MISCHNA: Wie werden Zeugen zu überführten Falschzeugen [Somemin]? [Sagen sie:] „Wir bezeugen von dem Mann N. N., dass er der Sohn einer Geschiedenen oder der Sohn einer Chaluza ist“, so sagt man nicht: „Dieser [Zeuge] soll an seiner Stelle zum Sohn einer Geschiedenen oder zum Sohn einer Chaluza gemacht werden“, sondern er erhält vierzig [Geißelhiebe].
מתני׳ כיצד העדים נעשים זוממין מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה אין אומרים יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו אלא לוקה ארבעים
[Sagen sie:] „Wir bezeugen von dem Mann N. N., dass er verpflichtet ist, ins Exil zu gehen“, so sagt man nicht: „Dieser soll an seiner Stelle ins Exil gehen“, sondern er erhält vierzig [Hiebe].
מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לגלות אין אומרים יגלה זה תחתיו אלא לוקה ארבעים:
GEMARA: „Wie [werden sie]“? Es hätte heißen müssen: „Wie werden die Zeugen nicht zu Somemin?“ Und ferner: Da es weiter unten heißt: „Sagten [andere] aber zu ihnen: ‚Wie könnt ihr bezeugen, wo ihr doch an jenem Tag mit uns an dem und dem Ort wart?‘, so sind diese Somemin“, (folgt daraus, dass diese hier keine Somemin sind).
גמ׳ הא כיצד אין העדים נעשים זוממין מיבעי ליה ועוד מדקתני לקמן אבל אמרו להם היאך אתם מעידין שהרי באותו היום אתם הייתם עמנו במקום פלוני הרי אלו זוממין (מכלל דאלו אין זוממין)
Der Tanna knüpft an dort an [am Ende des vorigen Traktats]: Alle Somemin werden derselben Todesart zugeführt, außer den Somemin gegen die Kohenstochter und ihren Beischläfer, die nicht derselben Todesart, sondern einer anderen Todesart zugeführt werden.
תנא התם קאי כל הזוממין מקדימין לאותה מיתה חוץ מזוממי בת כהן ובועלה שאין מקדימין לאותה מיתה אלא למיתה אחרת
Und es gibt andere Somemin, an denen man das Gesetz der Überführung [Hasama] überhaupt nicht vollzieht, sondern [nur] die vierzig Hiebe. Wie? „Wir bezeugen von dem Mann N. N., dass er der Sohn einer Geschiedenen oder der Sohn einer Chaluza ist“ – man sagt nicht: „Dieser soll an seiner Stelle zum Sohn einer Geschiedenen oder zum Sohn einer Chaluza gemacht werden“, sondern er erhält die vierzig [Hiebe].
ויש עדים זוממין אחרים שאין עושין בהן דין הזמה כל עיקר אלא מלקות ארבעים כיצד מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה אין אומרים יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו אלא לוקה את הארבעים
Woher diese Dinge? Rabbi Jehoschua ben Levi sagte (Rabbi Schimon ben Lakisch sagte): Denn die Schrift sagt: „So sollt ihr ihm tun, wie er zu tun gedachte“ (Dtn 19,19) – ihm, aber nicht seinen Nachkommen. Dann soll man doch ihn selbst [für die Kehunna] untauglich machen und nur seine Nachkommen nicht untauglich machen! Wir brauchen „wie er zu tun gedachte“, und das ist hier nicht gegeben.
מנהני מילי א"ר יהושע בן לוי (אמר ר"ש בן לקיש) דאמר קרא (דברים יט, יט) ועשיתם לו כאשר זמם לו ולא לזרעו וליפסלוהו לדידיה ולא ליפסלו לזרעיה בעינן כאשר זמם לעשות וליכא
Bar Padda sagt: [Es folgt aus einem] Schluss vom Leichteren auf das Schwerere: Wenn schon derjenige, der [eine Kohenstochter] entweiht, selbst nicht entweiht wird, ist es da nicht folgerichtig, dass derjenige, der zu entweihen kam und nicht entweiht hat, nicht entweiht wird? Rabina wandte dagegen ein: Wenn dem so ist, hast du das Gesetz der Somemin aufgehoben:
בר פדא אומר ק"ו ומה המחלל אינו מתחלל הבא לחלל ולא חילל אינו דין שלא יתחלל מתקיף לה רבינא אם כן בטלת תורת עדים זוממין
Original: Makkot 2a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.