wir brauchen doch Schrift, und die ist nicht da! – Wie Golddenare und doch nicht wie Golddenare: wie Golddenare, insofern sie erhaben ist; und nicht wie Golddenare, denn dort [ist sie] von innen [herausgearbeitet], hier aber von außen.
הא בעינא מכתב וליכא כדינרי זהב ולא כדינרי זהב כדינרי זהב דבולט ולא כדינרי זהב דאילו התם מגואי והכא מאבראי
Rawa fragte Raw Nachman: Schrieb er ihr einen Scheidebrief auf eine Goldplatte und sagte zu ihr: „Empfange deinen Scheidebrief und empfange deine Ketubba“ – wie ist es? Er sagte zu ihm: Sie hat ihren Scheidebrief empfangen und ihre Ketubba empfangen.
בעא מיניה רבא מרב נחמן כתב לה גט על טס של זהב ואמר לה התקבלי גיטך והתקבלי כתובתך מהו אמר ליה נתקבלה גיטה ונתקבלה כתובתה
Er wandte gegen ihn ein: „Empfange deinen Scheidebrief, und der Rest [gilt] für deine Ketubba“ – sie hat ihren Scheidebrief empfangen, und der Rest [gilt] für ihre Ketubba.
Die Rabbanan lehrten: „Das ist dein Scheidebrief, aber das Papier gehört mir“ – sie ist nicht geschieden. „Unter der Bedingung, dass du mir das Papier zurückgibst“ – sie ist geschieden.
ת"ר הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת על מנת שתחזירי לי את הנייר הרי זו מגורשת
Das ergibt sich doch schon daraus, dass der Allbarmherzige von „einem Schriftstück“ (Dtn 24,3) sprach, nicht von zwei oder drei Schriftstücken! – Es ist nur für den Fall nötig, wo es zusammenhängt.
ותיפוק ליה (דברים כד, ג) דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים לא צריכא דמעורה
Rami bar Chama fragte: Kannte man einen Sklaven als sein [Eigentum], ein Scheidebrief ist auf seine Hand geschrieben, und nun findet er sich in ihrem Besitz – wie ist es?
בעי רמי בר חמא היו מוחזקים בעבד שהוא שלו וגט כתוב על ידו והרי הוא יוצא מתחת ידה מהו
Rawa sagte: Das ergibt sich doch schon daraus, dass es eine Schrift ist, die gefälscht werden kann! – Aber für Rawa ist doch die Mischna schwierig: „auf die Hand eines Sklaven“!
אמר רבא ותיפוק ליה דכתב שיכול להזדייף הוא ולרבא קשיא מתניתין על היד של עבד
Freilich ist die Mischna für Rawa nicht schwierig: [Sie spricht] von Übergabezeugen, und es ist Rabbi Elasar. Aber für Rami bar Chama ist sie schwierig!
בשלמא מתני' לרבא לא קשיא בעדי מסירה ורבי אלעזר היא אלא לרמי בר חמא קשיא
Auch für Rami bar Chama ist sie nicht schwierig: [Sie spricht] von einer Tätowierung. Jetzt, da du dazu gekommen bist, ist auch die Mischna (für Rawa) nicht schwierig: [Sie spricht] von einer Tätowierung.
לרמי בר חמא נמי לא קשיא בכתובת קעקע השתא דאתית להכי מתניתין (לרבא) נמי לא תיקשי בכתובת קעקע
Rami bar Chama fragte: Kannte man eine Tafel als ihr [Eigentum], ein Scheidebrief ist darauf geschrieben, und nun findet sie sich in seinem Besitz – wie ist es? Sagen wir, sie hat sie ihm übereignet, oder versteht (eine Frau) vielleicht nicht zu übereignen?
בעי רמי בר חמא היו מוחזקין בטבלא שהיא שלה וגט כתוב עליה והרי היא יוצאה מתחת ידו מהו מי אמרינן אקנויי אקניתא ליה או דלמא (אשה) לא ידעה לאקנויי
Abaje sagte: Komm und höre: Auch bezeugte er über ein kleines Dorf neben Jerusalem, in dem ein Alter lebte, der allen Dorfbewohnern lieh; er schrieb [die Schuldscheine] mit eigener Hand, und andere unterschrieben. Der Fall kam vor die Weisen, und sie erklärten es für gültig. Warum denn? Wir brauchen doch „den Kaufbrief“ (Jer 32,11), und der ist nicht da!
אמר אביי ת"ש אף הוא העיד על כפר קטן שהיה בצד ירושלים והיה בו זקן אחד והיה מלוה לכל בני הכפר וכותב בכתב ידו ואחרים חותמים ובא מעשה לפני חכמים והכשירוהו ואמאי הא בעינא (ירמיהו לב, יא) ספר מקנה וליכא
Rawa sagte: Was ist das für ein Einwand? Vielleicht
אמר רבא ומאי קושיא דילמא
Original: Gittin 20b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.