Sag doch: [Es schließt den Fall aus,] wo sie ins Haus der Ehe zurückkehrt – dann kehrt es zur ersten Sache zurück! Rawa sagte: Das hat schon der Tanna aus der Schule Rabbi Jischmaels entschieden.
ואימא היכא דהדרא לבי נשא הדרא למילתא קמייתא אמר רבא ההוא כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל
Denn in der Schule Rabbi Jischmaels wurde gelehrt: „Und das Gelübde einer Witwe oder einer Verstoßenen, alles, womit sie sich selbst gebunden hat, soll für sie gelten“ (Num 30,10). Was lehrt der Vers? Ist sie nicht ohnehin aus dem Bereich des Vaters und aus dem Bereich des Ehemannes ausgeschieden?
דתנא דבי רבי ישמעאל (במדבר ל, י) ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה מה תלמוד לומר והלא מוצאת מכלל אב ומוצאת מכלל בעל
Vielmehr: Wenn der Vater sie den Boten des Ehemannes übergeben hat, oder die Boten des Vaters sie den Boten des Ehemannes übergeben haben, und sie wurde unterwegs verwitwet oder geschieden – wie soll ich sie nennen: „Haus ihres Vaters“ für diese oder „Haus ihres Ehemannes“ für diese? Vielmehr, um dir zu sagen: Sobald sie auch nur eine Stunde aus der Gewalt des Vaters ausgeschieden ist, kann er [ihre Gelübde] nicht mehr aufheben.
אלא הרי שמסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל ונתארמלה בדרך או נתגרשה היאך אני קורא בה בית אביה של זו או בית בעלה של זו אלא לומר לך כיון שיצאה שעה אחת מרשות האב שוב אינו יכול להפר
Raw Papa sagte: Auch wir haben es gelernt: Wer einem angetrauten Mädchen beiwohnt, ist nicht schuldig, es sei denn, sie ist ein Mädchen, eine Jungfrau, angetraut und im Haus ihres Vaters. Gut: „ein Mädchen“ und nicht eine Volljährige, „eine Jungfrau“ und nicht eine, der beigewohnt wurde, „angetraut“ und nicht verheiratet; „im Haus ihres Vaters“ – was soll das ausschließen? Doch wohl den Fall, dass der Vater sie den Boten des Ehemannes übergeben hat.
אמר רב פפא אף אנן נמי תנינא הבא על נערה המאורסה אינו חייב עד שתהא נערה בתולה מאורסה והיא בבית אביה בשלמא נערה ולא בוגרת בתולה ולא בעולה מאורסה ולא נשואה בבית אביה למעוטי מאי לאו למעוטי מסר האב לשלוחי הבעל
Raw Nachman bar Jizchak sagte: Auch wir haben es gelernt: Wer einer verheirateten Frau beiwohnt – sobald sie in die Gewalt des Ehemannes zur Ehe eingetreten ist, verfällt, wer ihr beiwohnt, der Erdrosselung, auch wenn ihr [noch] nicht beigewohnt wurde. „In die Gewalt des Ehemannes eingetreten“ schlechthin – schließe daraus.
אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא הבא על אשת איש כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואין אף על פי שלא נבעלה הבא עליה הרי זה בחנק נכנסה לרשות הבעל בעלמא שמע מינה:
MISCHNA: Der Vater ist nicht zum Unterhalt seiner Tochter verpflichtet. Dies ist eine Auslegung, die Rabbi Elasar ben Asarja vor den Weisen im Weinberg zu Jawne vortrug: Die Söhne erben, und die Töchter werden unterhalten – wie die Söhne erst nach dem Tod des Vaters erben, so werden auch die Töchter erst nach dem Tod ihres Vaters unterhalten.
מתני׳ האב אינו חייב במזונות בתו זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה הבנים יירשו והבנות יזונו מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת האב אף הבנות אין ניזונות אלא לאחר מיתת אביהן:
GEMARA: Zum Unterhalt seiner Tochter ist er nicht verpflichtet – demnach ist er zum Unterhalt seines Sohnes verpflichtet. Auch bei seiner Tochter gibt es [nur] keine Pflicht – ein Gebot aber gibt es. Wer ist [der Autor] unserer Mischna? Weder Rabbi Meir noch Rabbi Jehuda noch Rabbi Jochanan ben Beroka.
גמ׳ במזונות בתו הוא דאינו חייב הא במזונות בנו חייב בתו נמי חובה הוא דליכא הא מצוה איכא מני מתניתין לא רבי מאיר לא רבי יהודה ולא רבי יוחנן בן ברוקא
Denn es wurde gelehrt: Es ist ein Gebot, die Töchter zu ernähren, und erst recht die Söhne, die sich mit der Tora befassen – so die Worte Rabbi Meirs. Rabbi Jehuda sagt: Es ist ein Gebot, die Söhne zu ernähren, und erst recht die Töchter, wegen der Entwürdigung. Rabbi Jochanan ben Beroka sagt: Es ist Pflicht, die Töchter nach dem Tod ihres Vaters zu ernähren; zu Lebzeiten ihres Vaters aber werden weder diese noch jene ernährt.
דתניא מצוה לזון את הבנות קל וחומר לבנים דעסקי בתורה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר מצוה לזון את הבנים וקל וחומר לבנות משום זילותא ר' יוחנן בן ברוקא אומר חובה לזון את הבנות לאחר מיתת אביהן אבל בחיי אביהן אלו ואלו אינן ניזונין
Wer ist [der Autor] unserer Mischna? Wenn Rabbi Meir – er sagt doch, bei Söhnen ist es ein Gebot! Wenn Rabbi Jehuda – er sagt doch, auch bei Söhnen ist es ein Gebot! Wenn Rabbi Jochanan ben Beroka – da gibt es nicht einmal ein Gebot!
מני מתניתין אי רבי מאיר הא אמר בנים מצוה אי רבי יהודה הא אמר בנים נמי מצוה אי רבי יוחנן בן ברוקא אפי' מצוה נמי ליכא
Wenn du willst, sage ich: Rabbi Meir, und so meint er es: Der Vater ist nicht zum Unterhalt seiner Tochter verpflichtet, und dasselbe gilt für seinen Sohn; bei seiner Tochter aber gibt es ein Gebot, und erst recht bei den Söhnen. Und dass er „seine Tochter“ lehrt, lehrt er uns dies:
איבעית אימא ר' מאיר והכי קאמר האב אינו חייב במזונות בתו והוא הדין לבנו הא מצוה בבתו איכא קל וחומר לבנים והאי דקתני בתו הא קמ"ל
Original: Ketubot 49a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.