Raw Papa sagte: Als die Rabbanan ihm die vier Ellen verordneten, [geschah es] im Allgemeinen; im Feld des Hausherrn haben die Rabbanan es ihm nicht verordnet. Und obwohl der Allbarmherzige ihm darin [ein Recht] zuerkannt hat – der Allbarmherzige hat ihm [nur] zuerkannt, darin umherzugehen und Pea aufzulesen; dass es sein Hof werde, hat der Allbarmherzige ihm nicht zuerkannt.
רב פפא אמר כי תקינו ליה רבנן ארבע אמות בעלמא בשדה דבעל הבית לא תקינו ליה רבנן ואע"ג דזכה ליה רחמנא בגוה כי זכה ליה רחמנא להלוכי בה ולנקוטי פיאה למיהוי חצירו לא זכה ליה רחמנא
Rawa sagte: Rabbi Jaakow bar Idi wandte [aus] Nesikin ein: „Sah einer den Fund und fiel darauf, und ein anderer kam und nahm ihn in Besitz, so hat der, der ihn in Besitz nahm, ihn erworben.“ Und wenn du sagst, die vier Ellen eines Menschen erwerben für ihn an jedem Ort, sollten doch seine vier Ellen für ihn erwerben!
אמר רבא מותיב ר' יעקב בר אידי נזיקין ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה ואי אמרת ארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום נקנו ליה ארבע אמות דידיה
Hier handelt es sich darum, dass er nicht gesagt hat: „Ich will erwerben.“ – Wenn die Rabbanan [es] verordnet haben, was macht es aus, dass er es nicht gesagt hat? – Da er sich darauf fallen ließ, hat er seine Absicht offenbart, dass er durch das Fallen erwerben will; durch die vier Ellen will er nicht erwerben.
הכא במאי עסקינן דלא אמר אקני ואי תקון רבנן כי לא אמר מאי הוי כיון דנפל עליה גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דנקני בארבע אמות לא ניחא ליה דנקני
Raw Scheschet sagte: Wo die Rabbanan [es] verordnet haben, [war es] in einer Seitengasse, wo sich die Menge nicht drängt; im öffentlichen Bereich, wo sich die Menge drängt, haben die Rabbanan es nicht verordnet.
רב ששת אמר כי תקינו רבנן בסמטא דלא דחקי רבים ברשות הרבים דקא דחקי רבים לא תקינו רבנן
Und Resch Lakisch sagte im Namen von Abba Kohen Bardala: Eine Minderjährige hat keinen Hof und hat keine vier Ellen; Rabbi Jochanan aber sagte im Namen von Rabbi Jannai: Sie hat einen Hof und hat vier Ellen.
ואמר ריש לקיש משום אבא כהן ברדלא קטנה אין לה חצר ואין לה ארבע אמות ור' יוחנן משום ר' ינאי אמר יש לה חצר ויש לה ארבע אמות
Worüber streiten sie? Der eine ist der Ansicht: Der Hof wurde als ihre Hand eingeschlossen; so wie sie eine Hand hat, hat sie auch einen Hof. Der andere ist der Ansicht: Der Hof wurde als Beauftragung eingeschlossen; und so wie sie keine Beauftragung hat, hat sie auch keinen Hof.
במאי קמיפלגי מר סבר חצר משום ידה איתרבאי כי היכי דאית לה יד חצר נמי אית לה ומר סבר חצר משום שליחות איתרבאי וכי היכי דשליחות לית לה חצר נמי לית לה
Gibt es denn jemanden, der sagt, der Hof sei als Beauftragung eingeschlossen worden? Es wird doch gelehrt: „in seiner Hand“ (Ex 22,3) – ich hätte nur seine Hand; sein Dach, sein Hof und sein Gehege – woher? Die Schrift sagt: „wird wirklich gefunden“ (Ex 22,3) – an jedem Ort.
מי איכא מאן דאמר חצר משום שליחות איתרבאי והתניא (שמות כב, ג) בידו אין לי אלא ידו גגו חצירו וקרפיפו מנין ת"ל (שמות כב, ג) המצא תמצא מכל מקום
Und wenn du meinst, der Hof sei als Beauftragung eingeschlossen worden, dann fänden wir ja einen Beauftragten zu einer Übertretung; wir halten aber fest: Es gibt keinen Beauftragten zu einer Übertretung.
ואי סלקא דעתך חצר משום שליחות איתרבאי אם כן מצינו שליח לדבר עבירה וקיימא לן אין שליח לדבר עבירה
Rabina sagte: Wo sagen wir, es gebe keinen Beauftragten zu einer Übertretung? Wo der Beauftragte [selbst] verpflichtungsfähig ist; beim Hof aber, der nicht verpflichtungsfähig ist, wird sein Auftraggeber verpflichtet.
אמר רבינא היכא אמרינן דאין שליח לדבר עבירה היכא דשליח בר חיובא הוא אבל בחצר דלאו בר חיובא הוא מיחייב שולחו
Demnach – wer zu einer Frau und einem Sklaven sagt: „Geht und stehlt für mich“, die nicht verpflichtungsfähig sind, wird dann etwa auch ihr Auftraggeber verpflichtet?
אלא מעתה האומר לאשה ועבד צאו גנבו לי דלאו בני חיובא נינהו הכי נמי דמיחייב שולחן
Wie kannst du [das] sagen? Frau und Sklave sind verpflichtungsfähig, nur haben sie jetzt jedenfalls nichts, um zu bezahlen; denn wir haben gelernt: Ist die Frau geschieden, ist der Sklave freigelassen worden, so sind sie zur Bezahlung verpflichtet.
אמרת אשה ועבד בני חיובא נינהו והשתא מיהא לית להו לשלומי דתנן נתגרשה האשה נשתחרר העבד חייבין לשלם
Raw Sama sagte: Wo sagen wir, es gebe keinen Beauftragten zu einer Übertretung? Wo er es, wenn er will, tut, und, wenn er will, nicht tut; beim Hof aber, in den man [etwas] gegen seinen Willen hineinlegt, wird sein Auftraggeber verpflichtet.
רב סמא אמר היכא אמרינן אין שליח לדבר עבירה היכא דאי בעי עביד ואי בעי לא עביד אבל חצר דבעל כרחיה מותיב בה מיחייב שולחו
Was ist [der Unterschied] zwischen ihnen? Zwischen ihnen besteht [der Fall], dass ein Kohen zu einem Israeliten sagt: „Geh und verlobe mir eine geschiedene Frau“; oder auch, dass ein Mann zu einer Frau sagt: „Schere mir einem Knaben [das Haar] rund.“
מאי בינייהו איכא בינייהו כהן דאמר ליה לישראל צא וקדש לי אשה גרושה אי נמי איש דאמר לה לאשה אקפי לי קטן
Nach der Fassung, die sagt: Wo immer er es, wenn er will, tut, und, wenn er will, nicht tut, wird sein Auftraggeber nicht verpflichtet – auch hier tut er es, wenn er will, und, wenn er will, nicht; [also] wird ihr Auftraggeber nicht verpflichtet. Nach der Fassung, die du gesagt hast: Wo immer der Beauftragte nicht verpflichtungsfähig ist, wird sein Auftraggeber verpflichtet – auch diese sind nicht verpflichtungsfähig; [also] wird ihr Auftraggeber verpflichtet.
להך לישנא דאמר כל היכא דאי בעי עביד אי בעי לא עביד לא מיחייב שולחו ה"נ אי בעי עביד אי בעי לא עביד לא מיחייב שולחן להך לישנא דאמרת כל היכא דשליח לאו בר חיובא מיחייב שולחו הני נמי כיון דלאו בני חיובא נינהו מיחייב שולחן
Und gibt es denn jemanden, der sagt, der Hof sei nicht als ihre Hand eingeschlossen worden? Es wird doch gelehrt: „ihre Hand“ – ich hätte nur ihre Hand; ihr Dach, ihr Hof und ihr Gehege – woher? Die Schrift sagt: „und er gibt“ – an jedem Ort.
ומי איכא למ"ד חצר לאו משום ידה איתרבאי והתניא ידה אין לי אלא ידה גגה חצירה וקרפיפה מנין ת"ל ונתן מכל מקום
Hinsichtlich des Scheidebriefs streitet niemand, dass der Hof als ihre Hand eingeschlossen wurde; worüber sie streiten, ist hinsichtlich eines Fundes. Der eine ist der Ansicht:
לענין גט כולי עלמא לא פליגי דחצר משום ידה איתרבאי כי פליגי לענין מציאה מ"ס
Original: Bava Metzia 10b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.