Eine Mine ist hier nicht, ein Pfand ist hier nicht. Rawa wandte gegen Raw Nachman ein: Traute er sie mit einem Pfand an, so ist sie angetraut! – Dort [handelt es sich] um das Pfand eines anderen, und wie Rabbi Jizchak.
מנה אין כאן משכון אין כאן איתיביה רבא לרב נחמן קידשה במשכון מקודשת התם במשכון דאחרים וכדרבי יצחק
Denn Rabbi Jizchak sagte: Woher, dass ein Gläubiger das Pfand erwirbt? Denn es heißt: „Und dir wird es Gerechtigkeit sein“ (Dtn 24,13). Wenn er es nicht erwirbt, woher [dann] Gerechtigkeit? Von hier, dass ein Gläubiger das Pfand erwirbt.
דאמר רבי יצחק מנין לבעל חוב שקונה משכון שנאמר (דברים כד, יג) ולך תהיה צדקה אם אינו קונה צדקה מנין מכאן לבעל חוב שקונה משכון
Die Söhne Raw Hunas bar Awin kauften eine gewisse Magd für Kleingeld. Sie hatten es nicht bei sich und legten einen Silberbarren dafür hin. Schließlich wurde die Magd teurer. Sie kamen vor Rabbi Ami. Er sagte zu ihnen: Kleingeld ist hier nicht, ein Barren ist hier nicht.
בני רב הונא בר אבין זבון ההיא אמתא בפריטי לא הוו בהדייהו אותיבי נסכא עליה לסוף אייקר אמתא אתו לקמיה דרבי אמי אמר להו פריטי אין כאן נסכא אין כאן
Die Rabbanan lehrten: „Sei mir angetraut mit einer Mine“ – nahm sie sie und warf sie ins Meer oder ins Feuer oder in irgendetwas, wo sie verloren geht, so ist sie nicht angetraut. – Daraus folgt: Warf sie sie vor ihn hin, ist es eine Antrauung? Sie sagt ihm doch: „Nimm, ich will nicht!“
ת"ר התקדשי לי במנה נטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל דבר האבד אינה מקודשת הא שדיתינהו קמיה הוו קידושין הא קאמרה ליה שקיל לא בעינא
Er sagt es im Sinne von „es ist nicht nötig“: Es ist nicht nötig [zu sagen], dass es, wenn sie sie vor ihn hinwarf, keine Antrauung ist. Aber wenn sie sie ins Meer oder ins Feuer warf, würde ich sagen: Da sie dafür haftet, hat sie sich angetraut, und dass sie so handelt, [geschieht, weil] sie meint, sie wolle diesen Mann prüfen, ob er jähzornig ist oder nicht. Das lehrt er uns.
לא מיבעיא קא אמר לא מיבעיא שדיתינהו קמיה דלא הוו קידושין אבל זרקתו לים או לאור אימא כיון דמיחייבא בהו קדושי קדיש נפשה והא דקא עבדא הכי סברא איבדקיה להאי גברא אי רתחנא הוא או לא קמ"ל
Die Rabbanan lehrten: „Sei mir angetraut mit einer Mine“ – „Gib sie meinem Vater und deinem Vater“, so ist sie nicht angetraut; „unter der Bedingung, dass sie sie für mich annehmen“, so ist sie angetraut.
תנו רבנן התקדשי לי במנה תנם לאבא ולאביך אינה מקודשת על מנת שיקבלום לי מקודשת
„Sei mir angetraut mit einer Mine“ – „Gib sie dem Soundso“, so ist sie nicht angetraut; „unter der Bedingung, dass er sie für mich annimmt“, so ist sie angetraut. Und es ist nötig [beides zu sagen].
התקדשי לי במנה תנם לפלוני אינה מקודשת על מנת שיקבלם לי מקודשת וצריכא
Denn hätte er uns „meinem Vater und deinem Vater“ gelehrt – dort ist es, dass es eine Antrauung ist, wenn sie sagte: „unter der Bedingung, dass sie sie für mich annehmen“, weil sie sich auf sie verlässt und meint, sie werden meinen Auftrag für mich ausführen; aber beim Soundso nicht.
דאי אשמעינן אבא ואביך התם הוא דכי אמרה על מנת שיקבלום לי הוו קידושין דסמכה דעתה עילייהו סברה עבדין לי שליחותאי אבל פלוני לא
Und hätte er uns den Soundso gelehrt – hier ist es, dass es keine Antrauung ist, wenn sie sagte: „Gib sie dem Soundso“, weil sie ihm nicht nahe genug steht, um sie ihm zu schenken; aber bei „meinem Vater und deinem Vater“, denen sie nahe steht, würde ich sagen: Sie hat sie ihnen als Geschenk gegeben. [Darum] ist es nötig.
ואי אשמעינן פלוני הכא הוא דכי אמרה תנם לפלוני לא הוו קידושי דלא מקרבא דעתה לגביה למיתבה ליה במתנה אבל אבא ואביך דמקרבא דעתה לגבייהו אימא במתנה יהביתיה ניהלייהו צריכא
Die Rabbanan lehrten: „Sei mir angetraut mit einer Mine“ – „Leg sie auf den Felsen“, so ist sie nicht angetraut; und wenn der Felsen ihr gehörte, ist sie angetraut. Raw Biwi fragte: Ein Felsen, der beiden gehört – was gilt? Es bleibt unentschieden.
ת"ר התקדשי לי במנה תנם על גבי סלע אינה מקודשת ואם היה סלע שלה מקודשת בעי רב ביבי סלע של שניהם מהו תיקו
„Sei mir angetraut mit einem Brotlaib“ – „Gib ihn dem Hund“, so ist sie nicht angetraut; und wenn der Hund ihr gehörte, ist sie angetraut. Raw Mari fragte: Ein Hund, der hinter ihr herläuft – was gilt?
התקדשי לי בככר תנהו לכלב אינה מקודשת ואם היה כלב שלה מקודשת בעי רב מרי כלב רץ אחריה מהו
Beschließt sie wegen des Nutzens, dass sie sich vor ihm rettet, sich ihm zu übereignen; oder kann sie ihm vielleicht sagen: Nach der Tora bist du ohnehin verpflichtet, mich zu retten? Es bleibt unentschieden.
„Sei mir angetraut mit einem Brotlaib“ – „Gib ihn dem Armen“, so ist sie nicht angetraut, selbst bei einem Armen, der auf sie angewiesen ist. Was ist der Grund? Sie sagt ihm: So wie ich ihm verpflichtet bin, so bist auch du ihm verpflichtet.
התקדשי לי בככר תנהו לעני אינה מקודשת אפילו עני הסמוך עלה מאי טעמא אמרה ליה כי היכי דמחייבנא ביה אנא הכי מחייבת ביה את
Original: Kiddushin 8b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.