Folglich, hat er an die Opferteile gedacht, sind die Opferteile selbst zu Piggul geworden.
הא חישב באימורין נתפגלו אימורין עצמן:
Sewachim 35b זבחים
Aufbau der Debatte:Mischna 1Baraita 1Frage 1Einwand 1Beweis 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Komm und höre: An den zu verbrennenden Farren und den zu verbrennenden Böcken begeht man Veruntreuung, sobald sie geweiht sind; sind sie geschlachtet, sind sie empfänglich geworden, untauglich zu werden durch einen am selben Tag Untergetauchten, durch einen, dem die Sühne fehlt, und durch Übernachten.
ת"ש פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים מועלין בהן משהוקדשו נשחטו הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כיפורים ובלינה
Ist es nicht das Übernachten des Fleisches? Und schließe daraus: Da das Übernachten es untauglich macht, macht es auch die Absicht untauglich.
מאי לאו לינת בשר וש"מ מגו דפסלה בלינה פסלה בה מחשבה
Nein, das Übernachten der Opferteile. – Daraus, dass im Schlussteil gelehrt wird: „An ihnen allen begeht man Veruntreuung [noch] auf dem Ascheplatz, bis das Fleisch zerfallen ist“, folgt doch, dass der Anfangsteil [vom] Übernachten des Fleisches [spricht]! – Ist das ein Beweis? Dies, wie es ist, und jenes, wie es ist: der Anfangsteil Opferteile, der Schlussteil Fleisch.
לא לינת אימורים הא מדקתני סיפא כולן מועלין בהן על בית הדשן עד שיותך הבשר מכלל דרישא לינת בשר מידי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא רישא אימורים וסיפא בשר
(Rawa) [Rabba] wandte ein: Folgende machen nicht zu Piggul und werden nicht zu Piggul: die Wolle auf dem Kopf der Lämmer, das Haar im Bart der Böcke, die Haut, die Brühe, der Gewürzsatz, das Abschabsel, der Kropf, die Knochen, die Sehnen, die Hörner, die Klauen, der Embryo, die Nachgeburt, die Milch von Geweihtem und die Eier von Turteltauben –
מותיב (רבא) [רבה] ואלו שאין מפגלין ואין מתפגלין צמר שבראשי כבשים ושער שבזקן תיישים והעור והרוטב והקיפה והאלל והמוראה והעצמות והגידין והקרנים והטלפים והשליל והשיליא וחלב המוקדשין וביצי תורין
[sie alle] machen nicht zu Piggul und werden nicht zu Piggul, und man ist ihretwegen nicht schuldig wegen Piggul, Notar und Unreinheit; und wer [etwas] von ihnen draußen darbringt, ist frei.
[כולן] לא מפגלין ולא מתפגלין ואין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא והמעלה מהן בחוץ פטור
Etwa nicht: Sie machen das Opfer nicht zu Piggul und werden nicht durch das Opfer zu Piggul?
מאי לאו לא מפגלין הזבח ולא מתפגלין מחמת זבח
Nein: Sie machen das Opfer nicht zu Piggul und werden nicht durch sich selbst zu Piggul. – Wenn dem so ist, [da doch] im Schlussteil gelehrt wird: „Sie alle machen nicht zu Piggul und werden nicht zu Piggul“ – wozu brauche ich noch jenes [„man ist nicht schuldig wegen Piggul“]?
לא לא מפגלין את הזבח ולא מתפגלין מחמת עצמן א"ה הא דקתני סיפא כולן לא מפגלין ולא מתפגלין הא תו למה לי
Und nach deiner Auffassung: Wozu brauche ich noch „man ist ihretwegen nicht schuldig wegen Piggul“? Vielmehr: Weil er Notar und Unreinheit lehren wollte, lehrte er [auch] Piggul.
וליטעמיך אין חייבין עליו משום פיגול הא תו למה לי אלא איידי דבעי למיתנא נותר וטמא תנא פיגול
Hier ebenso: Weil er „wer von ihnen draußen darbringt“ lehren wollte, lehrte er auch „und sie alle machen nicht zu Piggul und werden nicht zu Piggul“.
הכא נמי איידי דבעי למיתני המעלה מהן בחוץ תנא נמי וכולן לא מפגלין ולא מתפגלין
Rawa sagte: Auch wir haben es gelernt: Wer Geweihtes schlachtet, um den Embryo oder die Nachgeburt draußen zu essen, hat nicht zu Piggul gemacht; und wer Turteltauben abkneift, um ihre Eier draußen zu essen, hat nicht zu Piggul gemacht.
רבא אמר אף אנן נמי תנינא השוחט את המוקדשים לאכול שליל או שיליא בחוץ לא פיגל והמולק את התורים לאכול ביציהם בחוץ לא פיגל
Und dann lehrt er: Die Milch von Geweihtem und die Eier von Turteltauben – man ist ihretwegen nicht schuldig wegen Piggul, Notar und Unreinheit. Folglich ist man [bei] Embryo und Nachgeburt schuldig.
והדר תני חלב המוקדשין וביצי תורים אין חייב עליהן משום פיגול נותר וטמא הא שליל ושיליא חייבים
Schließe also daraus: Hier [geht es um Piggul] durch das Opfer, dort durch sich selbst. Schließe es daraus.
אלא לאו ש"מ כאן מחמת הזבח כאן מחמת עצמן ש"מ:
Wir haben dort gelernt: „Und die mit Gebrechen Behafteten“ – Rabbi Akiwa erklärt die mit Gebrechen Behafteten für tauglich.
תנן התם ובעלי מומין ר"ע מכשיר בבעלי מומים
Rabbi Chija bar Abba sagte, Rabbi Jochanan sagte: Rabbi Akiwa erklärte [sie] nur bei Flecken im Auge für tauglich, da sie bei Vögeln tauglich sind, und [nur] wenn ihre Weihung ihrem Gebrechen vorausging.
א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן לא הכשיר ר"ע אלא בדוקין שבעין הואיל וכשירים בעופות והוא שקדם הקדישה את מומה
(Rabbi Chija bar Abba sagte:) Und Rabbi Akiwa gibt zu bei einem weiblichen Brandopfer, dass es dem gleicht, bei dem das Gebrechen der Weihung vorausging.
(א"ר חייא בר אבא) ומודה רבי עקיבא בעולת נקבה דכמאן דקדם מומה להקדישה דמי
Rabbi Seira wandte ein: „Wer [etwas] von ihnen draußen darbringt, ist frei“ – folglich ist man [bei etwas] von ihren Müttern schuldig. Und wie findet man das? Bei einem weiblichen Brandopfer.
מתיב רבי זירא המעלה מהן בחוץ פטור הא מאימן חייב והיכי משכחת לה בעולת נקבה
Recht ist es, wenn du sagst, Rabbi Akiwa sei der Ansicht: Ein weibliches Brandopfer, ist es [auf den Altar] hinaufgekommen, steigt nicht herab – dann ist dies Rabbi Akiwa. Wenn du aber sagst, ist es hinaufgekommen, steigt es herab – wer ist dann [der Autor] davon?
אי אמרת בשלמא קסבר רבי עקיבא עולת נקבה אם עלתה לא תרד הא מני ר"ע היא אלא אי אמרת אם עלתה תרד הא מני
Sage: „Wer von ihnen draußen darbringt, ist frei“ – folglich ist man [bei etwas] von den Opferteilen ihrer Mütter schuldig.
אימא המעלה מהן בחוץ פטור הא מאימורי אימן חייב
Es heißt doch „von ihnen“, und „ihre Mütter“ ist ihnen gleich! Sage vielmehr: „Wer von ihren Opferteilen draußen darbringt, ist frei“ – folglich ist man [bei etwas] von den Opferteilen ihrer Mütter schuldig.
והא מהן קתני ואימן דומיא דידהו אלא אימא המעלה מאימוריהן בחוץ פטור הא מאימורי אימן חייב:
MISCHNA: Hat er es geschlachtet in der Absicht, sein Blut oder seine Opferteile bis morgen liegen zu lassen oder sie hinauszubringen – Rabbi Jehuda erklärt es für untauglich, und die Weisen erklären es für tauglich. In der Absicht, sie auf die Rampe zu geben, nicht gegenüber dem Sockel; das, was oben zu geben ist, unten zu geben, und das, was unten zu geben ist, oben, und das, was
מתני׳ שחטו על מנת להניח את דמו או אימוריו למחר או להוציאן לחוץ רבי יהודה פוסל וחכמים מכשירין ע"מ ליתנן על גבי הכבש שלא כנגד היסוד וליתן את הניתנים למעלן למטה ואת הניתנים למטה למעלן ואת הניתנים
Original: Zevachim 35b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.