Du könntest sagen: Das Gebot, das der Allbarmherzige ihm auferlegt hat, hat er erfüllt, und nun soll sie für ihn wieder unter das Verbot der Frau des Bruders fallen. Daher lehrt er es uns.
מהו דתימא מצוה דרמא רחמנא עליה עבדה והשתא תיקום עליה באיסור אשת אח קא משמע לן
Sage doch, dass es tatsächlich so ist! Der Vers sagt: „Und er nehme sie sich zur Frau“ (Dtn 25,5): Sobald er sie genommen hat, ist sie wie seine Frau geworden.
ואימא הכי נמי אמר קרא (דברים כה, ה) ולקחה לו לאשה כיון שלקחה נעשית כאשתו:
Du könntest sagen: Dort [beim Schwager gilt es], weil er ihr nicht geschrieben hat: „was ich erworben habe und was ich erwerben werde“; hier aber, wo er ihr geschrieben hat: „was ich erworben habe und was ich erwerben werde“, könnte man sagen, sie verlasse sich darauf. Daher lehrt er es uns.
מהו דתימא התם הוא דלא כתב לה דקנאי ודקנינא אבל הכא דכתב לה דקנאי ודקנינא אימא סמכה דעתה קמ"ל:
Hat er sie geschieden, so hat sie nur ihre Ketubba. Hat er sie geschieden – ja; hat er sie nicht geschieden – nicht? Er lehrt uns [dies] gemäß Rabbi Abba.
גרשה אין לה אלא כתובתה: גרשה אין לא גרשה לא קא משמע לן כדרבי אבא:
Hat er sie zurückgenommen, so ist sie wie alle Frauen und hat nur ihre Ketubba. Was lehrt er uns mit „hat er sie zurückgenommen“? Wir haben doch gelernt: Wer eine Frau scheidet und sie zurücknimmt, nimmt sie auf Grund der ersten Ketubba zurück!
החזירה הרי היא ככל הנשים ואין לה אלא כתובתה: החזירה מאי קא משמע לן תנינא המגרש את האשה ומחזירה על מנת כתובה ראשונה מחזירה
Du könntest sagen: [Das gilt bei] seiner Frau, der er selbst die Ketubba geschrieben hat; aber bei seiner Schwägerin, der nicht er [die Ketubba] geschrieben hat – wenn er sie geschieden und zurückgenommen hat, könnte man sagen, ihre Ketubba sei von ihm [zu zahlen]. Daher lehrt er es uns.
מהו דתימא אשתו הוא דאיהו כתב לה כתובה מיניה אבל יבמתו דלא איהו כתב לה היכא דגרשה ואהדרה אימא כתובתה מיניה קא משמע לן:
Raw Jehuda sagte: Anfangs schrieb man einer Jungfrau zweihundert und einer Witwe eine Mine [als Ketubba], und [die Männer] wurden alt und heirateten keine Frauen, bis Schimon ben Schetach kam und verordnete: Alle seine Güter haften für ihre Ketubba.
אמר רב יהודה בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים ולאלמנה מנה והיו מזקינין ולא היו נושאין נשים עד שבא שמעון בן שטח ותיקן כל נכסיו אחראין לכתובתה:
Ebenso wurde gelehrt: Anfangs schrieb man einer Jungfrau zweihundert und einer Witwe eine Mine, und sie wurden alt und heirateten keine Frauen. Man verordnete, dass man sie [die Ketubba-Summe] im Haus ihres Vaters hinterlegte; dennoch sagte er, wenn er auf sie zornig war, zu ihr: Geh zu deiner Ketubba!
תניא נמי הכי בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים ולאלמנה מנה והיו מזקינין ולא היו נושאין נשים התקינו שיהיו מניחין אותה בבית אביה ועדיין כשהוא כועס עליה אומר לה לכי אצל כתובתיך
Man verordnete, dass man sie im Haus ihres Schwiegervaters hinterlegte; reiche [Frauen] machten daraus Körbe aus Silber und Gold, arme machten daraus einen Nachttopf.
התקינו שיהיו מניחין אותה בבית חמיה עשירות עושות אותה קלתות של כסף ושל זהב עניות היו עושות אותה עביט של מימי רגלים
Dennoch sagte er, wenn er auf sie zornig war, zu ihr: Nimm deine Ketubba und geh hinaus! – bis Schimon ben Schetach kam und verordnete, dass er ihr schreibt: Alle meine Güter haften für ihre Ketubba.
ועדיין כשכועס עליה אומר לה טלי כתובתיך וצאי עד שבא שמעון בן שטח ותיקן שיהא כותב לה כל נכסי אחראין לכתובתה:
Original: Ketubot 82b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.