Wenn wegen [des Abschnitts über den] Scheidebrief, der darin steht – wir brauchen doch „und er schreibe ihr“ (Dtn 24,1), um ihretwillen, und das ist nicht der Fall.
אי משום כריתות דאית בה הא בעינא (דברים כד, א) וכתב לה לשמה וליכא
Gittin 20a גיטין
Aufbau der Debatte:Baraita 1Einwand 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Und wenn du sagst, man solle befürchten, er habe vielleicht schon vorher dem Schreiber Geld gegeben – wir brauchen doch seinen Namen und ihren Namen, den Namen seiner Stadt und den Namen ihrer Stadt, und die sind nicht da.
וכי תימא ליחוש דילמא אקדים ויהב ליה זוזא לספרא מעיקרא הא בעינן שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה וליכא
Und was lehrt uns Raw Josef? Dass Gallwasser nicht auf Gallwasser [hält].
ורב יוסף מאי קמ"ל שאין מי מילין על גבי מי מילין
Raw Chisda sagte: Ein Scheidebrief, den er nicht um ihretwillen schrieb, und er zog die Feder um ihretwillen darüber – da kommen wir zum Streit zwischen Rabbi Jehuda und den Weisen.
אמר רב חסדא גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן
Denn es wurde gelehrt: Wenn jemand den Gottesnamen schreiben musste, aber beabsichtigte, „Jehuda“ zu schreiben, und irrte und das Dalet nicht hineinsetzte, so zieht er die Feder darüber und heiligt ihn – Worte Rabbi Jehudas. Die Weisen sagen: Der Name ist dann nicht vom Besten.
דתניא הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת מעביר עליו קולמוס ומקדשו דברי רבי יהודה וחכמים אומרים אין השם מן המובחר
Raw Acha bar Jakow sagte: Vielleicht ist es nicht so: Die Weisen sagen es dort nur, weil wir [die Regel] „Das ist mein Gott, und ich will Ihn verherrlichen“ (Ex 15,2) brauchen, und das ist nicht gegeben; hier aber nicht.
אמר רב אחא בר יעקב דילמא לא היא עד כאן לא קאמרי רבנן התם דבעינא (שמות טו, ב) זה אלי ואנוהו וליכא אבל הכא לא
Raw Chisda sagte: Ich könnte alle Scheidebriefe der Welt für ungültig erklären. Rawa sagte zu ihm: Aus welchem Grund? Wollte man sagen, weil geschrieben steht: „und er schreibe“ (Dtn 24,3), und hier lässt sie ihn [auf ihre Kosten] für ihn schreiben – vielleicht haben ihm die Weisen [den Schreiberlohn] übereignet?
אמר רב חסדא יכילנא למיפסלינהו לכולי גיטי דעלמא אמר לי' רבא מאי טעמא אילימא משום דכתיב (דברים כד, ג) וכתב והכא איהי קא כתבה ליה ודילמא אקנויי אקנו ליה רבנן
Oder aber, weil geschrieben steht: „und er gebe“, und hier gibt er ihr nichts – vielleicht ist [schon] die Übergabe des Scheidebriefes [das Geben]. Wisse das, denn man ließ von dort ausrichten: Schrieb man ihn auf etwas, dessen Nutzung verboten ist, ist er gültig.
ואלא משום דכתיב ונתן והכא לא יהיב לה מידי דלמא נתינת גט היא תדע דשלחו מתם כתבו על איסורי הנאה כשר:
Zur Sache selbst: Man ließ von dort ausrichten: Schrieb man ihn auf etwas, dessen Nutzung verboten ist, ist er gültig. Raw Aschi sagte: Auch wir haben gelernt: „auf ein Olivenblatt“. – Vielleicht ist ein Olivenblatt anders, weil es geeignet ist, [mit anderem] zusammengerechnet zu werden?
גופא שלחו מתם כתבו על איסורי הנאה כשר אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא על העלה של זית דילמא שאני עלה של זית דחזי לאיצטרופי
Es wurde gelehrt: Rabbi sagt: Schrieb man ihn auf etwas, dessen Nutzung verboten ist, ist er gültig. Levi ging hinaus und trug es im Namen Rabbis vor, und man lobte es nicht; im Namen der Mehrheit, und man lobte es. Also ist die Halacha wie er.
תניא רבי אומר כתבו על איסורי הנאה כשר נפק לוי דרשה משמיה דרבי ולא קלסוה משמיה דרבים וקלסוה אלמא הלכתא כותיה
Die Rabbanan lehrten: „Und er schreibe“ – nicht: und er grabe ein. Heißt das, Eingraben ist kein Schreiben? Dem widerspricht: Ein Sklave, der durch eine Schrift auf einer Tafel oder einem Schreibheft freigelassen wurde, wird frei; aber nicht durch eine Schrift auf einem Halsring oder einem Halsband.
תנו רבנן וכתב ולא חקק למימרא דחקיקה לאו כתיבה היא ורמינהו עבד שיצא בכתב שעל גבי טבלא ופינקס יצא לחירות אבל לא בכתב שעל גבי כיפא ואנדוכתרי
Ulla sagte im Namen Rabbi Elasars: Das ist kein Widerspruch: Das eine, wo er das Innere [der Buchstaben] ausgehöhlt hat, das andere, wo er ihre Ränder ausgehöhlt hat.
אמר עולא אמר רבי אלעזר לא קשיא הא דחק תוכות הא דחק יריכות
Und [wo er] das Innere [aushöhlt], nicht? Dem widerspricht: Seine Schrift war nicht vertieft, sondern erhaben wie bei Golddenaren. Aber bei Golddenaren ist doch das Innere [ausgehöhlt]!
ותוכות לא ורמינהו לא היה כתבו שוקע אלא בולט כדינרי זהב והא דינרי זהב תוכות הן
Wie Golddenare und doch nicht wie Golddenare: wie Golddenare, insofern sie erhaben ist; und nicht wie Golddenare, denn dort ist das Innere [ausgehöhlt], hier die Ränder.
כדינרי זהב ולא כדינרי זהב כדינרי זהב דבולט ולא כדינרי זהב דאילו התם תוכות הכא יריכות
Rabina sagte zu Raw Aschi: Wird das Zeichen [eines Sklaven] eingeritzt oder [die Haut] zusammengepresst? Er sagte zu ihm: Es wird eingeritzt.
אמר ליה רבינא לרב אשי רושמא מיחרץ חריץ או כנופי מכניף אמר ליה מיחרץ חריץ
Er wandte gegen ihn ein: Seine Schrift war nicht vertieft, sondern erhaben wie bei Golddenaren. Wenn du nun meinst, es wird eingeritzt –
איתיביה לא היה כתבו שוקע אלא בולט כדינרי זהב ואי סלקא דעתך מיחרץ חריץ
Original: Gittin 20a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.