und will mich [mit den Opfern] aus dem Geld des Zweiten Zehnten scheren“ – was gilt? Er antwortete ihm: Er ist gelobt, erfüllt [damit] aber nicht [seine Pflicht]; er ist Nasiräer, schert sich aber nicht [damit].
ואגלח ממעות מעשר שני מהו א"ל נדור ואינו יוצא נזיר ואינו מגלח:
Ein gewisser Mann sagte zu ihnen: Gebt dem Soundso vierhundert Sus, und er soll meine Tochter heiraten. Raw Papa sagte: Die vierhundert nimmt er, und seine Tochter – wenn er will, heiratet er sie, wenn er will, heiratet er sie nicht.
ההוא גברא דאמר להו הבו ליה ארבע מאה זוזי לפלוני ולנסיב ברתי אמר רב פפא ארבע מאה שקיל וברתיה אי בעי נסיב אי בעי לא נסיב
Der Grund ist, dass er sagte: „Gebt ihm, und er soll heiraten“; hätte er aber gesagt: „Er soll heiraten, und gebt ihm“, dann nimmt er [das Geld], wenn er heiratet, und nimmt es nicht, wenn er nicht heiratet.
טעמא דאמר הבו ליה ולנסיב אבל אי אמר לנסיב והבו ליה אי נסיב שקיל ואי לא נסיב לא שקיל:
Meremar saß da und trug diese Lehre in seinem eigenen Namen vor. Rabina sagte zu Meremar: Ihr lehrt sie so? Wir lehren sie [in Verbindung damit], wie Resch LakischRabbi Jochanan fragte.
יתיב מרימר וקאמר להא שמעתא משמיה דנפשיה א"ל רבינא למרימר אתון הכי מתניתו לה אנן כדבעא מיניה ריש לקיש מר' יוחנן מתנינן לה:
Ein Tanna lehrte vor Rabbi Jizchak bar Abba: „Und er brachte das Brandopfer dar und verrichtete es nach der Vorschrift“ (Lev 9,16) – nach der Vorschrift des freiwilligen Brandopfers. [Damit] lehrt es über das Pflicht-Brandopfer, dass es des Händeauflegens bedarf.
תני תנא קמיה דר' יצחק בר אבא (ויקרא ט, טז) ויקרב את העולה ויעשה כמשפט כמשפט עולת נדבה למד על עולת חובה שטעונה סמיכה
Er sagte zu ihm: Wer es dir gesagt hat – das ist Bet Schammai, die Pflicht-Friedensopfer nicht von freiwilligen Friedensopfern ableiten. Denn wäre es Bet Hillel – da sie Pflicht-Friedensopfer von freiwilligen Friedensopfern ableiten, bräuchte auch das Pflicht-Brandopfer keinen Vers, da sie es vom freiwilligen Brandopfer ableiten.
א"ל דאמר לך מני בית שמאי היא דלא גמרי שלמי חובה משלמי נדבה דאי בית הלל כיון דגמרי שלמי חובה משלמי נדבה עולת חובה נמי לא תבעי קרא דגמרי מעולת נדבה
Und woher [weißt du], dass Bet Hillel Pflicht-Friedensopfer von freiwilligen Friedensopfern ableiten? Vielleicht leiten sie es vom Pflicht-Brandopfer ab, und das Pflicht-Brandopfer selbst bedarf eines Verses! –
וממאי דבית הלל שלמי חובה משלמי נדבה גמרי דלמא מעולת חובה גמרי ועולת חובה גופא בעיא קרא
Was ist [anders], dass sie es nicht von freiwilligen Friedensopfern ableiten? Weil diese häufig sind. Auch vom Pflicht-Brandopfer leiten sie es nicht ab, weil es ganz [verbrannt] wird.
מאי שנא משלמי נדבה דלא גמרי שכן מצויין מעולת חובה נמי לא גמרי שכן כליל
Und meinen Bet Schammai, dass Pflicht-Friedensopfer kein Händeauflegen erfordern? Es wurde doch gelehrt: Rabbi Jose sagte: Bet Schammai und Bet Hillel stritten nicht über das Händeauflegen selbst, dass es nötig ist. Worüber stritten sie? Darüber, ob unmittelbar auf das Händeauflegen das Schlachten [folgen muss]: Bet Schammai sagen, es ist nicht nötig, und Bet Hillel sagen, es ist nötig. –
וסברי בית שמאי שלמי חובה לא בעו סמיכה והתניא אמר רבי יוסי לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הסמיכה עצמה שצריך על מה נחלקו על תכף לסמיכה שחיטה שבית שמאי אומרים אינו צריך ובית הלל אומרים צריך
Er spricht nach jenem Tanna, denn es wurde gelehrt: Rabbi Jose, der Sohn Rabbi Jehudas, sagte: Bet Schammai und Bet Hillel stritten nicht darüber, dass unmittelbar auf das Händeauflegen das Schlachten [folgen muss], dass es nötig ist. Worüber stritten sie? Über das Händeauflegen selbst: Bet Schammai sagen, es ist nicht nötig, und Bet Hillel sagen, es ist nötig.
הוא דאמר כי האי תנא דתניא אמר רבי יוסי בר' יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על תכף לסמיכה שחיטה שצריך על מה נחלקו על הסמיכה עצמה שבית שמאי אומרים אינו צריך ובית הלל אומרים צריך:
Die Rabbanan lehrten: Es geschah mit Hillel dem Alten, dass er sein Brandopfer in den Tempelhof brachte, um am Feiertag die Hände darauf zu legen. Da scharten sich die Schüler Schammais des Alten um ihn und sagten zu ihm: Was hat es mit diesem Tier auf sich? Er sagte zu ihnen: Es ist ein weibliches, und ich habe es als Friedensopfer gebracht. Er wedelte ihnen mit seinem Schwanz, und sie gingen davon.
ת"ר מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה ביו"ט חברו עליו תלמידי שמאי הזקן אמרו לו מה טיבה של בהמה זו אמר להם נקבה היא ולזבחי שלמים הבאתיה כשכש להם בזנבה והלכו להם
An jenem Tag gewannen Bet Schammai die Oberhand über Bet Hillel und wollten die Halacha nach ihnen festlegen. Da war ein Alter unter den Schülern Schammais des Alten, Bawa ben Buta mit Namen, der wusste, dass die Halacha wie Bet Hillel ist. Er sandte hin
ואותו היום גברה ידם של בית שמאי על בית הלל ובקשו לקבוע הלכה כמותן והיה שם זקן אחד מתלמידי שמאי הזקן ובבא בן בוטא שמו שהיה יודע שהלכה כבית הלל ושלח
Original: Beitzah 20a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.