was dann? Eine andere Saat, was dann? Ist Weizen gegenüber Gerste wie eine andere Saat oder nicht? Ist die ganze Welt vom Brand befallen und seines vom Rost, oder die ganze Welt vom Rost und seines vom Brand, was dann? – Es bleibt unentschieden.
מאי זרע אחר מאי חיטי לגבי שעורים כזרע אחר דמי או לא כל העולם כולו בשדפון ושלו בירקון אי נמי כל העולם כולו בירקון ושלו בשדפון מאי תיקו
Er sagte zu ihm: „Säe darauf Weizen“, er aber ging hin und säte Gerste darauf; und der größte Teil der Flur wurde vom Brand befallen, und auch diese seine Gerste wurde vom Brand befallen – was dann? Sagen wir, dass er zu ihm sagt: Hättest du Weizen darauf gesät, wäre er ebenfalls vom Brand befallen worden? Oder kann er vielleicht zu ihm sagen: Hättest du Weizen darauf gesät, so hätte sich an mir erfüllt: „Beschließt du etwas, so wird es dir gelingen“ (Ijob 22,28)?
אמר ליה זרעה חיטי ואזל הוא וזרעה שערי ואשתדוף רובא דבאגא ואשתדוף נמי הנך שערי דיליה מאי מי אמרינן דאמר ליה אילו זרעתה חיטי הוה נמי משתדפא או דלמא מצי אמר ליה אילו זרעתה חיטי הוה מקיים בי (איוב כב, כח) ותגזר אומר ויקם לך
Es ist einleuchtend, dass er zu ihm sagt: Hättest du Weizen darauf gesät, so hätte sich an mir erfüllt: „Beschließt du etwas, so wird es dir gelingen, und über deinen Wegen strahlt Licht“ (Ijob 22,28).
מסתברא דאמר ליה אי זרעתה חיטי הוה מקיים בי ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור
Sind alle Felder des Verpächters vom Brand befallen worden, und auch dieses ist mit ihnen befallen worden, nicht aber der größte Teil der Flur – was dann? Sagen wir, da der größte Teil der Flur nicht befallen wurde, zieht er ihm nichts ab? Oder kann er vielleicht, da alle seine Felder befallen wurden, zu ihm sagen: Das ist wegen deines Unglücks, denn alle deine Felder sind ja vom Brand befallen worden?
נשתדפו כל שדותיו של מחכיר ואשתדוף נמי הא בהדייהו ולא אשתדוף רובא דבאגא מאי מי אמרינן כיון דלא אשתדוף רובא דבאגא לא מנכי ליה או דלמא כיון דאשתדוף כולהו ארעתיה מצי אמר ליה האי משום לתך דידך הוא דהא משתדפו כל שדותיך
Es ist einleuchtend, dass er zu ihm sagt: Wäre es wegen meines Unglücks, so wäre mir ein wenig übrig geblieben, wie geschrieben steht: „Denn wir sind wenige übrig geblieben von vielen“ (Jer 42,2).
מסתברא דאמר ליה אי משום לתאי דידי הוה משתייר לי פורתא כדכתיב (ירמיהו מב, ב) כי נשארנו מעט מהרבה
Sind alle Felder des Pächters vom Brand befallen worden, und der größte Teil der Flur ist befallen worden, und auch dieses ist mit ihnen befallen worden – was dann? Sagen wir, da der größte Teil der Flur befallen wurde, zieht er ihm ab? Oder kann er vielleicht, da alle seine Felder befallen wurden, zu ihm sagen: Das ist wegen deines Unglücks, denn alle deine Felder sind ja vom Brand befallen worden? Es ist einleuchtend, dass er zu ihm sagt: Es ist wegen deines Unglücks.
נשתדפו כל שדותיו של חוכר ואשתדוף רובא דבאגא ואשתדוף נמי הא בהדייהו מאי מי אמרינן כיון דאשתדוף רובא דבאגא מנכי ליה או דלמא כיון דאשתדוף כולהו ארעתיה מצי אמר ליה משום לתך דידך הוא דהא משתדפו כל שדותיך מסתברא דאמר ליה משום לתאך הוא
Warum? Er soll ihm doch auch hier sagen: Wäre es wegen meines Unglücks, so wäre mir ein wenig übrig geblieben, denn es hätte sich an mir erfüllt: „Denn wir sind wenige übrig geblieben von vielen“! – Weil er zu ihm sagt: Wärest du würdig gewesen, dass dir etwas übrig bleibt, so wäre dir von deinem Eigenen etwas übrig geblieben.
אמאי הכא נמי נימא ליה אי משום לתאי דידי הוא הוה משייר לי פורתא דהוה מקיים בי כי נשארנו מעט מהרבה משום דאמר ליה אי הוה חזית לאישתיורי לך מידי הוה משתייר לך מדנפשך
Man wandte ein: War es ein Jahr von Brand und Rost, oder das Siebtjahr, oder waren es Jahre wie die Jahre Elias, so wird es ihm nicht in die Zahl [der Jahre] eingerechnet.
מיתיבי היתה שנת שדפון וירקון או שביעית או שהיו שנים כשני אליהו אינו עולה לו מן המנין
Er lehrt [also] Brand und Rost gleich den Jahren wie den Jahren Elias: Wie die Jahre Elias, in denen es überhaupt kein Getreide gab, so auch hier, wenn es überhaupt kein Getreide gibt. Gibt es aber Getreide, so wird es ihm angerechnet, und wir sagen nicht: Es ist ein Landesunglück!
קתני שדפון וירקון דומיא דשנים כשני אליהו מה שני אליהו דלא הוי תבואה כלל אף הכא נמי דלא הוי תבואה כלל אבל דאיכא תבואה סלקא ליה ולא קאמרינן מכת מדינה היא
Raw Nachman bar Jizchak sagte: Dort ist es anders, denn der Vers sagt: „Nach der Zahl der Ertragsjahre soll er dir verkaufen“ (Lev 25,15) – Jahre, in denen es in der Welt Ertrag gibt.
אמר רב נחמן בר יצחק שאני התם דאמר קרא (ויקרא כה, טו) במספר שני תבואות ימכר לך שנים שיש בהן תבואה בעולם
Raw Aschi sagte zu Raw Kahana: Demnach müsste das Siebtjahr ihm in die Zahl eingerechnet werden, denn es gibt ja Ertrag außerhalb des Landes! Er sagte zu ihm: Das Siebtjahr ist eine Enteignung durch den König.
אמר ליה רב אשי לרב כהנא אלא מעתה שביעית תעלה לו מן המנין דהא איכא תבואה בחוצה לארץ אמר ליה שביעית אפקעתא דמלכא היא
Mar Sutra, der Sohn Raw Maris, sagte zu Rabina: Demnach dürfte das Siebtjahr ihm nicht vom Abzug angerechnet werden; warum haben wir dann gelernt: „Er gibt einen Sela und einen Pundion für jedes Jahr“? Er sagte zu ihm: Dort ist es anders, denn [das Feld] ist geeignet, darauf Früchte auszubreiten.
אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא אלא מעתה שביעית לא תעלה לו מן הגירוע אלמה תנן נותן סלע ופונדיון לשנה אמר ליה שאני התם דחזיא למישטחא בה פירי
Schmuel sagte: Man hat das nur gelehrt, wenn er es besät hat und es aufgegangen ist und Heuschrecken es abgefressen haben. Hat er es aber überhaupt nicht besät, dann nicht, denn [der Eigentümer] sagt zu ihm: Hättest du es besät, so hätte sich an mir erfüllt: „Sie werden nicht zuschanden in böser Zeit, und in den Tagen des Hungers werden sie satt“ (Ps 37,19).
אמר שמואל לא שנו אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב אבל לא זרעה כלל לא דאמר ליה אילו זרעתה הוה מקיים בי (תהלים לז, יט) לא יבשו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו
Raw Scheschet wandte ein: Ein Hirte, der [Vieh] weidete und seine Herde verließ und in die Stadt kam, und es kam ein Wolf und zerriss oder es kam ein Löwe und schlug [ein Tier]: Man sagt nicht: Wäre er dort gewesen, hätte er [es] gerettet, sondern man schätzt ihn ein: Hätte er retten können, ist er haftbar; wenn nicht, ist er frei. Warum denn? Er [der Eigentümer] soll ihm doch sagen: Wärest du dort gewesen, so hätte sich an mir erfüllt: „Sowohl den Löwen als auch (den) Bären hat dein Knecht erschlagen“ (1 Sam 17,36)!
מתיב רב ששת רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר ובא זאב וטרף ובא ארי ודרס אין אומרים אילו היה שם היה מציל אלא אומדין אותו אם יכול להציל חייב ואם לאו פטור ואמאי נימא ליה אי הוית התם הוה מקיים בי (שמואל א יז, לו) גם את הארי גם (את) הדוב הכה עבדך
Weil er zu ihm sagt: Wärest du würdig gewesen, dass dir ein Wunder geschieht, so wäre dir ein Wunder geschehen, wie bei Rabbi Chanina ben Dosa, dessen Ziegen Bären auf ihren Hörnern heimbrachten. Er soll ihm doch sagen: Mag ich auch eines großen Wunders nicht würdig gewesen sein, so bin ich eines kleinen Wunders
משום דאמר ליה אי הוית חזית לאיתרחושי לך ניסא הוה איתרחיש לך ניסא כר' חנינא בן דוסא דמתיין עיזי דובי בקרנייהו ונימא ליה נהי דלניסא רבה לא הוה חזינא לניסא זוטא
Original: Bava Metzia 106a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.