des ‚Ungenannten‘; aber die Weisen sagen: Zwei [dürfen] ein Schlachtopfer schächten.
סתימתאה אבל חכמים אומרים ב' שוחטים זבח אחד
Chullin 30a חולין
Aufbau der Debatte:Frage 2Einwand 2
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Und auch nach Rabbi Elasar, dem Sohn Rabbi Schimons, sollte man doch unterscheiden, etwa wenn ein Mann [mit Unterbrechung] in zwei Gewändern geschächtet hat: Das erste Gewand wird nicht unrein, und das letzte Gewand wird unrein! – Vielmehr spricht er von der Untauglichkeit der Kuh, von der tauglichen spricht er nicht.
ולרבי אלעזר ברבי שמעון נמי לפלוג כגון דשחט חד גברא בשני סודרים דסודר קמא לא מטמא וסודר בתרא מטמא אלא בפסולא דפרה קא מיירי בהכשרה לא קא מיירי
Raw Idi bar Awin wandte ein: „Und am Festtag [schlachtet er es] auf seinen Namen, ist er befreit; nicht auf seinen Namen, ist er schuldig.“
מתיב רב אידי בר אבין ובמועד לשמו פטור שלא לשמו חייב
Und wir erörterten es: Der Grund ist, dass es nicht auf seinen Namen [geschah]; demnach ist er ohne Angabe befreit.
והוינן בה טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטור
Warum ist er befreit? Das Pessach[opfer] ist an den übrigen Tagen des Jahres ein Friedensopfer! Folgt daraus, dass das Pessach[opfer] an den übrigen Tagen des Jahres einer [ausdrücklichen] Umwidmung bedarf?
ואמאי פטור פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא ש"מ פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה
Und Rabbi Chija bar Gamda sagte: Es wurde aus dem Mund der Gefährtenschaft hingeworfen, und sie sagten: Womit befassen wir uns hier? Etwa wenn die Eigentümer durch einen Toten unrein waren, so dass sie auf das zweite Pessach zurückgestellt werden; ohne Angabe steht es [also] auf seinen Namen, und dieses bedarf einer Umwidmung; ein anderes aber bedarf keiner Umwidmung.
ואמר ר' חייא בר גמדא נזרקה מפי חבורה ואמרו הכא במאי עסקינן כגון שהיו בעלים טמאי מתים דנדחין לפסח שני דסתמא לשמו קאי והאי הוא דבעי עקירה הא אחר לא בעי עקירה
Gut, wenn du sagst, die Schächtung gelte vom Anfang bis zum Ende: Es ist vom Beginn der Schächtung an untauglich geworden. Aber wenn du sagst, die Schächtung gelte erst am Ende: Da er es ein wenig geschächtet hat, ist es vom Pessach[opfer] verdrängt; den Rest schächtet er, wenn er schächtet, als Friedensopfer!
אי אמרת בשלמא ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף איפסיל ליה מתחלת שחיטה אלא אי אמרת אינה לשחיטה אלא בסוף כיון דשחט ביה פורתא אידחי ליה מפסח אידך כי קא שחיט שלמים קא שחיט
Abaje sagte zu ihm: Zugegeben, es ist vom Pessach[opfer] verdrängt; ist es etwa vom Erlös für ein Pessach[opfer] verdrängt?
אמר ליה אביי נהי דאידחי ליה מפסח מדמי פסח מי אידחי
Und wenn du sagst, es bedürfe des Hinstellens und der Schätzung – wir haben doch gelernt: Hat man an ihm zwei oder den größeren Teil von zweien geschächtet und es zuckt noch, so gilt es in jeder Hinsicht wie ein lebendes!
וכי תימא בעי העמדה והערכה והתנן שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה
Raw Jehuda sagte, Raw habe gesagt: Wer an zwei oder drei Stellen schächtet, dessen Schächtung ist tauglich. Als ich es vor Schmuel sagte, sagte er mir: Wir brauchen eine offen daliegende Schächtung, und die ist nicht vorhanden.
אמר רב יהודה אמר רב השוחט בשנים ושלשה מקומות שחיטתו כשרה כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי בעינן שחיטה מפורעת וליכא
Und auch Rabbi Schimon ben Lakisch meint, wir brauchen eine offen daliegende Schächtung. Denn Rabbi Schimon ben Lakisch sagte: Woher [wissen wir], dass die Schächtung offen daliegt? Denn es heißt: „Ein gezogener Pfeil ist ihre Zunge, sie redet Trug“ (Jer 9,7).
ואף ר"ש בן לקיש סבר בעינן שחיטה מפורעת דא"ר שמעון בן לקיש מנין לשחיטה שהיא מפורעת שנאמר (ירמיהו ט, ז) חץ שחוט לשונם מרמה דבר
Rabbi Elasar wandte ein: Zwei halten das Messer und schächten, selbst einer oben und einer unten – die Schächtung ist tauglich. Warum? Es ist doch keine offen daliegende Schächtung!
מתיב רבי אלעזר ב' אוחזין בסכין ושוחטין אפילו אחד מלמעלה ואחד מלמטה שחיטתו כשרה אמאי והא ליכא שחיטה מפורעת
Rabbi Jirmeja sagte zu ihm: Unsere Mischna [spricht] von einem Messer und zwei Menschen.
אמר ליה ר' ירמיה משנתינו בסכין אחד ושני בני אדם
Rabbi Abba sagte zu ihm: Wenn dem so ist – das ist es, was man dazu lehrt: Man befürchtet nicht, dass sie einander [das Tier] trefa machen. Gut, wenn du sagst, bei zwei Messern und zwei Menschen: Du könntest sagen, man solle befürchten, dass sie sich vielleicht aufeinander verlassen, und dieser kommt nicht dazu, den größeren Teil zu machen, und jener kommt nicht dazu, den größeren Teil zu machen; das lässt er uns hören, dass man es nicht befürchtet.
אמר ליה רבי אבא אי הכי היינו דתני עלה אין חוששין שמא יטרפו זה על זה אי אמרת בשלמא בשתי סכינין ושני בני אדם שפיר מהו דתימא ליחוש דלמא סמכי אהדדי והאי לא אתי למעבד רובא והאי לא אתי למעבד רובא קא משמע לן דאין חוששין
Aber wenn du sagst, bei einem Messer und zwei Menschen – statt dieses „man befürchtet nicht, dass sie einander trefa machen“ hätte es heißen müssen: „dass sie gegeneinander drücken“!
אלא אי אמרת בסכין אחת ושני בני אדם האי אין חוששין שמא יטרפו זה על זה שמא ידרוסו זה על זה מיבעי ליה
Rabbi Awin sagte zu ihm: Lehre: Man befürchtet nicht,
אמר ליה רבי אבין תני אין חוששין
Original: Chullin 30a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.