Wir lernen [das Gesetz] des Fundes vom Scheidebrief; und der andere ist der Ansicht: Wir lernen den Fund nicht vom Scheidebrief.
ילפינן מציאה מגט ומר סבר לא ילפינן מציאה מגט
Bawa Mezia 11a בבא מציעא
Aufbau der Debatte:Mischna 1Frage 2
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Und wenn du willst, sage ich: Bei einer Minderjährigen streitet niemand, dass wir den Fund vom Scheidebrief lernen; und hier streiten sie über einen Minderjährigen.
ואיבעית אימא בקטנה כולי עלמא לא פליגי דילפינן מציאה מגט והכא בקטן קא מיפלגי
Der eine ist der Ansicht: Wir lernen den Minderjährigen von der Minderjährigen; und der andere ist der Ansicht: Wir lernen den Minderjährigen nicht von der Minderjährigen.
מר סבר ילפינן קטן מקטנה ומר סבר לא ילפינן קטן מקטנה
Und wenn du willst, sage ich: Der eine sagt das eine, und der andere sagt das andere, und sie streiten nicht.
ואיבעית אימא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:
MISCHNA: Sah er sie hinter einem Fund herlaufen, hinter einem verletzten Hirsch, hinter jungen Tauben, die noch nicht fliegen, und sagte: „Mein Feld hat [es] für mich erworben“, so hat es [es] für ihn erworben. Lief der Hirsch auf seine gewöhnliche Weise, oder flogen die jungen Tauben [schon], und er sagte: „Mein Feld hat [es] für mich erworben“, so hat er nichts gesagt.
מתני׳ ראה אותן רצין אחר מציאה אחר צבי שבור אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לי שדי זכתה לו היה צבי רץ כדרכו או שהיו גוזלות מפריחין ואמר זכתה לי שדי לא אמר כלום:
גמ׳ אמר רב יהודה אמר שמואל והוא שעומד בצד שדהו
Sein Feld sollte doch [auch so] für ihn erwerben, denn Rabbi Jose bar Chanina sagte: Der Hof eines Menschen erwirbt für ihn ohne sein Wissen!
ותקני ליה שדהו דאמר ר' יוסי בר' חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו
Das gilt bei einem bewachten Hof; bei einem Hof aber, der nicht bewacht ist – wenn er neben seinem Feld steht, ja; wenn nicht, nein.
הני מילי בחצר המשתמרת אבל חצר שאינה משתמרת אי עומד בצד שדהו אין אי לא לא
Und woher sagst du, dass bei einem nicht bewachten Hof [gilt]: Wenn er neben seinem Feld steht, ja; wenn nicht, nein?
ומנא תימרא דחצר שאינה משתמרת אי עומד בצד שדהו אין אי לא לא
Denn es wird gelehrt: Stand einer in der Stadt und sagte: „Ich weiß, dass Arbeiter eine Garbe, die ich auf dem Feld habe, vergessen haben; sie soll nicht als vergessen gelten“ – man könnte meinen, sie gelte nicht als vergessen; [darum] sagt die Schrift: „und du vergisst eine Garbe auf dem Feld“ (Dtn 24,19) – auf dem Feld vergisst du, und nicht in der Stadt.
דתניא היה עומד בעיר ואומר יודע אני שעומר שיש לי בשדה פועלים שכחוהו לא יהא שכחה יכול לא יהא שכחה תלמוד לומר (דברים כד, יט) ושכחת עומר בשדה בשדה ושכחת ולא בעיר
Dies selbst ist schwierig: Du sagst: „Man könnte meinen, sie gelte nicht als vergessen“ – demnach gilt sie als vergessen; und [dann] nimmt die Lehre auf: „Auf dem Feld vergisst du, und nicht in der Stadt“ – demnach gilt sie nicht als vergessen!
הא גופא קשיא אמרת יכול לא יהא שכחה אלמא הוי שכחה ונסיב לה גמרא בשדה ושכחת ולא בעיר אלמא לא הוי שכחה
Vielmehr meint er doch wohl so: Auf dem Feld gilt [was] von vornherein vergessen ist als vergessen; [was] erinnert und am Ende vergessen ist, gilt nicht als vergessen. Was ist der Grund? Da er neben ihr steht, ist es sein Hof, und er erwirbt sie für ihn.
אלא לאו הכי קאמר בשדה שכוח מעיקרו הוי שכחה זכור ולבסוף שכוח אין שכחה מאי טעמא דכיון דקאי גבה הויא ליה חצרו וזכתה ליה
Aber in der Stadt gilt selbst [was] erinnert und am Ende vergessen ist als vergessen. Was ist der Grund? Weil er nicht neben ihr ist, dass es für ihn erwerben könnte.
אבל בעיר אפילו זכור ולבסוף שכוח הויא שכחה מאי טעמא דליתיה גביה דלזכי ליה
Woher [weißt du das]? Vielleicht ist es ein Schriftentscheid, dass es auf dem Feld als vergessen gilt und in der Stadt nicht als vergessen gilt!
ממאי דלמא גזירת הכתוב היא דבשדה נהוי שכחה ובעיר לא נהוי שכחה
Die Schrift sagt: „du sollst nicht umkehren, um sie zu holen“ (Dtn 24,19) – um das Vergessen in der Stadt einzuschließen.
אמר קרא (דברים כד, יט) לא תשוב לקחתו לרבות שכחת העיר
Das braucht er doch für das Verbot!
האי מיבעי ליה ללאו
Wenn dem so ist, sollte die Schrift sagen: „du sollst sie nicht holen“; was [heißt] „du sollst nicht umkehren“? Um das Vergessen in der Stadt einzuschließen.
אם כן נימא קרא לא תקחנו מאי לא תשוב לרבות שכחת העיר
Und noch braucht er es für das, was wir gelernt haben: Was vor ihm [liegt], gilt nicht als vergessen; was hinter ihm [liegt], gilt als vergessen, denn es fällt unter „du sollst nicht umkehren“.
ואכתי מיבעי ליה לכדתנן שלפניו אין שכחה שלאחריו יש שכחה שהוא בבל תשוב
Dies ist die Regel: Alles, was unter „du sollst nicht umkehren“ fällt, ist vergessen; alles, was nicht unter „du sollst nicht umkehren“ fällt, ist nicht vergessen.
זה הכלל כל שהוא בבל תשוב שכחה כל שאינו בבל תשוב אינו שכחה
Raw Aschi sagte: Die Schrift sagt: „es soll sein“ (Dtn 24,19) – um das Vergessen in der Stadt einzuschließen.
אמר רב אשי אמר קרא (דברים כד, יט) יהיה לרבות שכחת העיר
Und so sagte [auch] Ulla: Und [das gilt nur], wenn er neben seinem Feld steht; und so sagte [auch] Rabba bar bar Chana: Und [das gilt nur], wenn er neben seinem Feld steht.
וכן אמר עולא והוא שעומד בצד שדהו וכן אמר רבה בר בר חנה והוא שעומד בצד שדהו
Rabbi Abba wandte gegen Ulla ein: Es geschah mit Rabban Gamliel und den Ältesten, die auf einem Schiff fuhren. Rabban Gamliel sagte: Der Zehnt, den ich künftig abmessen werde, ist Jehoschua gegeben,
איתיביה רבי אבא לעולא מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה אמר רבן גמליאל עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע
Original: Bava Metzia 11a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.