In der Mitte der Jobelperiode: Denn solange für ihn kein Jahr voll ist, zieht man ihm nichts ab.
באמצע יובל דכל כמה דלא מליא ליה שנה לא מגרע ליה
Arachin 25a ערכין
Aufbau der Debatte:Mischna 2Baraita 1Frage 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Was lässt er uns hören? Dass man dem Heiligtum gegenüber keine Monate rechnet. Das wird doch ausdrücklich gelehrt: „Man rechnet dem Heiligtum gegenüber keine Monate“! – Er nennt den Grund: Aus welchem Grund löst man nicht weniger als ein Jahr nach dem Jobeljahr aus? Weil man dem Heiligtum gegenüber keine Monate rechnet.
מאי קמ"ל דאין מחשבין חדשים עם ההקדש הא בהדיא קתני אין מחשבין חדשים עם ההקדש מה טעם קאמר מה טעם לא גואלין לאחר יובל פחות משנה משום דאין מחשבין חדשים עם ההקדש:
„Man rechnet keine Monate“ usw. Die Rabbanan lehrten: Woher [wissen wir], dass man dem Heiligtum gegenüber keine Monate rechnet? So lehrt der Vers: „Und der Kohen berechne ihm das Geld nach den übrigen Jahren“ (Lev 27,18) – Jahre rechnest du, aber du rechnest keine Monate.
אין מחשבין חדשים וכו': ת"ר מנין שאין מחשבין חדשים עם ההקדש ת"ל (ויקרא כז, יח) וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות שנים אתה מחשב ואי אתה מחשב חדשים
Woher, dass du, wenn du [Heiligtum] Monate als Jahr zählen willst, es tun kannst? Wie sieht das aus? Wenn er es zum Beispiel in der Mitte des achtundvierzigsten [Jahres] geheiligt hat.
מניין שאם אתה רוצה לעשות חדשים לשנה עושה היכי דמי כגון דאקדשיה בפלגא דארבעין ותמני
So lehrt der Vers: „Und der Kohen berechne ihm“ – in jedem Fall.
ת"ל וחשב לו הכהן מ"מ:
MISCHNA: Wer sein Feld zur Zeit [der Geltung] des Jobeljahrs heiligt, gibt für die Aussaat eines Chomer Gerste fünfzig Schekel Silber. Waren dort Senken, zehn Handbreit tief, oder Felsen, zehn Handbreit hoch, so werden sie nicht mit ihm vermessen; weniger als dies, so werden sie mit ihm vermessen.
מתני׳ המקדיש שדהו בשעת היובל נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים אינן נמדדין עמה פחות מכאן נמדדין עמה
Hat er es zwei oder drei Jahre vor dem Jobeljahr geheiligt, gibt er einen Sela und einen Pondion pro Jahr. Und wenn er sagt: Ich will die Sache Jahr für Jahr geben, hört man nicht auf ihn, sondern er gibt alles auf einmal. Das gilt sowohl für die Eigentümer als auch für jeden Menschen. Was ist der Unterschied zwischen den Eigentümern und jedem Menschen? Nur dass die Eigentümer ein Fünftel [dazu]geben, und jeder [andere] Mensch gibt kein Fünftel.
הקדישה שתים ושלש שנים לפני היובל נותן סלע ופונדיון לשנה ואם אמר הריני נותן דבר שנה בשנה אין שומעין לו אלא נותן את כולו כאחד אחד בעלים ואחד כל האדם מה בין בעלים לכל אדם אלא שבעלים נותנין חומש וכל אדם אין נותנין חומש:
GEMARA: Es wurde gelehrt: Ein Kor Aussaat, und nicht ein Kor Ertrag; Ausstreuen mit der Hand, und nicht Ausstreuen durch Ochsen. Lewi lehrte: Weder dicht noch dünn, sondern mittel.
גמ׳ תנא כור זרע ולא כור תבואה מפולת יד ולא מפולת שוורים תני לוי לא מעבה ולא מידק אלא בינוני:
„Waren dort Senken, tief“ usw. Sie sollten doch für sich allein geheiligt sein!
היו שם נקעים עמוקים כו': וליקדשו באנפי נפשייהו
Und wenn du sagst: Da sie keine Fläche eines Kor sind, sind sie nicht heilig – es wird doch gelehrt: Was lehrt [das Wort] „Feld“? Da es heißt: „Die Aussaat eines Chomer Gerste zu fünfzig Schekel Silber“ (Lev 27,16), hätte ich nur, dass er auf diese Weise geheiligt hat. Woher, dass ein Letech, ein halber Letech, eine Sea, ein Tarkav und ein halber Tarkav einbegriffen sind? So lehrt der Vers: „Feld“ – in jedem Fall.
וכי תימא כיון דלא הוו בית כור לא הוו קדשי והתניא שדה מה ת"ל לפי שנאמר (ויקרא כז, טז) זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף אין לי אלא שהקדיש כענין הזה מנין לרבות לתך וחצי לתך סאה ותרקב וחצי תרקב ת"ל שדה מ"מ
Mar Ukwa bar Chama sagte: Hier [geht es] um Senken voll Wasser, die nicht zur Aussaat geeignet sind. So ist es auch genau [aus der Mischna] zu entnehmen, da sie ähnlich wie Felsen gelehrt werden. Daraus ist es zu entnehmen.
אמר מר עוקבא בר חמא הכא בנקעים מלאים מים דלאו בני זריעה נינהו דיקא נמי דקתני דומיא דסלעים ש"מ
Wenn dem so ist, dann auch [bei] weniger als dies! – Jene heißen Furchen des Bodens, [diese] heißen Rücken des Bodens.
אי הכי פחות מכאן נמי הנהו נגאני דארעא מיקרו שידרי דארעא מיקרו:
„Hat er es zwei oder drei [Jahre] geheiligt“ usw. Die Rabbanan lehrten:
הקדישה שתים ושלש וכו': ת"ר
„Und es werde abgezogen von deiner Schätzung“ (Lev 27,18) – auch vom Heiligtum: Wenn das Heiligtum es ein oder zwei Jahre genossen hat, oder auch wenn es es nicht genossen hat, sondern es [nur] vor ihm lag, gibt er einen Sela und einen Pondion pro Jahr.
(ויקרא כז, יח) ונגרע מערכך אף מן ההקדש שאם אכלה הקדש שנה או שתים אי נמי לא אכלה אלא שהיתה לפניו נותן סלע ופונדיון לשנה:
„Und wenn er sagt: Ich will geben“ usw. Die Rabbanan lehrten: Woher [wissen wir], dass, wenn die Eigentümer sagen: Wir wollen die Sache Jahr für Jahr geben, man nicht auf sie hört? So lehrt der Vers: „Und der Kohen berechne ihm das Geld“ (Lev 27,18) – bis das ganze Geld auf einmal [gegeben] ist. Das gilt sowohl für die Eigentümer als auch für jeden Menschen. Was ist der Unterschied zwischen den Eigentümern und jedem Menschen? Dass die Eigentümer ein Fünftel [dazu]geben, und jeder [andere] Mensch gibt kein Fünftel.
ואם אמר הריני נותן כו': ת"ר מנין שאם אמרו בעלים הרינו נותנין דבר שנה בשנה שאין שומעין להם ת"ל (ויקרא כז, יח) וחשב לו הכהן את הכסף עד שיהא כסף כולו כאחד אחד בעלים ואחד כל אדם מה בין בעלים לכל אדם שהבעלים נותנין חומש וכל אדם אין נותנין חומש:
MISCHNA: Hat er es geheiligt und [selbst] ausgelöst, geht es im Jobeljahr nicht aus seiner Hand. Hat es sein Sohn ausgelöst, geht es im Jobeljahr an seinen Vater zurück. Hat es ein anderer oder einer der Verwandten ausgelöst, und er hat es aus dessen Hand ausgelöst, geht es im Jobeljahr an die Kohanim.
מתני׳ הקדישה וגאלה אינה יוצאה מידו ביובל גאלה בנו יוצאה לאביו ביובל גאלה אחר או אחד מהקרובים וגאלה מידו יוצאה לכהנים ביובל
Hat es einer der Kohanim ausgelöst, und es ist in seiner Hand, so soll er nicht sagen: Da es im Jobeljahr an die Kohanim geht und es in meiner Hand ist, gehört es mir; vielmehr geht es aus seiner Hand und wird unter alle seine Brüder, die Kohanim, verteilt.
גאלה אחד מן הכהנים והרי היא תחת ידו לא יאמר הואיל והיא יוצאה לכהנים ביובל והרי היא תחת ידי הרי היא שלי אלא יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לכל אחיו הכהנים:
Original: Arakhin 25a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.