Rawa sagte: Nach aller Ansicht gilt der Lohn vom Anfang bis zum Ende, nach aller Ansicht ist die, die man mit einer Schuldforderung antraut, nicht angetraut, und nach aller Ansicht erwirbt ein Handwerker nicht durch die Wertsteigerung des Gerätes.
רבא אמר דכ"ע ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף ודכולי עלמא המקדש במלוה אינה מקודשת ודכולי עלמא אין אומן קונה בשבח כלי
Hier geht es vielmehr darum, dass er ihr einen Edelstein aus Eigenem hinzugefügt hat. Rabbi Meir ist der Ansicht: Bei einer Schuldforderung und einer Peruta richtet sie ihren Sinn auf die Peruta; und die Rabbanan sind der Ansicht: Bei einer Schuldforderung und einer Peruta richtet sie ihren Sinn auf die Schuldforderung.
אלא הכא במאי עסקינן כגון שהוסיף לה נופך משלו רבי מאיר סבר מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה ורבנן סברי מלוה ופרוטה דעתה אמלוה
Und [sie streiten] in der Streitfrage dieser Tannaim, denn es wurde gelehrt: „Durch den Lohn für das, was ich für dich getan habe“ – sie ist nicht angetraut. „Durch den Lohn für das, was ich für dich tun werde“ – sie ist angetraut. Rabbi Natan sagt: „Durch den Lohn für das, was ich für dich tun werde“ – sie ist nicht angetraut, und umso weniger „durch den Lohn für das, was ich für dich getan habe“.
ובפלוגתא דהני תנאי דתניא בשכר שעשיתי עמך אינה מקודשת בשכר שאעשה עמך מקודשת רבי נתן אומר בשכר שאעשה עמך אינה מקודשת וכל שכן בשכר שעשיתי עמך
Und Rabbi Jehuda ha-Nassi sagt: In Wahrheit sagte man: Sowohl „durch den Lohn für das, was ich für dich getan habe“, als auch „durch den Lohn für das, was ich für dich tun werde“ – sie ist nicht angetraut. Hat er ihr aber einen Edelstein aus Eigenem hinzugefügt, ist sie angetraut.
ורבי יהודה הנשיא אומר באמת אמרו בין בשכר שעשיתי עמך ובין בשכר שאעשה עמך אינה מקודשת ואם הוסיף לה נופך משלו מקודשת
(Was ist [der Unterschied]) zwischen dem ersten Tanna und Rabbi Natan? Zwischen ihnen besteht [der Unterschied beim] Lohn. Zwischen Rabbi Natan und Rabbi Jehuda ha-Nassi besteht [der Unterschied bei] einer Schuldforderung und einer Peruta.
(מאי איכא) בין ת"ק לרבי נתן איכא בינייהו שכירות בין רבי נתן לר' יהודה הנשיא איכא בינייהו מלוה ופרוטה
Schmuel sagte: Ein fachkundiger Schlächter, der [das Tier] verdorben hat, ist verpflichtet zu bezahlen; er ist ein Schädiger, er ist fahrlässig, er gilt, als hätte [der Eigentümer] zu ihm gesagt: „Schlachte mir hier“, und er hätte ihm dort geschlachtet.
אמר שמואל טבח אומן שקלקל חייב לשלם מזיק הוא פושע הוא נעשה כאומר לו שחוט לי מכאן ושחט לו מכאן
Wozu muss er sagen: „Er ist ein Schädiger, er ist fahrlässig“? Hätte er gesagt: „Er ist ein Schädiger“, hätte ich gemeint, das gelte [nur], wenn er gegen Lohn arbeitet, nicht aber, wenn er umsonst arbeitet. Darum lässt er uns hören: „Er ist fahrlässig.“
למה ליה למימר מזיק הוא פושע הוא אי אמר מזיק הוא הוה אמינא הני מילי היכא דקא עביד בשכר אבל היכא דקא עביד בחנם לא קמ"ל פושע הוא
Raw Chama bar Gurja wandte gegen Schmuel ein: Wer einem Schlächter ein Tier gibt, und er macht es zum Aas – ist er fachkundig, ist er frei; ist er ein Laie, ist er verpflichtet; gibt [der Eigentümer] aber Lohn, so ist sowohl der Laie als auch der Fachkundige verpflichtet. Er sagte zu ihm: Getrübt sei dein Verstand!
איתיביה רב חמא בר גוריא לשמואל הנותן בהמה לטבח וניבלה אומן פטור הדיוט חייב ואם נותן שכר בין הדיוט בין אומן חייב אמר ליה לעכר מוחך
Da kam einer von den Gelehrten und wandte es [ebenfalls] gegen ihn ein. Er sagte zu ihm: Jetzt bekommst du, was dein Kollege bekommen hat. Ich sage euch [die Ansicht] Rabbi Meirs, und ihr sagt mir [die der] Rabbanan? Warum habt ihr meine Worte nicht genau beachtet? Denn ich sage: „Er ist ein Schädiger, er ist fahrlässig, er gilt, als hätte er zu ihm gesagt: ‚Schlachte mir hier‘, und er hätte ihm dort geschlachtet.“ Wer vertritt diese Auffassung? Rabbi Meir, der sagt, er hätte [den Schaden] auf sich selbst nehmen müssen.
אתא ההוא מרבנן קא מותיב ליה א"ל השתא שקלת מאי דשקל חברך קאמינא לכו אנא רבי מאיר וקאמריתו לי רבנן אמאי לא דייקת מילי שאני אומר מזיק הוא פושע הוא נעשה כאומר לו שחוט לי מכאן ושחט לו מכאן מאן אית ליה האי סברא רבי מאיר דאמר מבעי ליה למירמי אנפשיה
Denn wir haben gelernt: Hat sein Eigentümer es mit einem Zügel angebunden und vor ihm ordnungsgemäß abgeschlossen, und es kam heraus und richtete Schaden an, so ist er, ob es harmlos ist oder verwarnt, schuldig – Worte Rabbi Meirs.
דתנן קשרו בעליו במוסירה ונעל בפניו כראוי ויצא והזיק בין תם בין מועד חייב דברי רבי מאיר
Vielmehr dieser [Ausspruch] Rabbi Meirs, denn wir haben gelernt: [Gab jemand einem Färber Wolle,] um sie ihm rot zu färben, und er färbte sie schwarz, schwarz, und er färbte sie rot – Rabbi Meir sagt: Er gibt ihm den Wert seiner Wolle. Dort hat er sie ihm mit eigenen Händen verbrannt.
אלא הא רבי מאיר דתנן לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום רבי מאיר אומר נותן לו דמי צמרו התם בידים קלאו מיניה
Vielmehr dieser [Ausspruch] Rabbi Meirs, denn wir haben gelernt: Zerbrach sein Krug, und er räumte ihn nicht weg, stürzte sein Kamel, und er stellte es nicht auf – Rabbi Meir sagt: Er ist schuldig für den Schaden, den sie anrichten. Die Weisen aber sagen: Er ist frei nach menschlichem Recht und schuldig nach himmlischem Recht. Und wir halten fest, dass sie darüber streiten, ob, wer strauchelt, fahrlässig ist.
אלא הא רבי מאיר דתנן נשברה כדו ולא סילקה נפלה גמלו ולא העמידה רבי מאיר אומר חייב בנזקן וחכמים אומרים פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים וקיימא לן דבנתקל פושע הוא פליגי
Rabba bar bar Chana sagte im Namen Rabbi Jochanans: Ein fachkundiger Schlächter, der [das Tier] verdorben hat, ist verpflichtet, und sogar, wenn er so fachkundig ist wie die Schlächter von Zippori. Hat Rabbi Jochanan denn so gesagt? Rabba bar bar Chana sagte doch: Es gab einen Fall vor Rabbi Jochanan in der Synagoge von Maon, und er sagte zu ihm: „Geh, bring einen Beweis, dass du geübt bist, Hühner [zu schlachten], und ich spreche dich frei.“
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן טבח אומן שקלקל חייב ואפילו הוא אומן כטבחי ציפורי ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבה בר בר חנה עובדא הוה קמיה דרבי יוחנן בכנישתא דמעון ואמר ליה זיל אייתי ראיה דממחית לתרנגולים ואפטרך
Das ist kein Widerspruch: Hier umsonst, dort gegen Lohn. Wie das, was Rabbi Seira sagte: Wer will, dass ein Schlächter ihm gegenüber haftet, soll ihm im Voraus einen Denar geben.
לא קשיא כאן בחנם כאן בשכר כי הא דאמר רבי זירא הרוצה שיתחייב לו טבח יקדים לו דינר
Man wandte ein: Wer Weizen zum Mahlen bringt, und [der Müller] hat ihn nicht angefeuchtet und Kleie oder grobe Kleie daraus gemacht, Mehl zum Bäcker, und er hat bröckeliges Brot daraus gemacht, ein Tier zum Schlächter, und er hat es zum Aas gemacht, so ist er verpflichtet, weil er wie ein Lohnempfänger ist. Sage: weil er ein Lohnempfänger ist.
מיתיבי המוליך חטים לטחון ולא לתתן ועשאן סובין או מורסן קמח לנחתום ועשאו פת ניפולין בהמה לטבח וניבלה חייב מפני שהוא כנושא שכר אימא מפני שהוא נושא שכר
Ein [Tier mit einem] Abgleiten [des Messers] kam vor Raw. Er erklärte es für verboten (Terefa) und sprach den Schlächter von der Bezahlung des Wertes frei. Raw Kahana und Rabbi Assi trafen jenen Mann und sagten zu ihm: Raw hat an dir zweierlei getan.
Was ist das Zweierlei? Wenn du sagst, zweierlei zum Nachteil – dass er es hätte für tauglich erklären müssen wie Rabbi Jose bar Rabbi Jehuda, und er hat es für verboten erklärt wie die Rabbanan; und auch wenn [er] wie die Rabbanan [entschied], hätte er den Schlächter verpflichten müssen – darf man denn so reden?
מאי תרתי אילימא תרתי לגריעותא דאיבעי ליה לאכשורי כר' יוסי בר' יהודה וטרפה כרבנן ואי נמי כרבנן דאיבעי ליה חיובא לטבחא ומי שרי למימר כי האי גונא
Es wurde doch gelehrt: Wenn er hinausgeht, soll er nicht sagen: „Ich spreche frei, und meine Kollegen verurteilen; aber was soll ich tun, da meine Kollegen mich überstimmt haben?“ Und darüber heißt es: „Wer als Verleumder umhergeht, verrät Geheimes“ (Spr 11,13).
והתניא לכשיצא לא יאמר אני מזכה וחבירי מחייבין אבל מה אעשה שחבירי רבו עלי ועל זה נאמר (משלי יא, יג) הולך רכיל מגלה סוד
Es wurde gesagt: Wer einem Geldwechsler einen Denar zeigt, und er erweist sich als schlecht – in einer [Baraita] wird gelehrt: Ist er fachkundig, ist er frei; ist er ein Laie, ist er verpflichtet. Und in einer anderen wird gelehrt: Ob fachkundig oder Laie, er ist verpflichtet.
איתמר המראה דינר לשולחני ונמצא רע תני חדא אומן פטור הדיוט חייב ותניא אידך בין אומן בין הדיוט חייב
Raw Papa sagte: Wo gelehrt wird, der Fachkundige sei frei, geht es um [Fachleute] wie Danko und Issur, die überhaupt nichts mehr zu lernen brauchen. Worin irrten sie dann? Sie irrten bei einem neuen Prägestempel, zu der Zeit, als [die Münze] gerade unter dem Prägestempel hervorkam.
אמר רב פפא כי תניא אומן פטור כגון דנכו ואיסור דלא צריכי למיגמר כלל אלא במאי טעו טעו בסיכתא חדתא דההיא שעתא דנפק מתותי סיכתא
Eine Frau zeigte Rabbi Chija einen Denar. Er sagte zu ihr: Er ist gut. Am nächsten Tag kam sie vor ihn und sagte zu ihm: „Ich habe ihn gezeigt, und man sagte mir, er sei schlecht, und ich kann ihn nicht ausgeben.“ Er sagte zu Raw: Geh, tausche ihn ihr um und schreibe in mein Notizbuch: „Dies war ein schlechtes Geschäft.“
ההיא איתתא דאחזיא דינרא לרבי חייא אמר לה מעליא הוא למחר אתאי לקמיה ואמרה ליה אחזיתיה ואמרו לי בישא הוא ולא קא נפיק לי אמר ליה לרב זיל חלפיה ניהלה וכתוב אפנקסי דין עסק ביש
Und was ist der Unterschied zu Danko und Issur, die frei sind, weil sie nichts mehr zu lernen brauchen? Auch Rabbi Chija brauchte doch nichts mehr zu lernen! Rabbi Chija handelte über die Grenze des Rechts hinaus, wie Raw Josef lehrte: „Und du sollst ihnen kundtun“ (Ex 18,20) – das ist
ומאי שנא דנכו ואיסור דפטירי משום דלא צריכי למיגמר רבי חייא נמי לאו למיגמר קא בעי רבי חייא לפנים משורת הדין הוא דעבד כדתני רב יוסף (שמות יח, כ) והודעת להם זה
Original: Bava Kamma 99b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.