Aber das, was wir gelernt haben: Findet er eine Rolle von Urkunden oder ein Bündel von Urkunden, soll er sie zurückgeben – ist es da auch dem Schuldner recht, sie dem Gläubiger zurückzugeben?
אלא הא דתנן מצא תכריך של שטרות או אגודה של שטרות ה"ז יחזיר הכי נמי דניחא ליה ללוה לאהדורי ליה למלוה
Vielmehr sagte Rawa: Kennzeichen [gelten] nach der Tora, denn es steht geschrieben: „Und es soll bei dir bleiben, bis dein Bruder danach forscht“ (Dtn 22,2) – kommt dir denn in den Sinn, dass er es gibt, bevor er danach forscht? Vielmehr: Erforsche ihn, ob er ein Betrüger ist oder kein Betrüger. Doch wohl durch Kennzeichen! Daraus ist es zu entnehmen.
אלא אמר רבא סימנין דאורייתא דכתיב (דברים כב, ב) והיה עמך עד דרוש אחיך אותו וכי תעלה על דעתך שיתננו קודם שידרשנו אלא דרשהו אם רמאי הוא או אינו רמאי לאו בסימנין שמע מינה
Rawa sagte: Wenn du sagen solltest, Kennzeichen [gelten] nach der Tora – [warum] „wenn du sagen solltest“? Es ist für ihn doch entschieden, dass Kennzeichen nach der Tora [gelten]! – Weil man [es auch] so erklären könnte, wie wir [es oben] erklärt haben.
אמר רבא אם תמצי לומר סימנין דאורייתא אם תמצי לומר הא פשיט ליה סימנין דאורייתא משום דאיכא למימר כדשנינן
Kennzeichen gegen Kennzeichen – er soll es liegen lassen. Kennzeichen gegen Zeugen – es werde dem mit den Zeugen gegeben. Kennzeichen gegen Kennzeichen und einen Zeugen – ein einzelner Zeuge gilt, als wäre er nicht da, und er soll es liegen lassen.
סימנין וסימנין יניח סימנין ועדים ינתן לבעל העדים סימנין וסימנין ועד אחד עד אחד כמאן דליתיה דמי ויניח
Zeugen für das Weben gegen Zeugen für das Entfallen – es werde dem mit den Zeugen für das Entfallen gegeben, denn wir sagen: [Der andere] hat es verkauft, und es ist einem anderen Menschen entfallen.
Das Maß seiner Länge gegen das Maß seiner Breite – es werde [dem mit] dem Maß seiner Länge gegeben, denn das Maß seiner Breite kann man abschätzen, wenn sein Eigentümer es umgelegt hat und dasteht, das Maß seiner Länge aber kann man nicht abschätzen.
מדת ארכו ומדת רחבו תנתן למדת ארכו דמדת רחבו שעורי קא משער לה כד מכסי לה מרה וקאי ומדת ארכו לא משתער לה
Gibt er die Kennzeichen des Scheidebriefs an, und gibt sie die Kennzeichen des Scheidebriefs an, so werde er ihr gegeben. Woran? Wollte man sagen, am Maß seiner Länge und Breite – vielleicht hat sie ihn gesehen, als er ihn in der Hand hielt! Vielmehr: Es ist ein Loch darin neben dem und dem Buchstaben.
הוא אומר סימני הגט והיא אומרת סימני הגט ינתן לה במאי אילימא במדת ארכו ורחבו דלמא בהדי דנקיט ליה חזיתיה אלא נקב יש בו בצד אות פלוני
Gibt er die Kennzeichen der Schnur an, und gibt sie die Kennzeichen der Schnur an, so werde er ihr gegeben. Woran? Wollte man sagen, an Weiß und Rot – vielleicht hat sie sie gesehen, als er ihn in der Hand hielt! Vielmehr am Maß ihrer Länge.
הוא אומר סימני החוט והיא אומרת סימני החוט ינתן לה במאי אילימא בחיורא ובסומקא ודלמא בהדי דנקיט ליה חזיתיה אלא במדת ארכו
Sagt er: „In einem Beutel“, und sagt sie: „In einem Beutel“, so werde er ihm gegeben. Was ist der Grund? Sie weiß ja, dass er alles, was er hat, in einen Beutel legt.
הוא אומר בחפיסה והיא אומרת בחפיסה ינתן לו מ"ט מידע ידעה דכל מה דאית ליה בחפיסה הוא דמנח ליה:
MISCHNA: Und bis wann muss er ausrufen? Bis seine Nachbarn davon wissen. Worte Rabbi Meirs. Rabbi Jehuda sagt: Drei Wallfahrtsfeste [lang], und nach dem letzten Wallfahrtsfest sieben Tage, damit [der Eigentümer] drei [Tage] nach Hause gehe, drei zurückkehre und einen Tag ausrufe.
מתני׳ ועד מתי חייב להכריז עד כדי שידעו בו שכניו דברי ר"מ ר' יהודה אומר שלש רגלים ואחר הרגל האחרון שבעה ימים כדי שילך לביתו שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד:
GEMARA: Es wurde gelehrt: „Die Nachbarn des Verlorenen.“ Was [heißt] „die Nachbarn des Verlorenen“? Wollte man sagen, die Nachbarn des Eigentümers des Verlorenen – wenn er ihn kennt, soll er doch hingehen und es ihm zurückgeben! Vielmehr die Nachbarn des Ortes, an dem das Verlorene gefunden wurde.
גמ׳ תנא שכני אבידה מאי שכני אבידה אילימא שכינים דבעל אבידה אי ידע ליה ליזול ולהדריה נהליה אלא שכני מקום שנמצאת בו אבידה:
Und dem widersprechend: Am dritten Marcheschwan bittet man um Regen; Rabban Gamliel sagt: Am siebten desselben, (das ist) fünfzehn Tage nach dem Fest, damit der letzte [Pilger] im Land Israel den Fluss Euphrat erreiche.
ורמינהו בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים ר"ג אומר בז' בו (שהוא) ט"ו יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבא"י לנהר פרת
Zur Zeit des Ersten Tempels, als die Israeliten sehr zahlreich waren – denn es steht von ihnen geschrieben: „Juda und Israel waren zahlreich wie der Sand am Meer an Menge“ (1 Kön 4,20) –, verlangen wir so viel; zur Zeit des Zweiten Tempels, als die Israeliten nicht sehr zahlreich waren – denn es steht von ihnen geschrieben: „Die ganze Gemeinde insgesamt: zweiundvierzigtausenddreihundertsechzig“ (Esra 2,64) –, verlangen wir nicht so viel.
במקדש ראשון דנפישי ישראל טובא דכתיב בהו (מלכים א ד, כ) יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרוב בעינן כולי האי במקדש שני דלא נפישי ישראל טובא דכתיב בהו (עזרא ב, סד) כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים שלש מאות וששים לא בעינן כולי האי
Abaje sagte zu ihm: Es steht doch geschrieben: „Und die Priester und die Leviten wohnten“ usw. (Neh 7,72), „und die Sänger und die Torhüter und ganz Israel in ihren Städten“ (Esra 2,70).
אמר ליה אביי והא כתיב (נחמיה ז, עב) וישבו הכהנים והלוים וגו' (עזרא ב, ע) והמשוררים והשוערים וכל ישראל בעריהם
Und da es so ist, ist das Umgekehrte einleuchtend: Zur Zeit des Ersten Tempels, als die Israeliten sehr zahlreich waren, die Welt [von ihnen] bevölkert war und sich Karawanen fanden, die bei Tag und bei Nacht zogen, verlangen wir nicht so viel, und drei Tage genügen; zur Zeit des Zweiten Tempels, als die Israeliten nicht sehr zahlreich waren, die Welt nicht [von ihnen] bevölkert war und sich keine Karawanen fanden, die bei Tag und bei Nacht zogen, verlangen wir so viel.
וכיון דהכי הוא אפכא מסתברא מקדש ראשון דנפישי ישראל טובא דמצוות עלמא ומשתכחי שיירתא דאזלי בין ביממא ובין בליליא לא בעינן כולי האי וסגי בתלתא יומא מקדש שני דלא נפישי ישראל טובא ולא מצוות עלמא ולא משתכחי שיירתא דאזלי בין ביממא ובין בליליא בעינן כולי האי
Rawa sagte: Gleich ob zur Zeit des Ersten Tempels oder zur Zeit des Zweiten Tempels – die Rabbanan haben beim Verlorenen keine übermäßige Mühe auferlegt.
רבא אמר לא שנא במקדש ראשון ולא שנא במקדש שני לא הטריחו רבנן באבדה יותר מדאי
Rabina sagte: Daraus ist zu entnehmen: Wenn er ausruft, ruft er „einen Mantel“ aus; denn wenn du meinst, er ruft „ein Verlorenes“ aus, müssten wir ihm einen Tag hinzufügen, um seine Sachen durchzusehen. Vielmehr ist daraus zu entnehmen: Er ruft „einen Mantel“ aus. Daraus ist es zu entnehmen.
אמר רבינא שמע מינה כי מכריז גלימא מכריז דאי סלקא דעתך אבידתא מכריז בעינן למטפי ליה חד יומא לעיוני במאניה אלא שמע מינה גלימא מכריז שמע מינה
Die Rabbanan lehrten: Am ersten Wallfahrtsfest sagt er: „Erstes Wallfahrtsfest“; am zweiten Wallfahrtsfest sagt er: „Zweites Wallfahrtsfest“; am dritten Wallfahrtsfest sagt er es ohne nähere Angabe.
ת"ר רגל ראשון אומר רגל ראשון רגל שני אומר רגל שני רגל שלישי אומר סתם
Und warum? Er soll doch „drittes Wallfahrtsfest“ sagen! – Damit man es nicht mit dem zweiten verwechselt. – Dann auch beim zweiten!
ואמאי לימא רגל שלישי דלא אתי לאחלופי בשני שני נמי
Original: Bava Metzia 28a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.