bis er ein Abtrünniger in Bezug auf den Götzendienst ist.
עד דהוי מומר לעבודת כוכבים
Eruwin 69b עירובין
Aufbau der Debatte:Mischna 1Frage 4
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Raw Nachman bar Jizchak sagte: [Gemeint ist er hinsichtlich dessen,] ein Anrecht abzutreten und ein Anrecht aufzugeben, wie gelehrt wird: Ein abtrünniger Israelit, der seinen Schabbat auf dem Markt [öffentlich] hält, kann [sein] Anrecht aufgeben; einer, der seinen Schabbat auf dem Markt nicht hält, kann [sein] Anrecht nicht aufgeben.
אמר רב נחמן בר יצחק ליתן רשות ולבטל רשות וכדתניא ישראל מומר משמר שבתו בשוק מבטל רשות שאינו משמר שבתו בשוק אינו מבטל רשות
Denn man hat gesagt: Ein Israelit übernimmt ein Anrecht und tritt ein Anrecht ab; beim Nichtjuden aber [gilt es erst], wenn er [sein Anrecht] vermietet. Wie [tritt ein Israelit ab]? Er sagt zu ihm: Mein Anrecht sei dir zu eigen, mein Anrecht sei zu deinen Gunsten aufgegeben – [dann] erwirbt er es, und es bedarf keiner [förmlichen] Aneignung.
מפני שאמרו ישראל נוטל רשות ונותן רשות ובנכרי עד שישכיר כיצד אומר לו רשותי קנויה לך רשותי מבוטלת לך קנה ואין צריך לזכות
Raw Aschi sagte: Dieser Tanna ist es, dem der Schabbat so schwer wiegt wie der Götzendienst,
רב אשי אמר האי תנא הוא דחמירא עליה שבת כע"ז
wie gelehrt wird: „Von euch“ (Lev 1,2) – aber nicht ihr alle; ausgenommen ist der Abtrünnige. „Von euch“ – unter euch habe ich unterschieden, nicht aber unter den Völkern.
כדתניא (ויקרא א, ב) מכם ולא כולכם פרט למומר מכם בכם חלקתי ולא באומות
„Vom Vieh“ (Lev 1,2) – um Menschen einzuschließen, die dem Vieh gleichen. Von hier aus sagte man: Man nimmt Opfer von den Frevlern Israels an, damit sie umkehren, ausgenommen vom Abtrünnigen, von dem, der [Götzen] Wein spendet, und von dem, der die Schabbate öffentlich entweiht.
מן הבהמה להביא בני אדם הדומין לבהמה מכאן אמרו מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בתשובה חוץ מן המומר והמנסך יין והמחלל שבתות בפרהסיא
Das ist in sich widersprüchlich! Du sagst: „Von euch“ – aber nicht ihr alle, um den Abtrünnigen auszuschließen, und dann lehrst du: Man nimmt Opfer von den Frevlern Israels an! – Das ist keine Schwierigkeit: Der Anfang [spricht] von einem, der in Bezug auf die ganze Tora abtrünnig ist, der mittlere Teil von einem, der in Bezug auf eine einzelne Sache abtrünnig ist.
הא גופא קשיא אמרת מכם ולא כולכם להוציא את המומר והדר תני מקבלין קרבנות מפושעי ישראל הא לא קשיא רישא במומר לכל התורה כולה מציעתא במומר לדבר אחד
Sag den Schluss: „ausgenommen vom Abtrünnigen und von dem, der Wein spendet“. Wie ist dieser Abtrünnige gemeint? Wenn ein Abtrünniger in Bezug auf die ganze Tora – das ist ja der Anfang! Wenn in Bezug auf eine einzelne Sache – das widerspricht dem mittleren Teil!
אימא סיפא חוץ מן המומר והמנסך יין האי מומר היכי דמי אי מומר לכל התורה היינו רישא אי לדבר אחד קשיא מציעתא
Sagt er also nicht Folgendes: ausgenommen von dem, der darin abtrünnig ist, [Götzen Wein] zu spenden und die Schabbate öffentlich zu entweihen? Folglich sind Götzendienst und Schabbat einander gleich. Entnimm daraus.
אלא לאו הכי קאמר חוץ מן המומר לנסך ולחלל שבתות בפרהסיא אלמא ע"ז ושבת כי הדדי נינהו שמע מינה:
MISCHNA: Wenn von den Bewohnern eines Hofes einer vergessen und keinen Eruw mitgemacht hat, ist es in Bezug auf sein Haus verboten, hinein- und hinauszutragen, ihm wie ihnen; in Bezug auf ihre [Häuser] aber ist es ihm wie ihnen erlaubt. Haben sie ihm ihr Anrecht abgetreten, ist es ihm erlaubt, ihnen aber verboten.
מתני׳ אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו ולהם ושלהם מותרין לו ולהם נתנו לו רשותן הוא מותר והן אסורין
Waren es zwei, so machen sie es einander verboten; denn einer kann ein Anrecht abtreten und ein Anrecht übernehmen, zwei können ein Anrecht abtreten, aber kein Anrecht übernehmen.
היו שנים אוסרין זה על זה שאחד נותן רשות ונוטל רשות שנים נותנין רשות ואין נוטלין רשות
Von wann an tritt man ein Anrecht ab? Bet Schammai sagen: solange es noch Tag ist; Bet Hillel sagen: nach Einbruch der Dunkelheit. Wer sein Anrecht abgetreten und [danach dennoch aus seinem Haus] hinausgetragen hat, ob versehentlich oder vorsätzlich, der macht es [den anderen] verboten – Worte Rabbi Meirs. Rabbi Jehuda sagt: Vorsätzlich macht er es verboten, versehentlich macht er es nicht verboten.
מאימתי נותנין רשות ב"ש אומרים מבעוד יום וב"ה אומרים משחשיכה מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד ה"ז אוסר דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר במזיד אוסר בשוגג אינו אוסר:
GEMARA: Sein Haus ist verboten – demnach ist sein Hof erlaubt.
גמ׳ ביתו הוא דאסור הא חצירו שריא
Wie ist das gemeint? Wenn er [sein Anrecht] aufgegeben hat, warum ist sein Haus verboten? Wenn er es nicht aufgegeben hat, warum ist sein Hof erlaubt? – Hier geht es um den Fall, dass er sein Anrecht am Hof aufgegeben hat, nicht aber sein Anrecht am Haus, und die Rabbanan meinen: Wer sein Anrecht am Hof aufgibt, hat sein Anrecht am Haus nicht aufgegeben, denn man wohnt [auch] in einem Haus ohne Hof.
היכי דמי אי דבטיל ביתו אמאי אסור אי דלא בטיל חצירו אמאי שריא הכא במאי עסקינן כגון שביטל רשות חצירו ולא ביטל רשות ביתו וקא סברי רבנן המבטל רשות חצירו רשות ביתו לא ביטל דדייר איניש בבית בלא חצר
„In Bezug auf ihre [Häuser] ist es ihm wie ihnen erlaubt“ – aus welchem Grund? Weil er bei ihnen wie ein Gast ist.
ושלהן מותר לו ולהן מאי טעמא דהוי אורח לגבייהו:
„Haben sie ihm ihr Anrecht abgetreten, ist es ihm erlaubt, ihnen aber verboten.“ Sollen doch sie bei ihm wie Gäste sein! – Einer bei fünfen ist ein Gast, fünf bei einem sind keine Gäste.
נתנו לו רשותן הוא מותר והן אסורין: ונהוי אינהו לגביה כי אורחין חד לגבי חמשה הוי אורח חמשה לגבי חד לא הוי אורח
Lässt sich daraus entnehmen, dass man [ein Anrecht] aufgibt und [der Empfänger es] wiederum aufgeben kann?
ש"מ מבטלין וחוזרין ומבטלין
So meint er es: Haben sie ihm ihr Anrecht von vornherein abgetreten, ist es ihm erlaubt, ihnen aber verboten.
הכי קאמר נתנו לו רשותן מעיקרא הוא מותר והן אסורין:
„Waren es zwei, so machen sie es einander verboten.“ Das ist doch selbstverständlich! – Nötig ist es für den Fall, dass einer von ihnen [sein Anrecht] wiederum zugunsten seines Gefährten aufgibt. Man könnte meinen, es sei [diesem dann] erlaubt; daher lehrt er uns [es]: Da er zu der Zeit, als [jener zu seinen Gunsten] aufgab, keine Erlaubnis in diesem Hof hatte, [ist es ihm nicht erlaubt].
היו שנים אוסרין זה על זה פשיטא לא צריכא דהדר חד מינייהו ובטיל ליה לחבריה מהו דתימא לישתרי קמ"ל דכיון דבעידנא דבטיל לא הוה ליה שריותא בהאי חצר:
„Denn einer kann ein Anrecht abtreten“ – wozu brauche ich das noch? Geht es ums Abtreten – das haben wir [schon] gelernt; geht es ums Übernehmen – das haben wir [auch schon] gelernt.
שאחד נותן רשות הא תו למה לי אי נותן תנינא אי נוטל תנינא
Den Schluss brauchte er: „Zwei können ein Anrecht abtreten.“ Auch das ist doch selbstverständlich! – Man könnte meinen,
סיפא איצטריכא ליה שנים נותנין רשות הא נמי פשיטא מהו דתימא
Original: Eruvin 69b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.