und entnimm daraus, dass Geld im Allgemeinen zurückgegeben wird.
ושמע מינה מעות בעלמא חוזרים
Kidduschin 46b קידושין
Aufbau der Debatte:Einwand 2
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Es wurde gesagt: Wer seine Schwester anheiligt – Raw sagte: Das Geld wird zurückgegeben. Und Schmuel sagte: Das Geld ist ein Geschenk. Raw sagte: Das Geld wird zurückgegeben – ein Mensch weiß, dass die Anheiligung bei seiner Schwester nicht greift, und er hat sich entschlossen und es als Pfand gegeben. – Dann sollte er ihr doch sagen: „als Pfand“! – Er dachte, sie würde es nicht annehmen.
איתמר המקדש אחותו רב אמר מעות חוזרים ושמואל אמר מעות מתנה רב אמר מעות חוזרים אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו וגמר ונתן לשום פקדון ולימא לה לשום פקדון סבר לא מקבלה
Und Schmuel ist der Ansicht: Das Geld ist ein Geschenk – ein Mensch weiß, dass die Anheiligung bei seiner Schwester nicht greift, und er hat sich entschlossen und es als Geschenk gegeben. – Dann sollte er ihr doch sagen: „als Geschenk“! – Er dachte, die Sache wäre ihr peinlich.
ושמואל סבר מעות מתנה אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו וגמר ונתן לשום מתנה ונימא לה לשום מתנה סבר כסיפא לה מילתא
Rabina wandte ein: Wer seine Teighebe als Mehl absondert – es ist keine Teighebe, und es ist Raub in der Hand des Kohen. Warum ist es Raub in der Hand des Kohen? Man sollte doch sagen: Ein Mensch weiß, dass man die Teighebe nicht als Mehl absondert, und er hat es als Geschenk gegeben!
מתיב רבינא המפריש חלתו קמח אינו חלה וגזל ביד כהן ואמאי גזל ביד כהן נימא אדם יודע שאין מפרישים חלה קמח ונתן לשם מתנה
Dort ist es anders, weil daraus ein Schaden entsteht: Manchmal hat der Kohen weniger als fünf Viertel [Kab] Mehl, und dieser knetet sie zusammen, und er meint, sein Teig sei in Ordnung gebracht, und kommt dazu, ihn als Unverzehntetes [Tewel] zu essen.
שאני התם דנפיק חורבה מינה זימנין דאית ליה לכהן פחות מחמש רבעים קמח והאי אליש ליה בהדי הדדי וקסבר נתקנה עיסתו ואתי למיכלה בטיבלה
Du hast doch gesagt: Ein Mensch weiß, dass man die Teighebe nicht als Mehl absondert! – Er weiß und weiß nicht: Er weiß, dass man die Teighebe nicht als Mehl absondert, aber er weiß nicht [den Grund]; denn er meint, ihr Grund sei die Mühe des Kohen, und auf die Mühe des Kohen habe er verzichtet.
והאמרת אדם יודע שאין מפרישים חלה קמח יודע ואינו יודע יודע שאין מפריש חלה קמח ואינו יודע דסבר טעמייהו מאי משום טירחא דכהן וטירחא דכהן אחילתיה
Dann sei es doch Hebe, und man esse sie nicht, bis man für sie Teighebe von anderswo absondert! Haben wir denn nicht gelernt: [Hat man] von [Früchten aus einem] durchlöcherten [Topf] für [solche aus einem] nicht durchlöcherten [abgehoben], so ist es Hebe, und man isst sie nicht, bis man für sie Hebe und Zehnt von anderswo absondert?
ותיהוי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה חלה ממקום אחר מי לא תנן מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשר ממקום אחר
Bei zwei Gefäßen gehorcht er, bei einem Gefäß gehorcht er nicht.
בתרי מני צאית בחד מנא לא צאית
Und wenn du willst, sage ich: Tatsächlich gehorcht der Kohen, aber der Hausherr meint, sein Teig sei in Ordnung gebracht, und kommt dazu, ihn als Unverzehntetes zu essen.
ואיבעית אימא לעולם כהן מיצת ציית וקסבר בעל הבית נתקנה עיסתו ואתי למיכל בטיבלא
Du hast doch gesagt: Ein Mensch weiß, dass man die Teighebe nicht als Mehl absondert! – Er weiß und weiß nicht: Er weiß, dass man die Teighebe nicht als Mehl absondert, aber er weiß nicht [den Grund]; denn er meint, der Grund sei die Mühe des Kohen, und die Mühe des Kohen habe dieser auf sich genommen.
והאמרת אדם יודע שאין מפרישין חלה קמח יודע ואינו יודע יודע שאין מפרישין חלה קמח ואינו יודע דסבר טעמא מאי משום טירחא דכהן טירחא דכהן קבלה עליה
Dann sei es doch Hebe, und er hebe noch einmal ab! Haben wir denn nicht gelernt: [Hat man] von nicht Durchlöchertem für Durchlöchertes [abgehoben], so ist es Hebe, und man hebe noch einmal ab? – Wir haben es doch erklärt: Bei zwei Gefäßen gehorcht er, bei einem Gefäß gehorcht er nicht.
ותיהוי תרומה ויחזור ויתרום מי לא תנן משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום הא אוקימנא בתרי מאני צאית בחד מנא לא צאית
Und er gehorcht nicht? Wir haben doch gelernt: Wer eine Gurke als Hebe abhebt, und sie erweist sich als bitter, eine Melone, und sie erweist sich als verfault, [die Abgabe] ist Hebe, und er hebe noch einmal ab! – Dort ist es anders, denn nach der Tora ist es eine richtige Hebe,
ולא צאית והתנן התורם קישות ונמצא מרה אבטיח ונמצאת סרוח תרומה ויחזור ויתרום שאני התם דמדאורייתא תרומה מעליא היא
gemäß Rabbi Ilai, denn Rabbi Ilai sagte: Woher, dass bei dem, der vom Schlechten für das Gute abhebt, seine Hebe Hebe ist? Weil es heißt: „Und ihr werdet seinetwegen keine Sünde tragen, wenn ihr das Beste davon abhebt“ (Num 18,32). Wenn es nicht heilig wäre, wozu das Tragen einer Sünde? Hieraus [lernt man], dass bei dem, der vom Schlechten für das Gute abhebt, seine Hebe Hebe ist.
מדרבי אלעאי דא"ר אלעאי מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה שנאמר (במדבר יח, לב) ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו אם אינו קדוש נשיאות חטא למה מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה
Rawa sagte:
אמר רבא
Original: Kiddushin 46b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.