Gelübde und freiwillige Gaben aber werden nach der Ansicht aller am Feiertag nicht dargebracht.
אבל נדרים ונדבות דברי הכל אין קריבין ביום טוב
Beza 19b ביצה
Und diese Tannaim [stimmen überein] mit jenen Tannaim, denn es wurde gelehrt: „Man bringt kein Dankopfer am Fest der ungesäuerten Brote wegen des Gesäuerten darin, und nicht am Wochenfest, weil es ein Feiertag ist; wohl aber bringt man sein Dankopfer am Laubhüttenfest.
והני תנאי כי הני תנאי דתניא אין מביאין תודה בחג המצות מפני חמץ שבה ולא בעצרת מפני שהוא יו"ט אבל מביא אדם תודתו בחג הסוכות
Rabbi Schimon sagt: Siehe, es heißt: „am Fest der ungesäuerten Brote und am Fest der Wochen und am Fest der Hütten“ (Dtn 16,16) – alles, was am Fest der ungesäuerten Brote kommt, kommt am Wochenfest und am Laubhüttenfest; und alles, was nicht am Fest der ungesäuerten Brote kommt, kommt nicht am Wochenfest und am Laubhüttenfest. Rabbi Elasar, der Sohn Rabbi Schimons, sagt: Man bringt sein Dankopfer am Laubhüttenfest und erfüllt damit seine Pflicht der Festfreude, nicht aber die des Festopfers.“
ר' שמעון אומר הרי הוא אומר (דברים טז, טז) בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסכות כל שבא בחג המצות בא בחג השבועות ובחג הסוכות וכל שלא בא בחג המצות אינו בא בחג השבועות ובחג הסוכות ר"א בר"ש אומר מביא אדם תודתו בחג הסוכות ויוצא בה ידי חובתו משום שמחה ואין יוצא בה משום חגיגה
Der Meister sagte: „Man bringt kein Dankopfer am Fest der ungesäuerten Brote wegen des Gesäuerten darin.“ Das ist doch selbstverständlich! Raw Ada, der Sohn Raw Jizchaks – und manche sagen: Raw Schmuel bar Abba – sagte: Hier handelt es sich um den Vierzehnten [des Nissan], und er meint: Man bringt Heiliges nicht in den Zustand der Untauglichkeit.
אמר מר אין מביאין תודה בחג המצות מפני חמץ שבה פשיטא אמר רב אדא בריה דרב יצחק ואמרי לה רב שמואל בר אבא הכא בארבעה עשר עסקינן וקסבר אין מביאין קדשים לבית הפסול
„Und nicht am Wochenfest, weil es ein Feiertag ist“ – er meint: Gelübde und freiwillige Gaben werden am Feiertag nicht dargebracht.
ולא בעצרת מפני שהוא יו"ט קסבר נדרים ונדבות אין קריבין ביום טוב
„Wohl aber bringt man sein Dankopfer am Laubhüttenfest.“ Wann? Wollte man sagen: am Feiertag selbst – du sagtest doch: „und nicht am Wochenfest, weil es ein Feiertag ist“! Vielmehr: an den Halbfeiertagen.
אבל מביא אדם תודתו בחג הסוכות אימת אילימא ביום טוב עצמו והא אמרת ולא בעצרת מפני שהוא יום טוב אלא בחולו של מועד
„Rabbi Schimon sagt: Siehe, es heißt: ‚am Fest der ungesäuerten Brote und am Fest der Wochen und am Fest der Hütten‘ – alles, was am Fest der ungesäuerten Brote kommt, kommt am Wochenfest und am Laubhüttenfest; und alles, was nicht am Fest der ungesäuerten Brote kommt, kommt nicht am Wochenfest und am Laubhüttenfest.“ Rabbi Seira wandte ein: Jetzt, wo wir [die Feste dafür] ganz beiseiteschieben – ist das bei Gelübden und freiwilligen Gaben überhaupt eine Frage?
ר"ש אומר הרי הוא אומר בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות כל שבא בחג המצות בא בחג השבועות ובחג הסוכות וכל שלא בא בחג המצות אינו בא בחג השבועות ובחג הסוכות מתקיף לה ר' זירא השתא סלותי מסלתינן נדרים ונדבות מבעיא
Abaje sagte: Hinsichtlich des Darbringens streitet niemand, dass es erlaubt ist; worin sie streiten, ist, [wann] man damit [das Verbot] „du sollst nicht säumen“ übertritt.
אמר אביי בהקרבה כולי עלמא לא פליגי דשרי כי פליגי למיקם עליה בבל תאחר
Der erste Tanna meint: Drei Wallfahrtsfeste hat der Allbarmherzige gesagt, selbst nicht in ihrer Reihenfolge.
ת"ק סבר שלש רגלים אמר רחמנא אפילו שלא כסדרן
Und Rabbi Schimon meint: In ihrer Reihenfolge ja, nicht in ihrer Reihenfolge nein.
ור' שמעון סבר כסדרן אין שלא כסדרן לא
„Rabbi Elasar, der Sohn Rabbi Schimons, sagt: Man bringt sein Dankopfer am Laubhüttenfest.“ Wann? Wollte man sagen: an den Halbfeiertagen, dann ist das [dasselbe wie] der erste Tanna! Vielmehr: am Feiertag, und er meint: Gelübde und freiwillige Gaben werden am Feiertag dargebracht.
רבי אלעזר בר' שמעון אומר מביא אדם תודתו בחג הסוכות אימת אילימא בחולו של מועד היינו ת"ק אלא ביו"ט וקסבר נדרים ונדבות קריבין ביו"ט
Und warum nennt Rabbi Elasar, der Sohn Rabbi Schimons, gerade das Laubhüttenfest? Gemäß seiner Ansicht, denn es wurde gelehrt: Rabbi Schimon sagt: Es hätte nicht „Laubhüttenfest“ gesagt werden müssen, da die Schrift doch von ihm spricht; warum wurde es gesagt? Um zu sagen, dass dieses das letzte ist.
ומאי שנא חג הסוכות דנקט רבי אלעזר בר' שמעון לטעמיה דתניא רבי שמעון אומר לא יאמר חג הסוכות שבו הכתוב מדבר למה נאמר לומר שזה אחרון
Rabbi Elasar, der Sohn Rabbi Schimons, sagt: Um zu sagen, dass dieses [die Übertretung] bewirkt.
רבי אלעזר ברבי שמעון אומר לומר שזה גורם:
„Und er erfüllt damit [seine Pflicht] der Festfreude, nicht aber die des Festopfers.“ Das ist doch selbstverständlich: Es ist etwas Verpflichtendes, und alles Verpflichtende kommt nur aus nichtgeheiligtem Gut! –
ויוצא בה משום שמחה ואינו יוצא בה משום חגיגה: פשיטא דבר שבחובה הוא וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין
Nein, das ist nötig [für den Fall], dass er es sogar ausdrücklich [dafür] bestimmt hat,
לא צריכא דאף על גב דפריש
so wie Rabbi Schimon ben Lakisch Rabbi Jochanan fragte: Wer sagt: „Ich nehme auf mich ein Dankopfer und will damit meine Pflicht des Festopfers erfüllen“, [oder:] „Ich bin Nasiräer
כדבעא מניה רבי שמעון בן לקיש מר' יוחנן האומר הרי עלי תודה ואצא בה ידי חגיגה הריני נזיר
Original: Beitzah 19b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.