MISCHNA: Das Gebot der Chaliza: Er und seine Schwägerin kommen vor Gericht, und man gibt ihm einen Rat, der für ihn passend ist, denn es heißt: „Dann sollen ihn die Ältesten seiner Stadt rufen und zu ihm reden“ (Dtn 25,8).
מתני׳ מצות חליצה בא הוא ויבמתו לבית דין והן משיאין לו עצה ההוגנת לו שנאמר (דברים כה, ח) וקראו לו זקני עירו ודברו אליו
Und sie sagt: „Es weigert sich mein Schwager, seinem Bruder einen Namen in Israel zu erhalten; nicht will mein Schwager“ (Dtn 25,7). Und er sagt: „Ich habe keinen Gefallen daran, sie zu nehmen“ (Dtn 25,8). Und in der heiligen Sprache sprachen sie es. „Dann trete seine Schwägerin vor den Augen der Ältesten zu ihm hin, ziehe ihm seinen Schuh vom Fuß und spucke vor seinem Angesicht aus“ (Dtn 25,9) – Speichel, der für die Richter sichtbar ist; „und sie hebe an und spreche: So soll dem Mann getan werden, der das Haus seines Bruders nicht bauen will“ (Dtn 25,9). Bis hierher ließ man [sie] vortragen.
והיא אומרת מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי והוא אומר לא חפצתי לקחתה ובלשון הקדש היו אומרים ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו רוק הנראה לדיינים וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו עד כאן היו מקרין
Und als Rabbi Hyrkanos unter der Terebinthe in Kefar Etam vortragen ließ und den ganzen Abschnitt beendete, wurde es üblich, den ganzen Abschnitt zu beenden: „Und sein Name soll in Israel genannt werden: Haus dessen, dem der Schuh ausgezogen wurde“ (Dtn 25,10). [Das Ausrufen] ist ein Gebot für die Richter und kein Gebot für die Schüler. Rabbi Jehuda sagt: Es ist ein Gebot für alle, die dort stehen, zu sagen: „Dem der Schuh ausgezogen wurde!“
וכשהקרא רבי הורקנוס תחת האלה בכפר עיטם וגמר את כל הפרשה הוחזקו להיות גומרין כל הפרשה ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל מצוה בדיינין ולא מצוה בתלמידים רבי יהודה אומר מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל:
GEMARA:Raw Jehuda sagte: Das Gebot der Chaliza: Sie trägt vor, und er trägt vor, und sie zieht aus, und sie spuckt, und sie trägt vor. Was lehrt er uns? Das ist doch [schon] unsere Mischna! – Das lehrt er uns: Das Gebot ist so; und wenn man es umkehrt, macht es uns nichts aus.
גמ׳ אמר רב יהודה מצות חליצה קוראה וקורא וחולצת ורוקקה וקוראה מאי קמשמע לן מתני' היא הא קמשמע לן מצוה הכי ואי אפיך לית לן בה
Abaje sagte: Wer die Chaliza-Urkunde vortragen lässt, soll sie nicht „nicht“ für sich allein und „will mein Schwager“ für sich allein vortragen lassen, denn das bedeutet: „Es will mein Schwager“; sondern: „Nicht will mein Schwager“.
אמר אביי האי מאן דמקרי גט חליצה לא ליקרי לדידה לא לחודיה ואבה יבמי לחודיה דמשמע אבה יבמי אלא לא אבה יבמי
Und ihn soll er nicht „nicht“ für sich allein und „habe ich Gefallen“ für sich allein vortragen lassen, denn das bedeutet: „Ich habe Gefallen daran, sie zu nehmen“; sondern: „Nicht habe ich Gefallen daran, sie zu nehmen.“ Rawa sagte: Das ist [nur] ein Unterbrechen der Rede, und an einem Unterbrechen der Rede liegt uns nichts.
ולא ליקרי לדידיה לא לחודיה חפצתי לחודיה דמשמע חפצתי לקחתה אלא לא חפצתי לקחתה רבא אמר אפסוקי מילתא היא ואפסוקי מילתא לית לן בה
Raw Aschi fand Raw Kahana, wie er sich abmühte und sie „Nicht will mein Schwager“ [in einem Zug] vortragen ließ. Er sagte zu ihm: Ist der Meister nicht der Ansicht Rawas?
רב אשי אשכחיה לרב כהנא דקמצטער ומקרי לה לא אבה יבמי אמר ליה לא סבר ליה מר להא דרבא
Er sagte zu ihm: Rawa gibt [es] bei „Nicht will mein Schwager“ zu. Abaje sagte: Wer eine Chaliza-Urkunde schreibt, soll so schreiben: Wir ließen sie vortragen von „Es weigert sich mein Schwager“ bis „will mein Schwager“; und wir ließen ihn vortragen von „Nicht“ bis „sie zu nehmen“; und wir ließen sie vortragen von „So“ bis „dem der Schuh ausgezogen wurde“.
אמר ליה מודה רבא בלא אבה יבמי אמר אביי האי מאן דכתב גיטא דחליצתא ליכתוב הכי אקרינוה לדידה מן מאן יבמי עד אבה יבמי ואקרינוהו לדידיה מן לא עד לקחתה ואקרינוה לדידה מן ככה ועד חלוץ הנעל
Mar Sutra zog Linien und schrieb den ganzen Abschnitt. Mar bar Idi wandte dagegen ein: Er ist doch nicht [dazu] gegeben, [so] geschrieben zu werden! – Und die Halacha ist wie Mar Sutra.
מר זוטרא משרטט וכתיב לכולא פרשה מתקיף לה מר בר אידי והא לא ניתן ליכתב והלכתא כוותיה דמר זוטרא
Abaje sagte: Hat sie gespuckt, und der Wind hat [den Speichel] aufgefangen, hat sie gar nichts getan. Was ist der Grund? Wir brauchen „und sie spucke vor seinem Angesicht aus“. Daher: Ist er groß und sie klein, und der Wind hat ihn aufgefangen, so ist „vor seinem Angesicht“ gegeben; ist sie groß und er klein, brauchen wir, dass er bis vor sein Gesicht gelangt und dann [weiter]geht.
אמר אביי רקקה וקלטתו הרוח לא עשתה ולא כלום מאי טעמא וירקה בפניו בעינן הלכך הוא ארוך והיא גוצה קלטתהו הרוח איכא בפניו היא ארוכה והוא גוץ בעינן עד דמטי להדי אפיה והדר אזיל
Rawa sagte: Hat sie Knoblauch gegessen und gespuckt, hat sie Tonerde (gargischta) gegessen und gespuckt, hat sie gar nichts getan. Was ist der Grund? Wir brauchen, dass sie von selbst spuckt, und das ist nicht gegeben. Und Rawa sagte: Die Richter müssen den Speichel sehen, wenn er aus dem Mund der Schwägerin hervorgeht, denn es steht geschrieben: „vor den Augen der Ältesten, und sie spucke“ (Dtn 25,9).
אמר רבא אכלה תומא ורקתה אכלה גרגישתא ורקתה לא עשתה ולא כלום מאי טעמא וירקה מעצמה בעינן וליכא ואמר רבא צריכי דייני למיחזי רוקא כי נפיק מפומא דיבמה דכתיב לעיני הזקנים וירקה:
„Und sein Name soll in Israel genannt werden: Haus dessen, dem der Schuh ausgezogen wurde“ – ein Gebot für die Richter und nicht für die Schüler. Es wurde gelehrt: Rabbi Jehuda sagte: Einmal saßen wir vor Rabbi Tarfon, und eine Schwägerin kam, um die Chaliza zu vollziehen; und er sagte zu uns: Antwortet alle: „Dem der Schuh ausgezogen wurde! Dem der Schuh ausgezogen wurde! Dem der Schuh ausgezogen wurde!“
ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל מצוה בדיינין ולא בתלמידים: תניא א"ר יהודה פעם אחת היינו יושבים לפני רבי טרפון ובאתה יבמה לחלוץ ואמר לנו ענו כולכם חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל:
Wir kehren zu dir zurück, [Kapitel] „Das Gebot der Chaliza“.
הדרן עלך מצות חליצה
Original: Yevamot 106b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.