א"ר יוחנן אמר קרא (אסתר ט, לא) לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם זמנים הרבה תקנו להם
Man braucht ihn doch noch [für die Lehre]: Die Zeit des einen ist nicht die Zeit des anderen! – Wenn dem so wäre, sollte der Vers „ihre Zeit“ sagen; was [bedeutet] „ihre Zeiten“? Daraus ist alles zu entnehmen.
ואכתי מיבעי ליה זמנו של זה לא כזמנו של זה א"כ לימא קרא זמנם מאי זמניהם שמעת מינה כולהו
Sag doch: viele Zeiten [nur in dem Sinn], dass „ihre Zeiten“ wie „ihre Zeit“ sind: Wie „ihre Zeit“ zwei [Tage] umfasst, so umfassen auch „ihre Zeiten“ zwei [weitere]!
אימא זמנים טובא זמניהם דומיא דזמנם מה זמנם תרי אף זמניהם תרי
Dann sag doch: den zwölften und den dreizehnten! – Wie Raw Schmuel bar Jizchak sagte: Der dreizehnte ist für alle die Zeit der Versammlung [zum Kampf], und man braucht ihn nicht einzuschließen; so ist auch hier der dreizehnte für alle die Zeit der Versammlung, und man braucht ihn nicht einzuschließen.
ואימא תריסר ותליסר כדאמר רב שמואל בר יצחק י"ג זמן קהילה לכל היא ולא צריך לרבויי הכא נמי י"ג זמן קהילה לכל היא ולא צריך לרבויי
Und Rabbi Schmuel bar Nachmani sagte: Der Vers sagt: „wie die Tage, an denen die Juden Ruhe fanden“ (Est 9,22) – „Tage“, „wie die Tage“, um den elften und den zwölften einzuschließen.
ור' שמואל בר נחמני אמר אמר קרא (אסתר ט, כב) כימים אשר נחו בהם היהודים ימים כימים לרבות י"א וי"ב
Dann sag doch: den zwölften und den dreizehnten! – Rabbi Schmuel bar Jizchak sagte: Der dreizehnte ist für alle die Zeit der Versammlung, und man braucht ihn nicht einzuschließen. Dann sag doch: den sechzehnten und den siebzehnten! – Es heißt: „und es soll nicht vergehen“.
ואימא תריסר ותליסר אר"ש בר יצחק י"ג זמן קהילה לכל היא ולא צריך לרבויי ואימא שיתסר ושיבסר ולא יעבור כתיב
Rabba bar bar Chana sagte im Namen Rabbi Jochanans: Dies sind die Worte Rabbi Akiwas, des anonymen [Tanna], der „Zeit“, „ihre Zeit“, „ihre Zeiten“ auslegt; die Weisen aber sagen: Man liest sie nur zu ihrer Zeit.
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן זו דברי ר"ע סתימתאה דדריש זמן זמנם זמניהם אבל חכ"א אין קורין אותה אלא בזמנה
Man wandte ein: Rabbi Jehuda sagte: Wann [gilt das]? Zu der Zeit, da die Jahre in Ordnung sind und Israel in seinem Land wohnt; aber in dieser Zeit, da man auf sie schaut [um danach die Zeit bis Pessach zu berechnen], liest man sie nur zu ihrer Zeit.
מיתיבי א"ר יהודה אימתי בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה
Vielmehr doch nach den Rabbanan; und zu der Zeit, da die Jahre in Ordnung sind und Israel in seinem Land wohnt, liest man jedenfalls [früher]. Eine Widerlegung Rabbi Jochanans! – Eine Widerlegung.
אלא לאו אליבא דרבנן ובזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן מיהא קרינן תיובתא דרבי יוחנן תיובתא
Manche sagen: Rabba bar bar Chana sagte im Namen Rabbi Jochanans: Dies sind die Worte Rabbi Akiwas, des anonymen [Tanna]; die Weisen aber sagten: In dieser Zeit, da man auf sie schaut, liest man sie nur zu ihrer Zeit.
א"ד אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן זו דברי ר"ע סתימתאה אבל חכמים אמרו בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה
So wird auch gelehrt: Rabbi Jehuda sagte: Wann [gilt das]? Zu der Zeit, da die Jahre in Ordnung sind und Israel in seinem Land wohnt; aber in dieser Zeit, da man auf sie schaut, liest man sie nur zu ihrer Zeit.
תניא נמי הכי אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה
Original: Megillah 2a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.