Was ist der Grund, dass die Rabbanan [ihn] verpflichten? Wenn du sagst, weil [der Zeuge] glaubwürdig ist – sind doch sonst zwei glaubwürdig, auch wenn er ihnen widerspricht, und [hier] befreien die Rabbanan! Vielmehr doch, weil er schwieg, und Schweigen gleicht einem Geständnis.
מ"ט קא מחייבי רבנן אילימא משום דמהימן והא תרי בעלמא דאע"ג דקא מכחיש להו אינהו מהימני וקא פטרי רבנן אלא לאו משום דאישתיק ושתיקה כהודאה דמיא
Vielmehr ist es eine Überlegung: Wie bei einem Stück, das zweifelhaft verbotenes, zweifelhaft erlaubtes Fett ist, und ein einzelner Zeuge kam und sagte: „Ich bin mir sicher, dass es erlaubtes Fett ist“ – der glaubwürdig ist.
אלא סברא היא מידי דהוה אחתיכה ספק של חלב ספק של שומן ואתא עד אחד ואמר ברי לי דשומן הוא דמהימן
Ist das vergleichbar? Dort ist kein Verbot festgestellt; hier ist das Verbot der Ehefrau festgestellt, und keine Sache der Unzucht [wird durch] weniger als zwei [festgestellt].
מי דמי התם לא איתחזק איסורא הכא איתחזק איסורא דאשת איש ואין דבר שבערוה פחות משנים
Das ist nur vergleichbar mit einem Stück, das sicher verbotenes Fett ist, und ein einzelner Zeuge kam und sagte: „Ich bin mir sicher, dass es erlaubtes Fett ist“ – der nicht glaubwürdig ist. – Ist das vergleichbar? Dort wären, selbst wenn hundert kämen, sie nicht glaubwürdig; hier, da zwei glaubwürdig sind, wenn sie kommen, soll man auch einem glauben. Wie bei Tewel, Geheiligtem und Konamot.
הא לא דמיא אלא לחתיכה דודאי חלב ואתא עד אחד ואמר ברי לי דשומן הוה דלא מהימן מי דמי התם אפי' אתו בי מאה לא מהימני הכא כיון דכי אתו בי תרי מהימני חד נמי להימניה מידי דהוה אטבל הקדש וקונמות
Dieses Tewel – wie ist der Fall? Wenn es ihm gehört: weil es in seiner Hand liegt, es instand zu setzen. Aber wenn es einem anderen gehört – was ist er der Ansicht?
האי טבל היכי דמי אי דידיה משום דבידו לתקנו אלא דאחר מאי קסבר
Wenn er der Ansicht ist: Wer von dem Seinen für das seines Nächsten abhebt, braucht nicht die Zustimmung des Eigentümers – weil es in seiner Hand liegt, es instand zu setzen. Und wenn er der Ansicht ist, er brauche die Zustimmung des Eigentümers, und er sagt: „Ich weiß von ihm, dass es instand gesetzt ist“ – woher haben wir genau das?
אי קא סבר תורם משלו על של חברו אינו צריך דעת בעלים משום דבידו לתקנו ואי קסבר צריך דעת בעלים ואמר אנא ידענא ביה דמתקן היא גופה מנלן
Auch Geheiligtes: Wenn es Geldwert-Heiligkeit hat – weil es in seiner Hand liegt, es auszulösen. Wenn es Körper-Heiligkeit hat: Wenn es ihm gehört – weil es in seiner Hand liegt, [sein Gelübde] darüber lösen zu lassen; aber wenn es einem anderen gehört und er sagt: „Ich weiß von ihm, dass sein Eigentümer [das Gelübde] darüber hat lösen lassen“ – woher haben wir genau das?
הקדש נמי אי קדושת דמים משום דבידו לפדותו אי קדושת הגוף אי דידיה משום דבידו לאיתשולי עליה אלא דאחר ואמר ידענא ביה דאיתשיל מריה עליה היא גופה מנלן
Auch Konamot: Wenn er der Ansicht ist, es gebe Veruntreuung bei Konamot und Geldwert-Heiligkeit komme auf sie herab – weil es in seiner Hand liegt, es auszulösen. Und wenn er der Ansicht ist, es gebe keine Veruntreuung bei Konamot, und [nur] ein bloßes Verbot ruht auf seiner Schulter: Wenn es ihm gehört – weil es in seiner Hand liegt, [das Gelübde] darüber lösen zu lassen;
קונמות נמי אי קסבר יש מעילה בקונמות וקדושת דמים נחתא להו משום דבידו לפדותו ואי קסבר אין מעילה בקונמות ואיסור בעלמא הוא דרכיב להו אכתפיה אי דידיה משום דבידו לאיתשולי עליה
Rabbi Seira sagte: Wegen der Strenge, mit der du sie am Ende erschwert hast, hast du ihr am Anfang erleichtert. – Man sollte weder erschweren noch erleichtern!
אמר ר' זירא מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחלה לא ליחמיר ולא ליקיל
„Sie muss diesen und jenen verlassen“ usw. Raw sagte: Das lehrten sie nur, wenn sie aufgrund eines Zeugen geheiratet hat; aber wenn sie aufgrund zweier Zeugen geheiratet hat, muss sie nicht verlassen. Im Westen lachte man darüber: Der Mann ist gekommen und steht [da], und du sagst, sie muss nicht verlassen? – Nötig ist es, wenn wir ihn nicht erkennen.
תצא מזה ומזה וכו': אמר רב לא שנו אלא שניסת בעד אחד אבל ניסת על פי שני עדים לא תצא מחכו עליה במערבא אתא גברא וקאי ואת אמרת לא תצא לא צריכא דלא ידעינן ליה
Wenn wir ihn nicht erkennen, warum muss sie bei einem Zeugen verlassen? – Nötig ist es, wenn zwei kamen und sagten: „Wir waren bei ihm, seit er fortging, bis jetzt; und ihr seid es, die ihn nicht erkennen“; denn es steht geschrieben: „Und Josef erkannte seine Brüder, sie aber erkannten ihn nicht“ (Gen 42,8), und Raw Chisda sagte: Das lehrt, dass er ohne Bart fortgegangen und mit Bart gekommen war.
אי דלא ידעינן ליה בעד אחד אמאי תצא לא צריכא דאתו בי תרי ואמרי אנן הוינן בהדיה מכי נפק ועד השתא ואתון הוא דלא ידעיתו ליה דכתיב (בראשית מב, ח) ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו ואמר רב חסדא מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן
Original: Yevamot 88a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.