Gut, wenn du sagst: Wer geschworen hat, ist verpflichtet, wenn Zeugen kommen – deshalb verpflichten wir ihn wegen des letzten Schwurs zu einem Opfer, da er zurückkehren und gestehen kann.
אי אמרת בשלמא נשבע כי אתו עדים מיחייב אמטו להכי מחייבינן ליה קרבן אשבועה בתרייתא הואיל ויכול לחזור ולהודות
Wenn du aber sagst, er ist frei, wenn Zeugen kommen – gibt es denn so etwas, dass er frei wäre, wenn Zeugen kämen und gegen ihn aussagten, und wir sollten hingehen und ihn wegen des Schwurs zu einem Opfer verpflichten, da er zurückkehren und gestehen kann? Jetzt jedenfalls hat er doch nicht gestanden!
אלא אי אמרת כי אתו עדים פטור מי איכא מידי דאילו אתי סהדי ומסהדי ביה פטור ואנן ניקו ניחייביה קרבן אשבועה הואיל ויכול לחזור ולהודות השתא מיהת לא אודי:
Rabbi Chija bar Abba sagte, Rabbi Jochanan sagte: Wer bei einem Verwahrgut die Ausrede des Diebstahls vorbringt, zahlt doppelten Ersatz; hat er [das Tier] geschlachtet oder verkauft, zahlt er vier- und fünffachen Ersatz.
אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן הטוען טענת גנב בפקדון משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה
Da der Dieb doppelten Ersatz zahlt und auch wer die Ausrede des Diebstahls vorbringt doppelten Ersatz zahlt: Wie der Dieb, der doppelten Ersatz zahlt, vier- und fünffachen Ersatz zahlt, wenn er geschlachtet oder verkauft hat, so zahlt auch, wer bei einem Verwahrgut die Ausrede des Diebstahls vorbringt, wenn er doppelten Ersatz zahlt, vier- und fünffachen Ersatz, wenn er geschlachtet oder verkauft hat.
הואיל וגנב משלם תשלומי כפל וטוען טענת גנב משלם תשלומי כפל מה גנב שהוא משלם כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה אף טוען טענת גנב בפקדון כשהוא משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה
Was [gilt] beim Dieb? Dass er doppelten Ersatz ohne Schwur zahlt! Willst du dasselbe sagen von dem, der die Ausrede des Diebstahls vorbringt, der doppelten Ersatz nur aufgrund eines Schwurs zahlt?
מה לגנב שכן משלם תשלומי כפל שלא בשבועה תאמר בטוען טענת גנב שאין משלם תשלומי כפל אלא בשבועה
Das ist recht nach dem, der sagt: Ein [Vers spricht] vom Dieb und einer von dem, der die Ausrede des Diebstahls vorbringt. Aber nach dem, der sagt, dieses „wenn der Dieb gefunden wird“ (Ex 22,6) und „wenn der Dieb nicht gefunden wird“ (Ex 22,7) beziehen sich beide auf den, der die Ausrede des Diebstahls vorbringt – was ist da zu sagen?
הניחא למ"ד חד בגנב וחד בטוען טענת גנב שפיר אלא למ"ד האי אם ימצא הגנב ואם לא ימצא תרוייהו בטוען טענת גנב מאי איכא למימר
Rabbi Chija bar Abba wandte gegen Rabbi Jochanan ein: „Wo ist mein Ochse?“ – „Er wurde gestohlen.“ – „Ich beschwöre dich!“, und er sagte: „Amen“, und die Zeugen bezeugen über ihn, dass er ihn gegessen hat: Er zahlt doppelten Ersatz. Hier ist es doch unmöglich, [auch nur] ein Olivengroß Fleisch ohne Schlachtung [zu essen], und doch lehrt er: Er zahlt doppelten Ersatz – doppelten Ersatz ja, vier- und fünffachen Ersatz nicht!
איתיביה רבי חייא בר אבא לר' יוחנן היכן שורי נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שאכלו משלם תשלומי כפל והא הכא דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה וקתני משלם תשלומי כפל תשלומי כפל אין תשלומי ד' וה' לא
Er hätte ihm doch antworten sollen: wenn er ihn als Trefa gegessen hat, nach Rabbi Meir, der sagt: Eine Schlachtung, die nicht tauglich [macht], heißt [dennoch] Schlachtung!
ולישני ליה כגון שאכלו טריפה כר"מ דאמר שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה
Er hätte ihm doch antworten sollen: bei einem [lebend] aus dem geschlachteten Muttertier entnommenen Jungen, nach Rabbi Meir, der sagt: Ein aus dem geschlachteten Muttertier entnommenes Junges bedarf der Schlachtung!
ולישני ליה בבן פקועה כר"מ דאמר בן פקועה טעון שחיטה
Er hätte ihm doch antworten sollen: wenn er vor Gericht stand und man zu ihm sagte: „Geh, gib es ihm!“ Denn Rawa sagte: [Sagte man:] „Geh, gib es ihm!“, und er schlachtete oder verkaufte, ist er frei. Warum? Da man seine Sache entschieden hat, ist er, wenn er schlachtete oder verkaufte, ein Räuber, und ein Räuber zahlt nicht vier- und fünffachen Ersatz.
ולישני ליה כגון שעמד בדין ואמרו לו צא תן לו דהא אמר רבא צא תן לו טבח ומכר פטור מאי טעמא כיון דפסקיה למילתיה וטבח ומכר הוי גזלן וגזלן לא משלם תשלומי ארבעה וחמשה
[Sagte man:] „Du bist verpflichtet, es ihm zu geben“, und er schlachtete oder verkaufte, ist er schuldig. Warum? Solange seine Sache nicht entschieden ist, ist er noch ein Dieb.
חייב אתה ליתן לו וטבח ומכר חייב מאי טעמא כל כמה דלא פסיקא ליה מילתא אכתי גנב הוא
Man sagt: Nach deiner Ansicht hätte er ihm doch [auch] antworten sollen: bei einem Teilhaber, der ohne Wissen seines Genossen schlachtete! Vielmehr nannte er eine von zwei oder drei [möglichen Antworten].
אמרי וליטעמיך לישני ליה בשותף שטבח שלא מדעת חבירו אלא חדא מתרי ותלתא נקט
Und Rabbi Chija bar Abba sagte, Rabbi Jochanan sagte: Wer bei einem Fundgegenstand die Ausrede des Diebstahls vorbringt, zahlt doppelten Ersatz. Warum? Denn es steht geschrieben: „über jedes Verlorene, von dem er sagt“ (Ex 22,8).
ואמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן הטוען טענת גנב באבידה משלם תשלומי כפל מאי טעמא דכתיב (שמות כב, ח) על כל אבדה אשר יאמר
Rabbi Abba bar Mamal wandte gegen Rabbi Chija bar Abba ein: „Wenn ein Mann gibt“ (Ex 22,6) – das Geben eines Minderjährigen ist nichts. Ich weiß dies nur, wenn er es gab, als er minderjährig war, und es einforderte, als er minderjährig war; gab er es, als er minderjährig war, und forderte es ein, als er volljährig war – woher? Die Schrift sagt: „vor Gott soll die Sache beider kommen“ (Ex 22,8) – erst wenn Geben und Einfordern einander gleich sind.
איתיביה רבי אבא בר ממל לרבי חייא בר אבא (שמות כב, ו) כי יתן איש אין נתינת קטן כלום ואין לי אלא שנתנו כשהוא קטן ותבעו כשהוא קטן נתנו כשהוא קטן ותבעו כשהוא גדול מנין ת"ל (שמות כב, ח) עד האלהים יבא דבר שניהם עד שתהא נתינה ותביעה שוין כאחד
Und wenn dem so ist, sollte es doch auch wie ein Fundgegenstand sein! Er sagte zu ihm: Hier handelt es sich darum, dass er es gegessen hat, als [der Eigentümer] minderjährig war.
ואם איתא תיהוי נמי כאבידה א"ל הכא במאי עסקינן כגון שאכלו כשהוא קטן
Wenn aber, als er volljährig war – was dann? Zahlt er dann tatsächlich? Wenn dem so ist, statt zu lehren: „erst wenn Geben und Einfordern einander gleich sind“, sollte er lehren: „erst wenn Essen und Einfordern einander gleich sind“! Er sagte zu ihm: Lehre: „erst wenn Essen und Einfordern einander gleich sind“.
אבל כשהוא גדול מאי הכי נמי דמשלם אי הכי אדתנא עד שתהא נתינה ותביעה שוין כאחד ליתני עד שתהא אכילה ותביעה שוין כאחד א"ל תני עד שתהא אכילה ותביעה שוין כאחד
Raw Aschi sagte: Es ist nicht vergleichbar: Ein Fundgegenstand kommt aus der Hand eines Verständigen, dieses aber kommt nicht aus der Hand eines Verständigen.
רב אשי אמר לא דמי אבידה קא אתיא מכח בן דעת והא לא אתיא מכח בן דעת
ואמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן הטוען טענת גנב בפקדון אינו חייב עד שיכפור במקצת ויודה במקצת מאי טעמא דאמר קרא (שמות כב, ח) כי הוא זה ופליגא דר' חייא בר יוסף דאמר ר' חייא בר יוסף
Original: Bava Kamma 106b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.