Vielleicht durch Vermischung?
ודלמא ע"י תערובת
Schewuot 23b שבועות
Aufbau der Debatte:Baraita 1Frage 5
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
[Dann] sage: „und ebenso aus Gerste und ebenso aus Dinkel“. „Brot“, „Brot“ – wozu brauche ich das? Schließe daraus: um zu teilen.
אימא וכן של שעורים וכן של כוסמין פת פת למה לי שמע מיניה לחלק:
„Schwur, dass ich nicht trinke, und er trank viele Getränke, ist er nur einmal schuldig“ usw. Gut dort, wo du sagst, „Brot“, „Brot“ ist ihm überzählig, um schuldig zu machen; aber hier, was hätte er sagen sollen? Vielleicht kommt er, um sich von anderen Getränken zu befreien?
שבועה שלא אשתה ושתה משקין הרבה אינו חייב אלא אחת כו': בשלמא התם דאמרת מייתרא ליה פת פת לחיובא אלא הכא מאי הוה למימר דלמא למיפטר נפשיה ממשקין אחריני קאתי
Raw Papa sagte: Hier befassen wir uns mit [Getränken], die vor ihm liegen, sodass er hätte sagen sollen: „Schwur, dass ich diese nicht trinke“. – Vielleicht [hieße das]: Nur diese trinke ich nicht, andere trinke ich?
אמר רב פפא הכא במונחין לפניו עסקינן שהיה לו לומר שבועה שלא אשתה אלו ודלמא אלו הוא דלא שתינא אחריני שתינא
Vielmehr, wenn er sagte: „Schwur, dass ich [Getränke] wie diese nicht trinke“. – Vielleicht [hieße das]: Solche wie diese trinke ich nicht, schwächere als diese und stärkere als diese trinke ich?
אלא דאמר שבועה דלא שתינא כגון אלו דלמא כגון אלו דלא שתינא בציר מהכי וטפי מהכי שתינא
Vielmehr, etwa wenn er sagte: „Schwur, dass ich von der Art dieser nicht trinke“. – Vielleicht [hieße das]: Nur von der Art dieser trinke ich nicht, diese selbst aber trinke ich?
אלא כגון דאמר שבועה שלא אשתה ממין אלו ודלמא מין אלו הוא דלא שתינא הא אינהו גופייהו שתינא
Sage: „dass ich diese und ihre Art nicht trinke“.
אימא שלא אשתה אלו ומינייהו
Raw Acha, der Sohn Raw Ikas, sagte: Wir befassen uns mit einem, den sein Nächster nötigt, indem er zu ihm sagt: „Komm und trink mit mir Wein, Öl und Honig“; denn er hätte sagen sollen: „Schwur, dass ich nicht mit dir trinke“. Wozu brauche ich „Wein, Öl und Honig“? Um für jedes einzelne schuldig zu machen.
רב אחא בריה דרב איקא אמר במסרהב בו חבירו עסקינן דאמר לו בוא ושתה עמי יין ושמן ודבש דהיה לו לומר שבועה שלא אשתה עמך יין ושמן ודבש למה לי לחייב על כל אחת ואחת
Wir haben dort gelernt: „Gib mir den Weizen, die Gerste und den Dinkel, die ich bei dir habe.“ – „Schwur, dass du nichts bei mir hast“ – so ist er nur einmal schuldig. „Schwur, dass du weder Weizen noch Gerste noch Dinkel bei mir hast“ – so ist er für jedes einzelne schuldig.
תנן התם תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי כלום אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין חייב על כל אחת ואחת
Und Rabbi Jochanan sagte: Sogar [der Wert] einer Peruta aus allen zusammen wird zusammengerechnet.
וא"ר יוחנן אפי' פרוטה מכולם מצטרפת
Darüber streiten Raw Acha und Rabina: Einer sagte: Für die Einzelnen ist er schuldig, für das Allgemeine ist er nicht schuldig; und einer sagte: Auch für das Allgemeine ist er schuldig.
פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר אפרטי מיחייב אכללי לא מיחייב וחד אמר אכללי נמי מיחייב
Wie ist es hier?
הכא מאי
Rawa sagte: Wie kann man das vergleichen! Dort ist er für das Allgemeine schuldig und für das Einzelne schuldig, denn wenn er schwört und wieder schwört, ist er zweifach schuldig; hier aber, wenn du meinst, es sei [schon] im Allgemeinen enthalten, warum ist er für die Einzelnen schuldig? Er ist doch [schon] beschworen!
אמר רבא הכי השתא התם מיחייב אכללא ומיחייב אפרטא דהא אי משתבע והדר משתבע מיחייב תרתי הכא אי סלקא דעתך איתא בכללא אפרטי אמאי מיחייב מושבע ועומד הוא:
„Schwur, dass ich nicht esse“ usw. Dies ist in sich schwierig: Du sagtest: „Schwur, dass ich nicht esse“, und er aß Speisen, die zum Essen nicht geeignet sind, und trank Getränke, die zum Trinken nicht geeignet sind, ist er frei; und dann lehrt er: „Schwur, dass ich nicht esse“, und er aß Aas und Zerrissenes, Ekeltiere und Kriechtiere, ist er schuldig. Was unterscheidet den Anfangsteil, dass er frei ist, und was unterscheidet den Schlussteil, dass er schuldig ist?
שבועה שלא אוכל וכו': הא גופא קשיא אמרת שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאין ראוין לאכילה ושתה משקין שאין ראוין לשתיה פטור והדר תני שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב מאי שנא רישא דפטור ומאי שנא סיפא דחייב
Das ist nicht schwierig: Der Anfangsteil [spricht vom Schwur] ohne Näheres, der Schlussteil davon, dass er es ausdrücklich nennt.
הא לא קשיא רישא בסתם וסיפא במפרש
Wenn er es ausdrücklich nennt – das ist in sich selbst schwierig: Warum [ist er schuldig]? Er ist doch vom Berg Sinai her beschworen!
מפרש נמי גופיה תיקשי אמאי מושבע מהר סיני הוא
Raw, Schmuel und Rabbi Jochanan sagten: Wenn er erlaubte Dinge mit verbotenen Dingen zusammenfasst.
רב ושמואל ורבי יוחנן דאמרי בכולל דברים המותרין עם דברים האסורין
Und Resch Lakisch sagte: Man findet es nur entweder, wenn er eine halbe Mindestmenge ausdrücklich nennt, und zwar nach den Rabbanan; oder ohne Näheres, nach Rabbi Akiwa, der sagte: Ein Mensch verbietet sich [etwas] in noch so geringer Menge.
וריש לקיש אמר אי אתה מוצא אלא אי במפרש חצי שיעור ואליבא דרבנן אי בסתם אליבא דרבי עקיבא דאמר אדם אוסר עצמו בכל שהוא
Gut, Rabbi Jochanan sagte nicht wie Resch Lakisch, weil er die Mischna nach aller Ansicht deutet; aber Resch Lakisch – was ist der Grund, dass er nicht wie Rabbi Jochanan sagte?
בשלמא רבי יוחנן לא אמר כריש לקיש דמוקים לה למתניתין כדברי הכל אלא ר"ל מאי טעמא לא אמר כר' יוחנן
Er kann dir sagen: Wenn wir [die Regel vom] einschließenden Verbot sagen,
אמר לך כי אמרינן איסור כולל
Original: Shevuot 23b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.