Rabbi Seira sagte: Rabbi gibt hinsichtlich der Buße zu, dass alle zahlen. Was ist anders bei der Hinrichtung? Dort ist es anders, denn der Vers sagt: „So sterbe der Mann, der bei ihr gelegen hat, allein“ (Dtn 22,25).
אמר רבי זירא מודה רבי לענין קנס דכולהו משלמי מאי שנא מקטלא שאני התם דאמר קרא (דברים כב, כה) ומת האיש אשר שכב עמה לבדו
Und die Rabbanan – was machen sie mit diesem „allein“? Sie brauchen es für das, was gelehrt wurde: „So sollen beide sterben“ (Dtn 22,22) – nur wenn sie gleich sind wie einer; Worte Rabbi Oschajas. Rabbi Jonatan sagt: „So sterbe der Mann, der bei ihr gelegen hat, allein.“
ורבנן האי לבדו מאי עבדי ליה מיבעי להו לכדתני' (דברים כב, כב) ומתו גם שניהם עד שיהיו שוין כאחד דברי ר' אושעיא רבי יונתן אומר ומת האיש אשר שכב עמה לבדו
Und Rabbi Jochanan – woher hat er diese Überlegung? Wenn dem so ist, soll der Vers „be’ulat isch“ schreiben; was bedeutet „be’ulat ba’al“? Schließe daraus zweierlei.
ורבי יוחנן האי סברא מנא ליה אם כן נכתוב קרא בעולת איש מאי בעולת בעל ש"מ תרתי:
Sie fragten: Erwirbt der Beginn des Beischlafs, oder erwirbt das Ende des Beischlafs? Ein Unterschied ergibt sich etwa, wenn er in sie eingedrungen war und sie ihre Hand ausstreckte und eine Antrauung von einem anderen annahm.
איבעיא להו תחילת ביאה קונה או סוף ביאה קונה נפקא מינה כגון שהערה בה ופשטה ידה וקבלה קדושין מאחר
Oder auch für den Hohepriester, der eine Jungfrau durch Beischlaf erwirbt. Was gilt? Amemar sagte im Namen Rawas: Jeder, der beiwohnt, hat die Vollendung des Beischlafs im Sinn.
אי נמי לכהן גדול דקא קני בתולה בביאה מאי אמר אמימר משמיה דרבא כל הבועל דעתו על גמר ביאה:
für das Sich-Verunreinigen um ihretwillen und für das Auflösen ihrer Gelübde. Wenn du sagst, er bewirkt Heirat, beerbt er sie, verunreinigt sich um ihretwillen und löst ihre Gelübde auf; und wenn du sagst, er bewirkt Verlobung, beerbt er sie nicht, verunreinigt sich nicht um ihretwillen und löst ihre Gelübde nicht auf. Was gilt?
וליטמא לה ולהפר נדריה אי אמרת נשואין עושה יורשה ומיטמא לה ומיפר נדריה ואי אמרת אירוסין עושה אינו יורשה ואינו מיטמא לה ואינו מיפר נדריה מאי
Abaje sagte: Komm und höre: Der Vater hat Anspruch auf seine Tochter bei ihrer Antrauung durch Geld, durch Urkunde und durch Beischlaf, er hat Anspruch auf ihren Fund, auf ihre Arbeit und auf die Auflösung ihrer Gelübde, er nimmt ihren Scheidebrief entgegen, doch er genießt nicht die Früchte [ihrer Güter] zu ihren Lebzeiten. Ist sie verheiratet, hat der Ehemann ihm voraus, dass er die Früchte zu ihren Lebzeiten genießt.
אמר אביי ת"ש האב זכאי בבתו בקדושיה בכסף בשטר ובביאה וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ומקבל את גיטה ואינו אוכל פירות בחייה נישאת יתר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה
Rawa sagte: Komm und höre: Ein Mädchen von drei Jahren und einem Tag wird durch Beischlaf angetraut; und wenn ein Jawam ihr beiwohnte, hat er sie erworben; man ist ihretwegen wie wegen einer Ehefrau schuldig; und sie verunreinigt den, der ihr beiwohnt,
אמר רבא תא שמע בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה ואם בא עליה יבם קנאה וחייבין עליה משום אשת איש ומטמאה את בועלה
Original: Kiddushin 10a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.