Erster Teil und Schlussteil [handeln beide] mit Beweis; den Beweis für das Bezahlen lehrt er, den Beweis für den Schwur lehrt er nicht.
רישא וסיפא בראיה ראיה דלשלם קתני ראיה דשבועה לא קתני
Schewuot 46a שבועות
Aufbau der Debatte:Frage 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Rabbi Jirmeja bar Abba sagte: Man schickte aus dem Lehrhaus Raws zu Schmuel: Unser Lehrer möge uns lehren: Der Handwerker sagt: „Zwei hast du mir vereinbart“, und der andere sagt: „Ich habe dir nur eins vereinbart“ – wer schwört? Er sagte zu ihnen: In diesem [Fall] soll der Hausherr schwören, und der Handwerker verliert; an eine Vereinbarung erinnern sich die Leute gewiss.
א"ר ירמיה בר אבא שלחו ליה מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו אומן אומר שתים קצצת לי והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחת מי נשבע אמר להן בזו ישבע בעל הבית ויפסיד אומן קציצה ודאי מידכר דכירי אינשי
Ist dem so? Rabba bar Schmuel hat doch gelehrt: Hat er vereinbart, so liegt auf dem, der von seinem Nächsten fordert, der Beweis; und bringt er keinen Beweis, geht er leer aus. Warum [nicht]: Der Hausherr soll schwören, und der Handwerker verliert? Raw Nachman sagte: Er lehrt Alternativen: Entweder er bringt einen Beweis und nimmt, oder der Hausherr schwört und der Handwerker verliert.
איני והא תני רבה בר שמואל קצץ המע"ה ואי לא מייתי ראיה פקע אמאי ישבע בעל הבית ויפסיד אומן אמר רב נחמן לצדדין קתני או מביא ראיה ויטול או ישבע בעל הבית ויפסיד אומן
Man wandte ein: Wer seinen Mantel einem Handwerker gibt – der Handwerker sagt: „Zwei hast du mir vereinbart“, und der andere sagt: „Ich habe dir nur eins vereinbart“: Solange der Mantel in der Hand des Handwerkers ist, obliegt dem Hausherrn der Beweis; hat er ihn ihm [zurück]gegeben, so schwört er innerhalb seiner Frist und nimmt; ist seine Frist verstrichen, so liegt auf dem, der von seinem Nächsten fordert, der Beweis.
מיתיבי הנותן טליתו לאומן אומן אומר קצצת לי שתים והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחת כל זמן שטלית ביד אומן על בעה"ב להביא ראיה נתנה לו בזמנו נשבע ונוטל עבר זמנו המע"ה
Innerhalb seiner Frist jedenfalls schwört er und nimmt! Warum [nicht]: Der Hausherr soll schwören, und der Handwerker verliert?
בזמנו מיהא נשבע ונוטל אמאי ישבע בעה"ב ויפסיד אומן
Raw Nachman bar Jizchak sagte: Wessen [Lehre] ist das? Die Rabbi Jehudas, der sagt: Wann immer der Schwur dem Hausherrn obliegt, schwört der Lohnarbeiter und nimmt.
אמר רב נחמן בר יצחק הא מני ר' יהודה היא דאמר כל זמן ששבועה נוטה אצל בעה"ב שכיר נשבע ונוטל
Welcher Rabbi Jehuda? Wollte man sagen, der Rabbi Jehuda unserer Mischna – der erschwert doch! Denn wir haben gelernt: Rabbi Jehuda sagt: [Nur] wenn dabei ein teilweises Eingeständnis vorliegt.
הי ר' יהודה אילימא ר' יהודה דמתניתין אחמורי קא מחמיר דתנן רבי יהודה אומר עד שתהא שם מקצת הודאה
Vielmehr der Rabbi Jehuda der Baraita. Denn es wurde gelehrt: Ein Lohnarbeiter – solange seine Frist nicht verstrichen ist, schwört er und nimmt; wenn nicht, schwört er nicht und nimmt [nicht]. Und Rabbi Jehuda sagte: Wann? Wenn er zu ihm sagte: „Gib mir meinen Lohn, fünfzig Denar, die ich bei dir habe“, und er sagt: „Du hast davon einen Golddenar erhalten“; oder wenn er zu ihm sagte: „Zwei hast du vereinbart“, und der andere sagt: „Ich habe dir nur eins vereinbart.“
אלא רבי יהודה דברייתא דתניא שכיר כל זמן שלא עבר עליו זמנו הרי זה נשבע ונוטל ואם לאו אינו נשבע ונוטל ואמר ר' יהודה אימתי בזמן שאמר לו תן לי שכרי חמשים דינר שיש לי בידך והוא אומר התקבלת מהן דינר זהב או שאמר לו שתים קצצת והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחת
Sagte er aber zu ihm: „Ich habe dich nie angestellt“, oder sagte er zu ihm: „Ich habe dich angestellt und dir deinen Lohn gegeben“, so liegt auf dem, der von seinem Nächsten fordert, der Beweis.
אבל אמר לו לא שכרתיך מעולם או שאמר לו שכרתיך ונתתי לך שכרך המוציא מחבירו עליו הראיה
Raw Schischa, der Sohn Raw Idis, wandte ein: [Ist] denn [der Fall] „er hat vereinbart“ [die Ansicht] Rabbi Jehudas und nicht der Rabbanan? Wo Rabbi Jehuda erschwert, erleichtern die Rabbanan – und wo Rabbi Jehuda erleichtert, sollten die Rabbanan erschweren?
מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי אלא קצץ רבי יהודה היא ולא רבנן השתא היכי דמחמיר רבי יהודה מקילי רבנן היכא דמקיל רבי יהודה מחמרי רבנן
Was denn sonst – die Rabbanan? Aber das, was Rabba bar Schmuel lehrte: „Hat er vereinbart, so liegt auf dem, der von seinem Nächsten fordert, der Beweis“ – wessen [Ansicht] ist das? Weder die Rabbi Jehudas noch die der Rabbanan!
ואלא מאי רבנן ואלא הא דתני רבה בר שמואל קצץ המוציא מחבירו עליו הראיה מני לא רבי יהודה ולא רבנן
Vielmehr sagte Rawa: Darüber streiten sie: Rabbi Jehuda meint: [Nur] bei [einem Schwur] aus der Tora hat man für den Lohnarbeiter eine Verordnung getroffen; bei [einem Schwur] der Rabbanan aber wäre es [schon] eine Verordnung, und eine Verordnung zu einer Verordnung treffen wir nicht.
אלא אמר רבא בהא קמיפלגי רבי יהודה סבר בדאורייתא עבדו ליה תקנתא לשכיר ובדרבנן הואי תקנתא ותקנתא לתקנתא לא עבדינן
Die Rabbanan aber meinen: Auch bei [einem Schwur] der Rabbanan treffen wir eine Verordnung für den Lohnarbeiter; und an eine Vereinbarung erinnert man sich [gewiss].
ורבנן סברי בדרבנן נמי עבדינן תקנתא לשכיר וקציצה מידכר דכיר:
Der Beraubte – wie? Man bezeugte über ihn, dass er in dessen Haus eingedrungen war, um bei ihm zu pfänden usw.: Vielleicht hat er gar nicht gepfändet! Hat nicht Raw Nachman gesagt: Wenn jemand eine Axt in der Hand hält und sagt: „Ich gehe und fälle die Palme des Soundso“, und man findet sie gefällt daliegen, so sagen wir nicht, dass er sie gefällt hat?
נגזל כיצד היו מעידין אותו שנכנס לביתו למשכנו כו': ודלמא לא משכנו מי לא אמר רב נחמן האי מאן דנקיט נרגא בידיה ואמר איזיל ואקטליה לדקלא דפלניא ואשתכח דקטיל ושדי לא אמרינן דהוא קטליה
Demnach droht ein Mensch und tut es [doch] nicht; so auch hier: Er droht und tut es nicht! – Sage: und er hat gepfändet. – Dann soll man nachsehen, was er gepfändet hat! Rabba bar bar Chana sagte im Namen Rabbi Jochanans: [Es geht darum,] dass er ihn auf Geräte verklagt, die man unter seinem Gewand verbergen kann.
אלמא עביד איניש דגזים ולא עביד הכא נמי דגזים ולא עביד אימא ומשכנו וליחזי מאי משכנו אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן בטוענו כלים הניטלין תחת כנפיו
Raw Jehuda sagte: Sah man ihn, wie er Geräte unter seinem Gewand verbarg und hinausging,
אמר רב יהודה ראוהו שהטמין כלים תחת כנפיו ויצא
Original: Shevuot 46a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.